שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן מ
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ה"ה י"נ הרב המאה"ג המפורסם המופלג כבוד מו"ה דוד נ"י אב"ד דק"ק קאדעלבורג יע"א:
נעימות בימינו הגיעני והוא פקד עלי לעיין בהני מילי דיצא לחדש התו' ר' משה שוחט שקורא תגר על מנהג השוחטי' לבדוק ע"י רוק במקום פושרים אי מבצבץ או לא וקאתי עלה מתרי טעמא אי בעי' אימא סברא ואבעית אימא גמרא מסברא לא מצינו בש"ס פא"ט בדיקת רוק אלא בריאה דאושא ובאטום דתרווייהו חשש נקבים גדולים איכא שהרוח היוצא משם ראוי לנוד ולנוע גם רוק עבה אבל בריאה הסמוכה לדופן בחשש נקב כ"ש לא מצינו בש"ס אלא פושרים והמה מים זכים המתנענעים ע"י רוח כ"ש היוצא מנקב דק שבדקין אבל רוק עבה לא יתנענע על ידי רוח היוצא מנקב דק כזה וא"כ מנ"ל להמציא בדיקה זו ואב"א גמ' מהפוסקים שהזכירו פושרים שאין חמימתו ידוע ומבורר ולמה לא כ' רוק ששיעורו לעולם שוה בסיגנון א' בכל אדם ובכל זמן אע"כ לא יכין לבדוק ברוק והמצאת בעלי בדיקות האחרונים הוא ואינו נכון אלו דברי ר' משה הנ"ל:
הנה ראייתו מדלא הביאו הפוסקים רוק לא ידעתי לאיזה פוסקים נתכוון כי אפי' פוסקים האחרונים שהי' לו לעיי' בהם גם הם ביארו בדרישה ופרישה וט"ז וש"ך סי' ל"ט יעויי' בט"ז סימן ל"ט סק"ה ו' ומכ"ש כל הראשונים שהביאו שאין לו עסק בהם ויבואר לקמן אי"ה ואם אולי לא נכתב בפוסק א' משום שנגרר אחר לשון הש"ס בריאה הסמוכה לדופן ושם לא נאמר אלא פושרין והטעם משום דשם צריך להניח כל הריאה בפושרים וזה א"א ברוק משא"כ אושא ואטום דסגי באותו מקום לחוד הוזכר רוק ובמס' נדה כ"ב ע"ב הוזכר רוק ופושרים ומשם למד הב"י בשם הריטב"א דרוק ופושרים שווים בכל מקום כמו שמביאו ש"ך סימן קפ"ח סקי"ד התם סגי להטמין שערות וקליפות בטיפה רוק ומתכסה בכולו משא"כ בסרוכה לדופן דבעי' כל הריאה לא סגי ברוק אבל בדיקת בצבוץ דסירכא דסגי באותו מקום לבד לא בעי פושרים ולקו' הפרישה מ"ש דבסרוכה לדופן בעי' שיכניס כל הריאה בפושרי' ולסרכא מאונה לאונה סגי בכ"ש תמוה קו' זו בעיני דאין כאן מקום ק' דהתם בעי' לברר שהריאה בריאה ולא הי' הנקב מחמתה כ"א מחמת הדופן צריך להכניס כל הריאה בפושרים כי אולי תתרכך הריאה ותתגלה בהתיתי' ונדע כי ממנה באה הסירכא אך בסירכא מאונה לאונה כסדרן דודאי לנו שהי' נקב אלא שנסתם ע"י הסירכא רק שהספק אם נסתם לגמרי או עדיין פתוח קצת א"כ למה לנו לרככה לפתוח הסתימה ואחר שהייתי מצטער מצאתי שקדמני הגאון מוה"ז מרגליות בפר"ת סקכ"ז:
נחזור להנ"ל שאין קושיתו מהפוסקים קושי' אך מסברא שהרוק עבה ואינו מתנוע' ע"י רוח דק היוצא מנקב משהו ומנ"ל להמציא קולא והנה אפי' אראהו שכ"כ בבעל התרומות וסמ"ג עדיין ישאר קושי' מנ"ל. אך יען כתב כן במרדכי רפא"ט בשם רבינו חננאל באונה הסרוכה לאומה בפילוש לבדוק ע"י רוק וכן הביאו הראב"ן פרק א"ט בנוסחא אחרת קצת וידוע על רבינו חננאל אין להקשות מנ"ל שהרי כל דבריו דברי קבלה מחכמי ש"ס ואם המרדכי והראב"ן לא הרהרו אחריו אנן ניקום ונהרהר:
ונ"ל ליישב מסברא דהא כל מה שאנו חוששין לנקב היינו משום שאין סירכא בלא נקב שהוציא ליחה מהריאה טפין טפין וממנו נעשה הסירכא וחיישינן שהנקב לא נסתם כראוי' והנה ידוע ומוחש אע"ג דהריאה שואב כל מיני משקין אין המשקין הנשאבים מהריאה זכים וצלולים כמו שנכנסי' לגוף דא"כ לא תעשה מהם סירכא לעולם אך הם כבר נקפאי' והוה כמו ריר ועבים כמו רוק וידעו חז"ל דכל נקב שאינו מוציא רוח עזה שיכול לנענע רוק אותו נקב אינו מוציא ריר עבה מהריאה שיכול להוליד ממנו סירכא אע"ג דאפי' נקב כ"ש ופחות מזה פוסל בריאה מ"מ הכא כל עצמינו לא באנו לחשש נקב אלא כיון שראינו סירכא וכל שאין יכול להוליד סירכא אין אנו חוששי' לו מספקא ובאמת אי לאו דכתבו ר"ח לא היינו סומכין על סברתינו זו אבל כיון דאתמר משמי' דגברא רבא עלינו למשכוני נפשי' לקיים מנהג ישראל ודברי רבותינו ז"ל וכל הבא לחדש אין שומעין לו כתבתי בנחיצה רבה א"נ לנצח. פ"ב יום ד' ו' אב תקפ"ב. משה"ק סופר מפפד"מ: