שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן רד
יהי ה' אלקיו עמו ויעל הגבה למעלה ה"ה י"נ הרב הגאון המאה"ג מעוז ומגדול נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה דוד דייטש נ"י אב"ד ור"מ דק"ק ס"ה יע"א:
במאי דבדיק לן מר בהא דפריך הש"ס זבחים ז' ע"ב אימא היכא דשחיט שלא לשמה לפסלו שהקשו תוס' מהיכי תיתי לפסלו הא לא שינה הכתוב לעכב וכ' פר"מ שלפי מה שכ' הרמב"ם בפי"ח מפהמ"ק דכל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים עובר על ל"ת אלא שאינו לוקה משום שאין בו מעשה שאם יש בכלל הזה מחשבת שלא לשמה לק"מ קושי' תוס' לפמ"ש הריטב"א בחי' יומא נ"ג הביאו שער המלך בה' ק"פ פ"א דכל היכי דאזהר רחמנא בל"ת לא בעי שינה לעכב א"כ לא בעי הכא שינה לעכב ומיושב קושי' תוס' אלו דברי פי חכם פרמנ"י:
ולפע"ד אם דברי הריטב"א כפשוטן ממקומו הוא מוכרע דמחשבת שלא לשמה לא מקרי מחשבה שאינה נכונה דא"כ בזבחים ז' ע"ב וח' ע"א דאיצטריך קרא לעכב שלא לשמה בפסח וחטאת והא למה לי קרא תיפוק לי' שהוא באזהרה וכל שהוא באזהרה לא בעי לעכב אלא ש"מ דשלא לשמה לא מתקרי מחשבה שאינה נכונה מטעם שיתבאר אלא דיש לדחות זה ולומר דבתר דכתי' מוצא שפתיך לומר דלא מעכב בשארי זבחים הוא דאיצטרך עיכובא בפסח וחטאת ולעולם שלא לשמה מתקרי מחשבה שאינה נכונה:
אמנם לא ידעתי מקום הספק שהרי הרמב"ם כ' בצידו מפי השמועה למדו שלא יפסיד קדשים במחשבה שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים וא"כ היינו במפסיד ופוסל אבל במחשב שלא לשמה שאינו פוסל אינו מפסיד ואינו כמטיל מום אלא מפסיד הבעלים שלא עלו לשם חובה ויפה הקשו תוס' נהי דאי מפסלו הוה מפסיד ואיכא באזהרה מ"מ מנ"ל להש"ס להקשות כיון דלא שינה לעכב והנה דברי הרמב"ם שהתנה שיהיה דוקא מפסיד היינו משום דהלאו נפיק מלא יחשב קרי בי' לא יחשב והאי קרא בפגול כתי' שפוסל הקדשים ומנ"ל מחשבה שאינו פוסלת ולמ"ד בספרי דמפיק לי' מלא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהי' בו מום כל דבר רע כל דבור רע כפירש"י בחומש פ' שופטים מבואר דלא מקרי דבור רע אלא מחשבה הפוסלת דוקא דזה הוה כמו מום דסמיך לי' בקרא וכמ"ש רש"י להדי' בזבחים ל"ו ע"א ד"ה דבר רע יע"ש שא"א לפרש שם ק' הש"ס בענין אחר וא"כ נפשוט האיבעי' דמר דעכ"פ בשלא לשמה בהני זבחים דלא מפסל בהו לא שייך מחשבה שאינה נכונה ואינו באזהרה:
מיהו במיחשב חטאת שלא לשמו או פסח דמיפסל בכך יראה ודאי דקאי בהאי אזהרה וה"ל כמטיל מום אבל צל"ע בלשון הספרי והרמב"ן הביאו במצות ל"ת שהוסיף הוא על הרמב"ם בסי' ד' שכפל ושינה ושילש שהלאו על השוחט חוץ למקומו וזמנו ומייתי ריבוי גם על רובע ונרבע וריבוי אחר על אתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן וחכמים אומרים אף השוחט חטאת בדרום ע"ש ומדפרט כל הני ולא הזכיר שלא לשמה ומדאכפל רבנן להוסיף שוחט חטאת בדרום משמע אבל שלא לשמה אע"ג דמפסל בכך ליכא אזהרה ואולי הוי לי' ג' וד' כתובים הני אין שלא לשמה לא ולמאן דמפיק לי' מלא יחשב אפשר למילף מיני' שלא לשמה כיון דקרא מיירי בפגול דחוץ למקומו נמי שאין בו כרת א"כ ה"ה שלא לשמה דחטאת ופסח ואיהו לא דרש הך דכל דבר רע ולית לי' ב' כתובים מיהו ברמב"ן על התורה משמע דתרווייהו צריכי חד לכהן העובד ואידך לבעלים המפגלים ע"ש ועדיין צ"ע:
ואם אמת הוא דליכא אזהרה במחשב שלא לשמה בפסח וחטאת י"ל לשון רש"י ב"ק ה' ע"א שמפרש מפגל ששוחט חטאת לשם שלמים ולא מפרש כפשוטו כמ"ש פ"י שם י"ל משום דא"כ לא הוה פסיקא לי' לר' חייא למתני מפגל משום דלמ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין אין לוקי' על המחשב בקדשי' כמבואר להדי' בזבחים כ"ט ע"ב ואי אתרי' בי' אינו לוקה ומשלם וא"כ לק"מ אר' חייא לתני מפגל משום דלא פסיקא ע"כ פירש"י דעכ"פ קשה עליו לתני הך מפגל דחטאת לשם שלמים דהקרבן פסול והבעלים חייבים באחריותו והוא לא מחייב מלקות במחשבה זו:
ומיהו בגטין נ"ג ע"א פירש"י פגול חוץ לזמנו כפשטיות הענין ועוד נ"ל דאימא בי' מלתא חדתא עפ"י מ"ש רש"י עוד שם בסמוך הכהנים מזידין חייבי' שידעו שפסולי' בכך ומה בעי רש"י בזה וי"ל משום דמשמע מרש"י ב"ק הנ"ל דאי שחט שלמים שלא לשמה אע"ג דלא עלו לבעלים מ"מ לא מחייב לשלם כיון דעכ"פ הקריב דורן ויעיי' מ"ל פ"ז מחובל וא"כ כהן השוחט שלמים לשם חטאת ואח"כ מפגל בו פטור מלשלם כיון דכבר הפסיד לבעלים במחשבתו שלא לשמה שלא עלה לשם חובותם תו לא הפסיד אותם בפגולו כלום ומה שהפסיד לגבוה בלא"ה פטור משום רעהו ולא של הקדש כמ"ש פ"י שם וא"כ לפ"ז א"א לפרש מזידין חייבים שהיו יודע שהוא של בעלים אלו הא שוגג שהי' סבור שהוא שלו פטור תיפוק לי' אם הי' סובר שהוא שלו ושחטו בשינוי בעלים בלא"ה פטור מטעם הנ"ל אע"כ מיירי שידע שהוא של אלו הבעלים ושחטו לשמם בפגול אלא שהזיד ושגג בפסול:
בזה הי' ניחא לרש"י מ"ט לא עריב ותני המטמא והמדמע והמנסך והמפגל והיינו מטעם הנ"ל כי התם במתני' מיירי מזיד ושוגג בבעלים שהי' סבור שהוא שלו אבל לא שגג בחטא דהרי לחד מ"ד מיירי במומר משא"כ מתני' דכהנים שפגלו מיירי מזיד בהפסול ע"כ טרח רש"י לפרש מזידים שידעו שפסול בכך הנה כי כן הוצרך רש"י לומר ג"כ דמיירי בפגול חוץ לזמנו דאל"ה אלא בשלא לשמה דפסח וחטאת א"כ מ"ד במחשבת שינוי בעלים מפסל הקרבן ומחייב לשלם ומצי שפיר לפרש מזידין ושוגגים בבעלים ולא בהחטא וא"כ אמאי לא עריב ותני בהדי אינך אע"כ מתני' איירי בפגול הנוהג בכל הקדשים ולא בפסח וחטאת לבד וק"ל:
ובסוף פסחים משום חשדי כהונה פירש"י פגול שלמים לשם חטאת שהכהן עשה כן להרויח שיהי' כולו שלו ר"ל שהכהן טועה בדין וסובר שיעקר ממנו שם שלמים ויעשה חטאת וירויח בזה י"ל דס"ל לרש"י אי ס"ד דעל פגול ממש גזרו טומאה משום חשדי כהונה תו לא הי' צריכי' לחייב המפגל במזיד שלא יהי' כל או"א הולך ומפגל קדשים של חבירו הא סגי לי' בהך תקנתא אע"כ על אותו הפגול לא תקנו כלום רק על קדשים שנשארו בהיתרם וכשרותם אלא שמפסיד הבעלים שלא עלו להם לשם חובה והקדשים נאכלים גזרו עליהם שאעפ"י שהם נאכלים מ"מ יטמאו ידיהם ויברחו הכהנים מכיוצא בזה כנלע"ד:
ודברי הריטב"א דאתאינן עלה שכתב כן לישב הש"ס דיומא נ"ג ע"א והקשה בשער המלך מסוגי' רפ"ה דמנחות גבי לא תאפה חמץ דמשמע דאע"ג דאיכא לאו מ"מ בעי קרא לעיכובא בתחלת העיון הי' נראה דטעמו של ריטבא כסברת פר"ח בס' מים חיים משום דכל דאמר רחמנא לא תעביד וכו' וסוגי' דמנחות כאביי וביומא כ' כן לרבא לשיטתו אבל יותר נראה דסברת הריטב"א דוקא התם ביומא שכבר כתי' חוקה כמו שהקשו שם תוס' אלא דס"ל דחוקה לא קאי אמעלה עשן שהוא רק מכשיר בעלמא וסברא זו כ' בשיח יצחק ע"כ כ' כיון דאיכא אזהרה בלא"ה מוקמי' חוקה אהא נמי וכמ"ש תוס' ביומא לעיל ל"ט ע"ב ד"ה דתנא וכו' אבל בעלמא מודה ריטב"א ולק"מ מרפ"ה דמנחות וגם דברי פר"מ נדחים [ועיין ח"ס חלק או"ח סי' קכ"ד] ואסיים בברכה. פ"ב כאור בקר יזרח שמש צדקה יום ה' ר"ח כסליו תק"ע לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: