שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן לה
שוי"ר לידידי הרב הותיק החרוץ המופלא עושה פלא כש"ת מו"ה געץ נ"י אב"ד דק"ק ק"ד יע"א:
בזו רגע הגיעני נועם מכתבו ולהיות נפשו בשאלתו להשיבו עי"מ האפשרי ע"כ לא אעכוב כלל ואשיבהו בקיצור נמרץ כיד ה' הטובה אודות הריאות שבשיפוליהם הם עשויים פגומות פגומות זה נכנס וזה יוצא ושפה של עור מקפת הריאה ומחברת הפגמי' וכמה פעמים נראי' כמקמיטי' עי"ז אלא בשום פעם אינו עושה חלון אלא השפה של עור נכנסת ויוצאת בשוה עם הפגימת ההמה והנה אי היה למיחש בהני משום סירכא פשיטא דלא יועיל מה שאומרים שכל הנהו חיווי ברייתא הכי אית להו בודאי להסוברים סירכא משום ספק נקב הרי קמן דחי' יותר מיב"ח אבל הכא בסירכא ממקום למקום כה"ג דעיקור החשש משום סופו להתפרק אפי' אם ירבה כחול ימים מ"מ טריפה שסופו למות באותו מיתה ע"י פירוק וזהו טעמו של רשב"א גבי יתרת שאפילו אם ירבה ימים כחול עם יתרונו טריפה משום שאין הטבע יכולה לזון ב' איברים וסופו ליפול ולא יועיל לזה י"ב חדש וזה ימים לא כבירים עשיתי לזה סמוכים מס"פ הקומץ גבי מי שיש לו ב' ראשים באיזה מהם מניח תפילין דתנא ליה ההוא סבא מבכור שיש לו ב' ראשים ולכאורה מה ענין זה לזה דלמא שלשים יום יחיה אבל לא י"ג שנים שיגיע לזמן הנחת תפילין ובמה נמלט פלימו מנידוי אע"כ ביתרת יכול לחיות כמה מטעם הנ"ל ואעפ"י ששוב דחיתי זה דלרבי לשיטתו דס"ל זמן טריפה שלשים יום בחולין נ"ח ע"ב שפיר מייתי ההוא סבא מ"מ היא גופי' קשי' מ"ט לא הדר בי' רבי דהא טריפה אינו חי' שלשים יום ואיך אפשר לבכור בן שלשים יום אע"כ כהרשב"א וכהנ"ל:
אמנם האמת אגיד דכל ימי ראיתי ריאות לאלפים כאלו ולא שמעתי מי שפקפק בהם וגם על לבי לא עלה שום ספק שאין זה רק דלדול ושפה של עור הריאה עצמה המתדקדק בסוף השפול ואם כי לא מצאתי בזה לשום מחבר המדבר מזה ולא שמעתי בזה ממורי שום דבר מקובל מ"מ לא עלה על לבי שום ספק בזה עד שבאתי לכאן נאמר לי מפי המומחי' ומוחזקים דפה כי כבר נתעורר בזה גאון א' בכאן והרעיש העולם וכ' בשביל זה לק"ק פראג ואח"כ חקר ג"כ בשארי עיירות גדולות וכלם הסכימו שזה הוא רק דלדולי הריאה ובכל זאת אם המה מקמיטי' הבשר הרבה באים ושואלים אותי בזה ולבי נוקף מאוד בכזה ואין לי בזה דבר מקובל לסמוך עליו ואני נמנע מכיוצא באלו אבל איני מורה לאחרים לאיסור:
ומ"ש אודות חסרונות קטנים שבפנים הנראים על הריאה כעין נקבי' שבפני אדם הרשומים מחולי בלאטר"ן פשיטא דאין כאן בית מיחוש אפי' להרמב"ם דאוסר חסרון מבפנים הניכר בחוץ דלא יחפוץ ללקט הריאה במלקט ורהיטנא וכל הני הכי אית להו ע"י הרוח שאינו נכנס בשוה ע"י כח הנופח אמנם את זה אגיד הרשום בזכרוני שלפע"ד נהי שאין הלכה בזה כהרמב"ם בחסרון מבפנים מ"מ לא תהיה סברתו קלה בעיני המורים שאם יצורפו לזה איזה סברות יש להחמיר ומכ"ש פסקו של אוהל מועד באם יש חסרון כדי רביעית ויש לי ראי' מלשון הש"ס דאר"נ ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים והוא שלא לצורך וכי ס"ד שאם אין הקרום קיים יהיה כשר בנימוקה טפי מבאינה נימוקה אע"כ הכי קאמר וקרום שלה קיים מבחוץ ואין ההתרוקנות ניכר בקרום וגם ראיות הכ"מ ראי' ברורה היא מר"פ א"ט דא"כ בצרי להו י"ח טריפיות והתו' נדחקו שם דסוגיא אתי' כר"ש ולא לדידן וזה דוחק ולרמב"ם ניחא:
ומה שהקשו תוס' על זה דה"ל לש"ס לשנויי' הכא בחסרון ניכר מבחוץ בעור מיירי י"ל על שני אופנים דהרי בלא"ה צריכים להבין מנ"ל להקשות ומ"ט לא משני באמת הכי אלא יראה שהיה להש"ס הכרח לזה משום מ"ש בחי' רשב"א אדר' יוחנן דלא רצה להתיר צמחי צמחי והכא מתיר אפי' כולה נשפכה כקיתון ותי' דמבפנים לא שמי' חסרון אבל צמחי דמבחוץ בולטים וכשסופו לנקוב ינקוב העור מבחוץ וע"ש וא"כ להרשב"א אין אנו צריכים לומר כפירש"י בשמעתין דריאה שחסרה כבר קצת אלא שנשפכה כקיתון ועדיין מלאה כולה ואפ"ה אי היה חסרון מבפנים שמיה חסרון היה טריפה משום שסופה להתחסר מבפנים כמו לר' יוחנן בצמחי וא"כ שפיר היה הכרח להמקשן דע"כ ר"י מכשר אפי' כשנראה החסרון בחוץ דאלת"ה היה לו להטריף גם עכשיו שמא סופו להתרוקן באופן שיראה מבחוץ בהעור כמו שחייש גבי צמחי אע"כ לגמרי מכשר ולר' יוחנן לא קשי' א"כ בצרי ליה י"ח טריפות דבלא"ה לית ליה ולעולא מספר י"ח טריפות כמ"ש תוס' לעיל מ"ג ע"א ד"ה הנך דאפקת יע"ש ומ"מ לדידן דאית לן י"ח טריפות יש לנו לומר דניכר החסרון מבחוץ טריפה כאשר הוכחתי מלשון ר"נ שאמר וקרומו קיים ולא תיקשי עלן מהא דניחוש שמא יהי' סופו להתחסר הקרום ז"א דהא אנן קיי"ל להתיר להדי' גם בצמחי ודלא כר' יוחנן:
עוד נ"ל קו' תוס' דאה"נ הש"ס הו"מ לשנוי' בניכר החסרון מבחוץ וכהרמב"ם אלא דא"כ היה קשה סדורה של משנתינו דהכי ה"ל למיתני הריאה שחסרה או שניקבה רש"א עד שתינקב וכו' כיון דר"ש אניקבה קאי ה"ל לסמוך ר"ש לניקבה ולא לחסרה ואין לומר לאשמעי' דמיקל אפי' בחסרה ז"א דהא חסרון מבפנים לא שמי' חסרון ואין כאן איסור רק משום חסרון הניכר בעור ופשיטא שזה הוא גרוע וקיל מניקבה ממש אע"כ משום זה הוה ס"ל להמקשין דחסרה דמתלי' לאו חסרון הניכר בעור אלא משום החסרון מבפנים בעצמו שהוא אוסר וקמ"ל דר"ש מתיר אף בהא ומשו"ה פריך והוצרך לדחוק דחסרה לר"ש ולפ"ז מתני' לא איירי כלל מזה הדין כשהחסרון ניכר בהעור וא"כ מ"מ אפשר שהוא טריפה מסברת חוץ מהראי' שהבאתי מלשון ר"נ ומטעם שסוף העור לינקב בזה כיון שאין בשרה מחזיק אותה:
ועכ"פ דברי האוהל מועד אמת דאוסר במחזיק רביעית ומייתי ראי' מאפי' עד רביעית משמע יותר מרביעית לא ובאמת כן הוא ג"כ לעיל גבי אפי' כטרפא דאסא והט"ז דחאו בקש דר"נ שהוא אמורא צריך לפרש דבריו איך לא פי' הוא כן כמו שפירשה הבריתא כן ואי משום הא לא ארי' דר"נ לא אתי כלל להורו' אלא כשרותה של ריאה שנימוק והיא מלאה שאז היא כשרה בכל ענין בלא תנאי ואינו צריך שום פירוש להוסיף על דבריו והברייתא רצתה להורות גם טרפותו של קמט וה"פ אם קרום שלה קיים בלי סדק וקמט אז כשר אפי' מחזיק רביעית ומינה ביתר מרביעית טריפה ע"כ נראה לי אם החסרון מחזיק רביעית וגם יש קמט הרי זה טריפה אפילו בהפסד מרובה כל זה כתבתי לפום ריהטא ובנחיצה רבה הכ"ד א"נ הדש"ת. פה מ"ד יום ג' כ"ו אד"ר תקס"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: