שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן ר
שלום וכ"ט לתלמידי הרב הגדול מעוז ומגדול כמו"ה מאיר נ"י אב"ד דק"ק יארמוטה יע"א:
אודות שליח הגט שחזר ואמר שלא רצתה לקבל הגט עד שיוסף לה הבעל תוספת מרובה על סך כתובתה ונתרצה הבעל גם לזה אי איכא למיחש דאדעתא דהכי לא ציוה לכתוב הגט ולא מינה השליח הנה שאלה זו בנוי' למאי דקי"ל כדעת הסוברים דאי מבטל גיטא בהדי' הרי הוא בטל דדבור ודבור הוא וכמ"ש תוס' לחד שינוי' ר"פ השולח ל"ב ע"ב ד"ה התם וכן פסק בסתם בש"ע סי' קמ"א סעי' ס"ו ועב"ש סימן קל"ד סק"ה ויש לפשוט האיבעי' מהא דכתבו בסידור הגט סי' רי"ח ורי"ט דקודם הנתינה ישאל הרב אחר הכתובה ויזהירם שלא יהי' קשורי' זה בזה ואם יש איזה חלוקי' ביניהם יתקשרו אוהבים או קרובים וקשה מה יועיל זה הקישור עתה כיון דעכ"פ אדעתא דהכי לא נכתוב אע"כ ס"ל להפוסקים כיון דא"נ יאמר הכי ליכא אלא לעז בעלמא שהרי לא התנה כן בפירוש וליכא אפי' גילוי דעתא וק"ו ממוציא משום שם רע ואיילונית דליכא קלקולא אלא לעז כמ"ש תוס' גטין מ"ו ע"א ד"ה אי אמר לה הכי וכו' ושם ע"ב ד"ה אומר לה וכו' וגם דברי תוס' יבמות ס"ה ע"א יתפרשו כן למעיין שם וא"כ יש לחלק בשלמא התם דמערער על הנתינה אלו הי' יודע שסופו ליתן לה כתובה לא הי' נותן לה אבל הכא שמצוה ליתן לה אלו הי' יודע בעצמו שלא על דעת כן ציוה לכתוב הגט לא הוה יהיב לה ולא חשיד לקלקלה משום פשיטא דספרא ויש להביא ראי' דאפי' לא ציוה לתנו לה רק שלא מיחה בהדי' לא תתן לה נמי ליכא לעז מהא דהשולח ל"ד ע"א ברוך הטוב והמטיב ולא בטיל גיטא וכן פסק בש"ע סי' קמ"א סעי' ס"ב בכמה אופני' גילוי דעת ויכול השליח לתנו לה מבלי שום ציווי חדש מהבעל והקשה ניחש ללעז כמו דחיישי' בגילוי דעת דאילוני' ומוציא ש"ר וע"כ צ"ל א' משני דברים או משום דהכא עדיין לא ניתן לה והבעל לא ציוה לשליח אל תתן לה לא חיישי' אפי' ללעז או דנימא לחלק בין גילוי דעת דאילוני' וש"ר או אלו הייתי יודע שסופי ליתן לך כתובתיך משום דהתם עכ"פ אמר בהדי' משו' ש"ר אני מוציאך וידוע הוא שאין לה כתובה בכי האי גוני וה"ל כאלו א"ל כן בהדי' משא"כ בברוך הטוב והמטיב א"כ מכ"ש בנדון דידן דאפי' גילוי דעת ליכא ואין כאן בית מיחש:
אודות גט שנכתב בדיו שכממשמשי' באצבע עלי' מתטשטשי וכשמעבירי' היד עליו נמחק לגמרי מלשון השאלה משמע שטבע הדיו כך הוא ואינה מתיבש לעולם הנה הנותן גט לאשה בעוד הדיו לחה נ"ל מדכ' בעל התרומה סי' קל"א והגה' מיי' פ"ד אות ז' דיש להמתין עד שיתיבש שלא יהי' כתב שיכול להזדייף וכ"כ רמ"א בש"ע סס"י קכ"ד משמע דוקא משום יכול להזדייף מיפסיל ולא משום כ' שאינו מתקיים ונפקא מיני אי עדי מסירה בפנינו וכמ"ש ח"מ וב"ש שם ונראה ראייתם ברורה מש"ס י"ט ע"ב גבי מי מילין דאם נתנו לה בעוד האותיות ניכרין טרם שנבלע בתוך הנייר כשר והתם אפי' אי נימא דמיירי שכבר נתיבשו וכדמשמע מהתוס' שם שכ' דמיירי אחר שקראוהו נתנו בבית יד שלו א"כ ע"כ כבר נתיבש הכתב דאל"ה הי' נמחק מ"מ כיון שטבע מי מלין לבלוע אח"כ לתוך הנייר ואי נותנו אז בשעה שנבלעה האותיות לא הוה גיטא ש"מ דאז לא מקרי כתיבה וא"כ כי נתנו נמי בשעה שהי' ניכרי' אמאי כשר הרי אינו מתקיי' שסופו להתבטל מאליו ע"י בלוע אע"כ צריך לומר כיון שעכ"פ עתה ניכר הטיב וגם לכשיבליע כי היכי דבלע הדר פליט ע"י מי נארא כשר הוא א"כ ק"ו הדברים השתא התם שבטול הכתב אתי ממילא וקיומי' הוא ע"י מעשה מי נארא אפ"ה כשר ומקרי של קיימא הכא בדיו לחה שסופה להתיבש מאליו ואינו נמחק עתה אלא ע"י מעשה שיעביר ידו עליו פשיטא דכשר אם יש עידי מסירה לפנינו וכדעת התרומה והגה' מיי' ולפ"ז מ"ש המרדכי פ"ב דגטין סי' ש"מ דיש ליזהר ליתן גט בדיו לחה משום כ' של קיימא ומשמע אפי' עידי מסירה לפנינו לא כ' כן אלא לזהירות בעלמא וכמ"ש ג"כ בח"מ סס"י קכ"ד הנ"ל ודלא כמ"ש הוא בעצמו סס"י קכ"ה סק"ב ובב"ש סס"י קכ"ד הנ"ל ומ"מ להלכה אני אומר ולמעשה עדיין צריך עיון וכל זה בדיו לחה שסופה להתיבש:
אבל בנדון דידן שאינו מתיבש לעולם אין ראי' ממי מלין כלל להכשיר אך נ"ל להפוסקים דלא כשמואל דגטין י"ט ע"א הנ"ל ומכשירי' בשחור שהוא פחם והרי עיננו רואות שכשמעבירי' יד עליו נמחוק טפי מדיו הנ"ל ועכצ"ל כיון שאינו נמחק מאליו מקרי של קיימא א"כ ה"נ כשר אמנם להפוסקים כשמואל ולא מכשירי' אלא במים פחמי' וכן פסק בהגה' סי' קכ"ה סעי' ב' א"כ אין ראי' משם להכשיר הכא ואכתי תלי' בפלוגתא דלהטור דמפרש דבר שאינו של קימא שאינו ניכר וכמ"ש הב"ח רס"י קכ"ה רמזו בב"ש שם וחציני שאין נשאר ממנו רושם א"כ י"ל בפחם פסול משום שאין נשאר ממנו רושם אות כלל אבל בדיו כנ"ל ואין ספק שישאר רושם הכתיבה אלא שיכול למחוק ולזייף ולעשותם ממנו אותיות אחרו' וכדומה אבל לעשות הנייר כאלו לא נכתוב עליו מעולם כמו בפחם ונתר ומשקי' ומי פירות זה א"א בשום אופן לדעתי א"כ יש להכשיר הכא אך להרמב"ם שכ' דבר שאין רשומו עומד ומשמע כסתמת לשון המשנה וכן דקדק בש"ע כלשון הרמב"ם א"כ י"ל ה"נ פסול וליכא למימר כק' ח"מ ס"ק כ"ד א"כ במתני' לפלוג ולתני בדידי' בין דיו ולמה מחלק בין דיו למשקה י"ל דהיינו משקה דכל שאין סופו להתיבש אינו נכנס בגדר הדיו וכן נראה לכאורה להלכה דגם כזה פסול מספיקא דדינא הנלע"ד כתבתי וחתמתי בכל חותמי ברכות וראה בנים לבניך שלום על ישראל. משה"ק סופר מפפד"מ: