שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קפח
שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון המאה"ג מעוז ומגדול החרוץ בעל פיפיו' תל תלפיות כבוד מו"ה צבי הירש נ"י אב"ד דק"ק טעמעשוואר יע"א:
יקרתו הגיעני ונפשו היפה בשאלתו נידן אנשי קהלתו ה' ישמרם שהי' מקדם ב' קהלות אשכנזים וספרדים ולהם ב' בתי כנסיו' וכל קהל כמנהגו נהג ועתה לסבות שונות נגרשו רובם אל חוץ לעיר הרחק מאוד מן העיר המוקפת חומה ואותן מועטי' שבתוך העיר אין קהל א' מהם מספיק להמציא מנין בכל זמן ועידן בבהכ"נ שלו וגם אין לאל יד המעט ההוא להספיק משועבדי' ושארי דברי' הנצרכי' לכל בהכ"נ ע"כ א"א אא"כ יתחברו והי' לקהל א' וצריכי' עצה והוראה איך יתנהגו בשינוי מנהגם שביניהם אי מותר לשנות ואיך ישנו ומי טפל לו:
אהו' י"נ פשוט אותו הבהכ"נ אשר יסכימו שיהי' קבוע ואינך יעקרו ממקומם ויבואו לתוכו להתפלל ה"ל הקבוע כעיר קבוע ואינך כלקוטאי ובטלי' לגבי הקבועי' אפי' הם רבים ומכ"ש כי לפע"ד פשוט שיסכימו שהמרובים ישארו במקומם ובה"כ של המיעוט יתבטל וא"כ יהי' תרתי לטיבותא שיהי' אלו הרוב והקבועי' ואין צריך ראי' כי כבר נאמרו הדברי' בפר"ח א"ח מנהגי איסור אות י"ט כ' כ"א:
ונ"ל לא מיבעי' במנהגי התפלות וכדומיהם שהזהיר הירושלמי שלא ישנו מנהג אבותיהם ומייתי לי' מג"א סי' ס"ח וע"פ סתרי תורה בשם האר"י ז"ל דיש י"ב שערי' וכל מנהג יש לו דרך כניסה לבוא עיר האלקים דרך שער שלו מ"מ נ"ל דתחלת קביעת המנהג והשערי' במקו' גבוה שעל גבוה ככה נתקן לכל העתידי' ללות עליהם דאלת"ה הרי שלהי מס' תעניות אמרי' שקבעו י"ט על שהותרו שבטים לבוא זה בזה ולהנ"ל קונה מיבעי' לי' אם זה הנלוה ישאר במנהגו הוה לא תתגודדו בב"ד א' ואם יתהפך למנהגם א"כ איננו נכנס לשער שלו ואיך יכנס ראובן בשער שמעון ולא יבוא העירה שלו אע"כ מכיון שנעקר ממקומו ונלוה אל הקבועי' הרי הוא כמותם ומעיקרא הכי אתקין שער מלמעלה והרי קמן אפי' בכללית אומה הקדושה אשר נאמר ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר ע"פ האדמה ואפ"ה כל הבא להתגייר ונלוה עלינו נכנס עמנו בשער א' ומהתימא שעושי' פסח ולא פסח עליו הקב"ה במצרים ומברך על המגלה ולא נגזר עליו להשמיד אלא כל הנלוים נעשה כעם א' מעיקרא ואם כן מאו"ה לישראל מכ"ש משבט לשבט ועובדי' הנביא גר אדומי ור"ע ממשפחת גרים:
ולא מיבעי' במנהגי' שאין בו חשש איסור אלא אפי' כל שיש בו קצת נדנוד איסור כגון בימי ניסן אחר חג הפסח שהאשכנזים אין מתענים בו ולא נופלים משא"כ הספרדים וכן בא"ח וההיפוך בימי תשלומי' של עצרת וקיי"ל שימים הללו ה"ל כימים האסורים מדבריהם והמתענה בהם עוברים על אי' דבריהם כל מר כי אתרי' ועמג"א סי' תכ"ט סק"ו מ"מ נ"ל מכיון שנתחברו יחד הותרו אותן הימים וראי' מס"פ בכל מערבי' דאר"א בר צדוק אני הייתי מבני סנאב בן בנימין וכו' והתענונו ולא השלמנו הואיל וי"ט שלנו הי' והנה ר"א בר צדוק כהן הי' ונשא אשה מבני סנאב בן בנימין וכ"כ ת"ח שם מדקדוק לשון אני הייתי שרצה לומר שהי' מאז אבל השתא כשסיפר זה כבר מתה אשתו ונתרחק ומ"מ בשעה שהי' ביניהם לא התענה בט"ב שנדחה ש"מ אפי' מילתא דאיסורא רשאי' הנטפלים לשנות ואם חבר עיר א' מושל על שניהם אולי י"ל הכל נגררי' אחריו:
אך אותן החומרות שנוהגי' בהוראת או"ה כגון בבדיקות וחלב וכדומה מסתפק אני וקרוב אני לומר כל א' יחזיק במעוזו ולא ישנה אע"ג בעלמא כל שעוקר דירתו מעירו לעיר אחרת ואין דעתו לחזור הרי זה נוהג בקולות אותה הקהלה וקיי"ל נמי ב' קהלות בעיר א' כב' עיירות דמי לענין זה מ"מ הכא אני מסתפק מפני שאין כל מגמתם אלא להתיחד בהכ"נ ולכשימצאו ריוח והצלה יחזרו כל א' למקומו דהרי קמן שהם מצויינים במלבושיהם ש"מ כי דעתם לחזור האשכנזי לדומה לו והספרדי לדומה לו אפשר לענין איסור דאורי' ושאינו נוגע לענין מנהגי בהכ"נ הוה כדעתו לחזור ולא ינהג קולא במה שהחמיר עד עכשיו וצריך אני לעשות לי רב לדבר זה הנלע"ד כתבתי בזה. פ"ב כאור בקר ליום ב' ט' למב"י תקצ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: