שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קצז
לאלופי יהודה לתורה ולתעודה היושבים ראשונה במלאכת סגל חבורה נגידים תורנים אלופי קרו"ט דק"ק צעהלים יע"א ובראשם האלוף הגביר מו"ה זלמן דוקס נ"י, ושלום לדייני ישראל ובראשם הרב המופלג כבוד מו"ה נתן נ"י:
יקרתם ע"י ציר מיוחד הגיעני נידון הש"ץ שו"ב מו"ה שמחה ראובן כ"ץ נ"י וגם הוא בעצמו עמד לפני והנה אחרי העיון הדק במכתב רום מעלתם ואחרי שמוע דברי הש"ץ הנ"ל אען ואומר על המאורע שלפנינו עכשיו שהביאו לפני הדיין תרנגולת שלא נשחט רוב סי' כהכשר והש"ץ אמר שלא תרנגולת שלימה הביא אלא סימני' היינו קנה ושט מתרנגולת שלא נשחט הרוב ועל זה השיב השוחט שאיננו מעשי ידיו שהביאו לו סימנים אחרים אשר לא הי' תחת ידו מעולם ובמכתב מעלתם כתוב כי אח"כ שינה טענתו ואמר כי אז היתה אשתו בסכנת נפשות מחמת חולי כבד והי' לבו בל עמו ושכח אז לומר להמשרתת שטרפה התרנגולת והש"צ אומר שחלילה לא חזר מדבריו הראשונים שהוא לא שחט התרנגולת ההיא אלא כך אמר וכי אלו לו יהי' שחלילה אירע כך והעם יודעי' שהייתי אז טרוד ומבולבל לא הי' פלא אם הייתי שוכח לומר להמשרתת שנשחטה התרנגולת טרפה - אלו דברי הש"ץ:
שמעוני אחי אם כאן שני עדים כשרים המעידים שלא זזה ידם מהתרנגולת משעת שחיטה עד שעה שבדקו ומצאו שהסימני' אינם נשחטים בהכשר אזי אין להוציא מחזקת כשרותו ונאמן לומר הוא לא שחט התרנגולת ומכ"ש שלא הביאו העדים תרנגולת אלא סימנים עקורי' מי יודע מאין הובאו ולא יופסל אדם מחזקתו כ"א בעדים כשרי' המעידים בפניו בב"ד ובדברים ברורים והוא פשוט:
אך אם הי' באופן הנ"ל שהדבר ברור שמתחת ידו יצא המכשלה ונבוא לזכותו בהתנצלות השני שהי' מבולבל מרוב צערו מסכנת אשתו הנה מבואר בתשו' הרא"ש דאין לשוחט התנצלות לומר שוגג או אונס הייתי ומעבירי' אותו אך מהרי"ו כ' דאם הוא אדם מוחזק בכשרות אין להחמיר עליו כמבואר כל זה בש"ע י"ד סי' קי"ט ובש"ך ס"ק ל"ג והנה הש"ץ הזה לפי עדות שבידו מכתבים שונים מהרבה רבנים המעידי' על תומת ישרו עד ימי קיץ העבר שהתחילו לרוץ אחריו והגביות עדו' שלחו מעלתם לידי ונדון עליהם א' לאחת:
האחרונה שכתוב שהחזן עצמו הודה שהתיר לחתוך חמאה בסכין טרפה והש"ץ אמר שהמשורר שלו מצא סכין בשוק ותורה לו כנ"ל הנה בסכין הנמצא יעויי' בש"ך בשו"ת חו"י סי' רכ"ח ויהי' איך שיהי' קלות דעת וחסרון יראת שמים קחזינא מה לו להכניס עצמו במקום שאין ידו מגעת אבל מ"מ אין זה כדאי ולא חזי לאיצטרופי כלל כמובן:
עד א' מעיד עליו שלא אכל בסוכה כ"א ב' פעמים כי הוא שכנו והרגיש בו אם אכל בסוכה ועוד מעיד עליו שמרגיש בשכונתו שמבעירים אש ביום השבת להחם תבשילי' אפי' אין שם חולה והש"ץ מכחיש כל זה ואין להאמין לעד אחד ובפרט דאכילת סוכה לא ראינו אינו ראי' והרגש שמבעירי' אש בשבת איננו עדות גמורה רק מאומד ומדומה:
גם מה שאמר ע"א שאמר הלואי יקנסני שלא אלביש ד' כנפות דברי לצנות והתול בעלמא הם:
אך צירוף ב' עדים א' שאמר והלעיג על נעמי שהיא עוקבת אחר הנואף להמציא רות לבועז וע"א מעיד שאמר ומה בכך שפלוני כותב בשבת אלו דברי מינות ואפיקורס ויצורפו ב' העדים ששניהם מעידים על דבר א' כי רוח אחרת אתו עמו ולא לבד דאתרע חזקת כשרותו עי"ז אלא גם יש לדון דהוכיח תחלתו על סופו דהיינו דברים הללו מוכיחי' על שחיטתו של עכשיו שבמרד ובמעל עשה ושאינו מאמין בדברי דת ישראל וכמעט שחיטתו כשחיטת מין שאיננו בר זביחה כלל:
אך כיון שאין כאן עדים שזו היא התרנגולת ששחט וא"כ אין כאן ריעותא בסופו כלל ותחלתו נמי התנצל לומר שלא היתה כוונתו באופן שהבינו העדים ממנו ויען כבר ישב על מדוכא זו הגאון מוהר"ר אברהם אולמאן נ"י וקיבל העדים בפניו ויצא הש"ץ בדימוס וידענא בהאי גברא רבא שהוראתו בקדושה גלל כן אין להרהר כלל והש"ץ הזה בתמותו עומד לכל דבר שבקדושה הן להיותו ש"ץ הן שו"ב עם עע"ג כמנהג קהלתם מקדמת דנא:
אך להיות רע ומר בעו"ה הפרצה הגדולה ההסתפקות בילדי נכרים וקריאת ספרי חצונים המולידי' קלות דעת ודין גרמא לדברי סכלות שדיבר הנזכרים למעלה ע"כ הטלתי עליו בחרם ושבועה דאוריתא בפועל ממש שלא לקרות בספרי חצונים כי שלוחא דרחמנא ושליח דידן עם קדוש לה' אלקינו הוא יעסוק בעתות הפנאי בספרי קודש תורת מרע"ה ותלמוד רבינא ורב אשי ואם המצא שעבר על הנ"ל הרי שחיטתו נבלה וקולו בקודש לא ישמע עוד והוא כארי' ביער וכחמור נוער ואם ישמע ויאזין יהי' מקורו ברוך וה' ישפות שלומכם וישמע ה' קולו ברחמים ויעתר לתפלתו:
ובהדי שותא אשר נקראתי ממעכ"ת ונעתרתי לכם ופקודתכם שמרה רוחי אדבר וירוח לי ונא אל תשליכו דברי אחרי גיו ח"ו איכה היתה כאלמנה קרי' נאמנה בלי רב יושב על כסא ה' התקבצו והאספו אל עמק הברכה לחדש המלאכה מלאכת ה' לקבל עליכם רב תופס ישיבה צדיק ונשגב המקים דברי התורה וגודר פרץ יהי' מחכמי קהלתכם או מזולת רק שיקרא בשם רב מורה דרכי ה' לעם ה' ושלא יהי' ח"ו מכותבי פלסתר ומקוראי' בספרי חצונים ומהלועזים בלעז כי אסור לקבל תורה מפיהו וכמעמיד אשרה בהיכל ה' אך יהי' בקרבו קדוש והרמב"ם בסוף הל' קה"ח כ' וז"ל הרי בארנו חשבונו' כל הדרכים שצריכים להם בידיעת הראי' ובחקירת העדים כדי שיהי' הכל ידוע למבינים ולא יחסרו דרך מדרכי התורה ולא ישוטטו לבקש אחריה בספרי' אחרים דרשו מעל ספר ה' וקראו א' מהנה לא נעדרה עכ"ל התנצל הרמב"ם כי יען סוד העיבור שנמסר לסנהדרי' נעלם ממנו לגמרי כי הוא א' מג' שבועות שנשבענו שלא לגלות סוד העיבור כמבואר שלהי מס' כתובות עד יבוא מהרה צדק במהרה בימינו ולקח הרמב"ם מספרי יונים וכ' בהלכ' קה"ח אעפ"י שאינו אותו הנמסר לנו והתנצל שעשה זה כדי שלא יבואו עם ה' אלה לשוטט לבקש חכמה בספרי זולתינו כ"א כל עסקיה' יהי' בספרי תורת ה' וק"ו בן בנו של ק"ו שלא ימנו עליהם כ"א איש נאמן עוסק בתורה ומחזיק ישיבה ללמוד וללמד לשמור ולעשות כאשר עשו אבותיכם והם גדלו והצליחו וגם עשו פרי קודש הילולים עוד תזכו לראות צאצאי צאצאיכם על התורה והעבודה עד תחז בציון עינינו הכ"ד אוהב הנאמן לעבדי ה' החותם בברכה. פ"ב נגהי ליום ד' זאת חנוכה הקצ"ט לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: