שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן כ
שוכ"ט לתלמידי ה"ה הרבני המופלא כבוד מו"ה חיים נ"י מ"ץ לעדתו ישוב קאסטילאן:
נפשו היפה בשאלתו מסוכנת שנשחטה אי נאמן ע"א שפרכסה דאתחזק איסורא ואינו בידו שתפרכס ואת"ל נאמן אי לא השגיח השוחט אי אשה מהימנת:
כבר מאז נתעוררתי על מה שכתב רמב"ם אם לא ידע שפירכסה היא ספק נבלה אמאי בשלמא אי ודאי לא פרכסה הוה ודאי נבלה ולוקי' עלי' א"ש שכן העידו חכמינו ז"ל חולין ל"ח כל שלא פירכסה בסוף השחיטה בידוע שכבר יצאה נשמתה קודם שחיטה ומשמע דידוע הי' כן לחכמינו ז"ל ולוקין עליו משום נבלה אבל בספק נוקמא אחזקת חי מי לא תנן נגע בא' בלילה ולמחר השכים ומצאו מת ר' מאיר מטהר ורבנן לא פליגי אלא משום חומרא דקדשים אבל לא לחולין כמ"ש תוס' ריש נדה ובעירובין ל"ה ע"ב ובכתובות סוגי' דמומין ומה שכתב תוספ' נגד זה בפסחים צ"א ע"א ד"ה שהי' וכו' כבר עמד על זה הגאון בכור שור במס' מ"ק יע"ש מכל מקום האמת דמוקמינן בחזקת חי ובתוספתא דמייתי ר"ש פרק ה' דטהרות מבואר שהי' מסוכן בלילה וא"כ ה"נ מ"ש וצ"ל הכא חזקה מתנגדת חזקת שאיננו זבוח אף על גב דלא שייך שפיר שאינו זבוח דהרי מעשה השחיטה נעשה שפיר כתקנו לפנינו והספק נולד בחיותו ויש למוקמי בחזקת חי מ"מ מהני איסור שאינו זבוח לשווי' ספק להחמיר וא"ש הרמב"ם דהוה ס' נבלה ומתוך הדברים למדנו שאין כאן חזקת אי' ונאמני' עליו ע"א ואפי' אשה:
והנה בביצה ל"ד ע"א בעוף הנדרס קבעי אי מותר לשוחטו בי"ט הקשה פני יהושע תפשוט מבהמה מסוכנת דגם כן צריך בדיק' אי מפרכסת ומותר לשוחטה ותירץ התם התירו משום הפסד ממונו ואני הסברתי הא בפסחים ע"ג ע"א מסיק דכל שוחט טרפה מקלקל לולי שמוציא מידי אבר מן החי לבני נח או מידי טומאת נבלה כמ"ש תוס' שם והנה תינח בהמה בריאה אבל הכא במסוכנת שירא שתמות קודם חשכה אין כאן תיקון להוציא מידי אבר מן החי שהרי בלאה"נ היתה מתה ונמצא ממ"נ אי תפרכס הרי יכול לאכול ממנה כזית צלי מבע"י ושפיר קשחט ואי לא תפרכס הרי קלקל בחתיכת והפסד עור דלהוציא מידי אבר מן החי בלאו ה"נ היתה מתה וכן נאמר לענין טומאת נבלה ממ"נ אי תפרכס יוכל לאכול ממנה ואי לא תפרכס הרי אכתי מטמאית ולא הועיל אלא אדרבה קלקל בעור ומשו"ה כיון דעכ"פ ליכא איסור דאורייתא שוב הקילו חכמינו ז"ל להתיר אפילו לכתחלה משום הפסד ממונו כן נראה לפי ענ"ד והחיים ושלום וכ"ט כנפש א"נ הדש"ת. - פה מרחץ ביסטשאן: