שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן כח
שלום וכ"ט למארי' אברהם דתליא תני' בדלא תני' בבחירתא כוותי' מסתבר ה"ה הרב המאה"ג לממשלת החכם השלם המופלג בתורה וי"א כמו"ה אברהם נ"י ריגיי"ו רב אב"ד ומורה לצדקה בקהל עם ה' גריצייא יע"א:
יקרתו הגיעני נפשו היפה בשאלתו אודות בר אוזות שנמצא בשלהי ושט סמוך לקורקבן כמין כפתורים או בומות וכשנפתחים מונחים בתוכם תולעים חיים וכמה פעמים נמצאים נקבי' בבועות הללו בפנימיותם בתוך הושט. טרם אענה על גוף הדין אשתעשע בדברי מעלתו למען יראה שלא העלמתי עין מדבריו:
ריש כל מראין אמר מר דברי פר"ח סס"י ל"ג תמוהין דמייתי ראיה דמעי היוצא מהזפק הוא בכלל בני מעיים מש"ס פא"ט נ"ח ע"ב כנגדו בעוף וכו' וכ' מעלתו שם מיירי לענין יתר כענף היוצא מן הבד ומה ענין מעי הוא לענין יתרת. הנה מעלתו העלים עינו מפרש"י שם שפי' כן שכנגדו בעוף היינו המעי שבין זפק לקרקבן ולא שיהיה יתר בעוף אלא שאם ימצא בבהמה כיוצא בזה יוצא מהדקין טריפה והוכיח הפר"ח מדקרי לי' ש"ס מעי ש"מ דינו כמעי ונקבותו במשהו ולא כזפקו ופשוט:
עוד כתב מעלתו על דברת דבר שמואל וז"ל ותמי' לי טובא למה הביא קוץ התחוב אפי' בלא קוץ נמי אם ניקב זה בלא זה מטרפינן ואינו מועיל הבדיקה משום דבהמה בחייה מנשמת וזימנין מתרמי אהדדי עכ"ל וכ"כ עוד הפעם לקמן. ודברים הללו מאוד תמוהים מה ענין מתרמי אהדדי להכא הן הנה דברי ש"ס רפא"ט ומייתי לי' ש"ך סי' ל"ג סק"ו בניקבו שני העורות פנימי וחצון אלא שהנקבים המה זה שלא כנגד זה אחד בעליונה של ושט וא' בתחתונו דבקורקבן כה"ג כשר כאלו ניקב מצ"א ובושט טרפה משום דמתרמי אהדדי אבל אי לא ניקב אלא עור א' כשר לכ"ע והיינו אם ניקב עור החצון לבדו בדקין הפנימי' אבל אי ניקב הפנימי א"א לבדוק החצון דושט אין לו בדיקה מבחוץ אא"כ מפרידים ב' העורות ורואי' שלא שלטה המכה בין ב' העורות אזי הוה ברור שניקב מצד א' ואז אחר שנתברר לנו שאיננו ניקב רק מצד א' אח"כ אתאינן לפלוגתת הפוסקים בחשש שמא הבריא ועיי' ש"ך סקי"ט וסק"כ שם יבין ההפרש דבושט מטרפי' אפי' בלא נמצא קורט דם מבחוץ דחיישי' שמא הבריא משא"כ בקורקבן ושארי איברים ולזה ההפרש נתכוון הגאון דבר שמואל ושפתיו ברור מללו ומעלתו לפום רהיטא לא עיין היטב וכ' שלא ידע מה בין ושט לקורקבן וטובא איכא בינייהו:
ומעתה נחזי מאי דקמן הני כל הני דאתו לקמן מאותן בר אוזות החוש מעיד שהתולעי' האלו מיניהו קא רבו ולא מעלמא אתי וכשפותחין הכפתורי' ההמה מונחי' בתוכו למאות כחוט השערה דקים ונכרכים בעיגול וכשמוציאים אותם רוחשים ומתפשטים זה מזה וכן נמצאו הרבה כפתורים כאלו בכל א' מהם ורובם הבועא בעליונה היא בשר שהרופא גורדו וא"כ בתחלה צריך המורה לפנות הבועה ולבדוק אם לא שלטה המכה גם בחצונות הבועה והוה ג"כ בשר שהרופא גורדו וה"ל כמו ניקב משני צדדים וטרפה אך אם הבשר מעבר השני שלם ויפה וליכא למיחש רק משום תולעים הנה בודאי אי מצינו נקבי' משני הצדדי' ע"י התולעים א"כ יש לאסור לדעת הדרישה שבש"ך סי' ל"א סק"ז דדוקא בקורקבן יש להקל משום שעורו עב ולא באבר אחר אך אי לא ראינו ריעותא מבחוץ י"ל דאין להחזיק ריעותא בזה ולומר ושט אין לו בדיקה מבחוץ לענין זה כיון דבלא"ה ספיקא הוא אי מחיים פריש או לאחר מיתה פריש ועוד שרוב אותם הכפתורים המה מחלק הקורקבן ולא מחלק הושט והם במקום פירצי פירצי שבש"ס פא"ט ובש"ע סי' כ' ס"ב וגם אין לחוש לשמא נתרפא כי התולע המנקב אינו מניחו להתרפאות ועדיף מקוץ התחוב עיי' ש"ך סקכ"א ועיי' תוס' ס"פ במה מדליקין כך נלע"ד לפי מה שנ"ל ברור שהתולעים האלו נולדים מעצמן של העופות אך אם הי' מקום לחוש שבאו מבחוץ כמו שחשב מעלתו אזי תלינן בפלוגתא שבש"ך סי' ל"ו סקי"ז יע"ש והחכם עיניו בראשו יבין דבר לאישורו וה' עמו יברכהו וירבה כבוד תורתו והוד רום תפארתו הכ"ד החותם בברכה. פ"ב יום ה' אדר"ח כסליו קפ"ב לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: