שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קצח
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג המופלג כמו"ה יודא אסאד נ"י אב"ד דק"ק רעטע יע"א:
נפשו היפה בשאלתו ע"ד דברי ריבות בין הזוג שאחר שהי' ביניהם קטטות יצאה האשה מבית בעלה ושם שכבה אצל נערה אחת מצורעת ודבק גם בהאשה החולי ההוא והוא החולי שקורי' צרפת' י"ל ועסקה ברפואות ונתרפאית ועכשיו טוען הבעל שא"א לו לדור עמה כי חושש שיחזור הצרעת לקדמותו וידבק גם בו וגם שאינו יכול לגרשה בעל כרחה בשגם אין לו לשלם כתובתה כי הוא עני מ"מ רוצה למנוע ממנה שאר כסות ועונה הדין עם מי ועיניו הבדולחים שפיר חזו בכל מקומות הראוי' לעיין בזה מ"מ אשיב כיד ה' הטובה עלי:
הנה בש"ע אה"ע סי' ע"ז סוף ס"א כ' רמ"א בשם רמב"ם פי"ד דאישו' דאם הבעל רוצה למנוע ממנה שאר כסות ועונה או יתן גיטה וכתובתה הרשות בידו ובמהרי"ק ריש שורש ק"ז כ' שאין מהרמב"ם ראי' שכ"כ במקומו וזמנו דלא נתפשטה חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ אבל בזה"ז מנ"ל וכן הקשה חלקת מחוקק שם סק"ג ויפה תי' ב"ש שם סק"ו דיפה הוציא רמ"א דינו מהרמב"ם דהרי הרמב"ם ס"ל פ"י מגירושין דזיווג הראשון אין לגרשה בלא ערות דבר ובפי"ד מאישות סתם הרמב"ם דאסור למנוע שאר כסות ועונה ואם שנא ישלח בגט פטורי' משמע אפי' בזיווג הראשון דאסור לגרש בע"כ בלא ערות דבר מ"מ אם מונע ממנה שכו"ע אין לנו עליו אלא לומר אם שנא שלח וממילא אם לא תרצה לקבל גט ממנו ימנע ממנה שכו"ע עד שתתרצה לקבל:
וכן מבואר להדי' בשלטי גבורים בשם ריא"ז פי"ז אעפ"י בסוגי' דמורדת ואיהו מיירי אחר תקנת רגמ"ה מבואר כנ"ל עי' בתשו' מהרא"מ סי' ל' הוכיח כן מריש כתובות דאמרי' הגיע זמן ולא וכו' כיון דשקדו חכמי' והוא אנוס בתקנת חכמים אינה ניזונית והה"נ הכא הוא אנוס מלגרש בתקנת חרגמ"ה א"כ עכ"פ פטור ממזונות וכ' שם שאין סברא לחלק בין קודם נישואי' ואנוס מלישא דפטור ממזונות ובין אחר נישואי' ואנוס מלגרש בתקנת חרגמ"ה לעולם אנוס רחמנא פטרי' ובתשו' מהר"א ששון הקשה הא חזינן ריש כתובות אם חלתה היא דקודם נישואי' פטור מלהעלות לה מזונות וחלתה אחר נישואי' פשיטא שמחויב במזונותי' ולפע"ד לק"מ התם בחלתה אחר הנישואי' שצריך לזונה ולפרנסה מפני שאינה רוצה לגרשה וכבר הוטל עליו חיובי בעל לאשתו משא"כ קודם נישואי' עדיין לא הוטל עליו י"ל משו"ה אונס רחמנא פטרי' מלהכניס עצמו בחיוב מזונות והה"נ חלתה אחר הנישואי' ורוצה ליתן גט וכתובתה ואנוס בתקנתא דחרגמ"ה פטור ממזונות אע"ג דחייב ברפואת' (וכמ"ש חז"ל שלא יאמר הרי גיטך וכתובתיך מונחי' על השולחן ורפאי עצמך) מ"מ ממזונות פטור ואין כאן קו' על ההרא"מ וגם ב"ח פסק כן מהר"א ששון כ' שיכול הבעל לומר ק"ל והיינו כרמב"ם ורא"מ וש"ג ורמ"א וב"ח:
אמנם בתשו' הרא"ש כלל מ"ב משמע דלא מצי למימר כן מדשקיל וטרי הרא"ש בעובדא דידי' שהי' לו עלי' טענה מחמת מום וכמה כרכורי' כרכרו שם הגאונים להתיר למנוע שכו"ע והכל הואיל ויש לו עלי' טענה משמע בלי שום טענה לא מיהו י"ל התם מיירי להדי' שלא הי' לבעל לסלק כתובתה והתם יש להחמיר אם לא ביש לו עלי' טענה אבל בלא"ה לא דא"כ יהי' קלה בעיניו להוציאה בלי כתובה ע"י מניעת שכו"ע אבל אם מניח לה כתובה על השולחן אפשר לומר דמודה הרא"ש:
אך במהרי"ק שרש ק"ז משמע להדי' דלא התיר התם אלא בטענת ולא זולת שהרי כ' שם אע"ג דס"ל רגמ"ה סתם גזר ולא פלוג וא"כ מה הועיל בתקנתו כל פרוץ שרוצה לגרש אשתו בע"כ ימנע ממנה שכו"ע דס"ל דעכ"פ הועיל ברוב אנשים שאין להם טענה א"כ משמע להדי' אפי' נותן לה גיטה וכתובה מ"מ לא מצי למנוע ממנה שכו"ע משום א"כ מה הועילו רגמ"ה בתקנתו אמנם הגאון בית מאיר תי' זה דעכ"פ הועיל דכל זמן דאגידי בי' לא יהבי לי' אחריני ונכון הוא:
ומ"מ לדינא נ"ל שאם לא גזר רגמ"ה על ככה ראוי לגזור עתה כי הדור פרוץ בעו"ה וכל אדם יעשה כן ואי לא יהבי לי' אחריני ילך שובב בדרך לבו כמו בדורות הללו בעו"ה ונהי שאין בידינו לגזור גזירות חדשות מ"מ הלא מהרי"ק אסר וח"מ הסכים על ידו א"כ לא יהי' ידינו ללמוד להקל ולטעון קים לי:
ואמנם כל זה באם אין לו עלי' טענה אך בנידון שלפנינו שהיתה מצורעת והוא טוען שחושש שיחזיר הנגע למקומו ויתדבק בו הנה כ' ח"מ סי' קי"ז סקי"ב בדרך אפשר אם הי' לה צרעת אפילו נתרפאות יכול לבטל שידוכי שמא יחזור בה וב"ש הקשה מש"ס פרק המדיר דמחלק בין חכם לרופא שהחכם עיקר הנדר מעיקרא מה שא"כ הרופא ולא אמר בקיצור שמא יחזור החולי למקומו ונדחק בתירוצו ונ"ל דלק"מ דהש"ס מיירי בהתנה ע"מ שאין בה מומין ועי"ז בא לבטל הקידושין ואם הי' אומר הטעם שמא יחזור למקומו ה"א אפי' לא הי' בה בשעת תנאי רק בילדותה וכבר נתרפא' בשעת הקידושי' מ"מ לא נתקיימה התנאי משום שמא יחזיר המום למקומו וז"א דעכ"פ נתקיים התנאי שלא הי' בה מים בשעת הקידושין אבל לעולם יכול לבטל השידוכי' או לגרש בע"כ ע"י מניעת שכו"ע ע"י טענה הנ"ל מ"מ הרי הח"מ בעצמו לא אמרו אלא בדרך אפשר ולא החליט הדבר:
והנה שיעור כתובה שאנו נוהגי' בגלילותינו ד' מאות זהובים כמבואר בלשון שטרי תוס' כתוב' שם נאמר מלבד ד' מאות זהו' שנכתבת בכתובה שקורי' תחת החופה להוסיף לה עוד סך כך וכך ואותן ד' מאות זהו' נגבי' בשיין הנהוגי' במדינתינו כי כן ציוה הקיר"ה בפקידה שלו ודינא דמלכותא דינא בענין שינוי המטבעות ופרעון חובו כמבואר סס"י ע"ג בש"ע ח"מ אמנם עיקור כתובה דאורייתא ממש הוא סך מאתים צוואנציגר של כסף ועוד יוסיף איזה זהו' כי בקרוב נשתנו קצת וע"כ אם יניח הבעל כפי סך כתובה דאורייתא עכ"פ וכבר כתבתי שאז אפי' הרא"ש מודה ויצאנו מחשש שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ובשגם שיש לו טענה מחמת הצרעת אז בצירוף דעת הסוברי' שכל בעל יכול למנוע שכו"ע עד שתקבל גט ממילא אין יכולי' לכופו יותר הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. משה"ק סופר מפפד"מ: