שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קפה
שלום וכ"ט לתלמידי הרב המופלא ומופלג בתורה ויראת ה' כמו"ה יוסף נ"י אב"ד דק"ק לוג יע"א:
גי"ה הגיעני נידון ישראלים סוחרי בהמות המוכרים העגלים לנכרים ואחר שסרסם הנכרי ע"י פעלי' אותם המסרסים חוזרים ולוקחי' וזהו דרך הערמה אי שפיר דמי או לא והעלה מעלתו לדינא שאין למחו' ע"י אמירה לנכרי והוא אומר לנכרי אחר ומכ"ש דאיכא מכירה יפה כיון ומ"מ א"א לבהמ"ד בלא חידוש אבאר דין זה על בריו בעז"ה. במס' ב"מ צ' ע"ב מבואר דסירוס ע"י נכרי אסור ממ"נ אי הלכה כר' חידקא כן פסק סמ"ג דב"נ מצוה על הסירוס א"כ הוה לפני עיור דאורייתא ובראותי נפלאתי על תשו' פני יהושע חי"ד סי' י"ד שכ' דאחר מתן תורה שהתיר להם ז' מצות שוב ליכא לפני עיור דאוריי' במכשול ב"נ ותימא הא מסקי' בע"ז שהתיר להם שלא יקבלו שכר כמצווה ועושה אבל מיענשו עליהו נמצא המכשילי' נותן מכשול לפני עיור ונהי ממונם התיר לענין אם הזיק שור ישראל לשל ב"נ אבל להכשילם בעבודת ה' מי התיר אדרבא מצוה להורותם כמ"ש רמב"ם פ"י ממלכים עכנלע"ד וודאי איסור דאורי' הוא למאן דפסק כר' חידקא דב"נ מצוה על הסירוס ואי אין הלכה כר' חידקא א"כ אי' דאוריי' ליכא בסירוס אבל איפשטא איבעי' דבכל אי' לאוין אסור אמירה לנכרי מדרבנן מיהת:
ובתה"ד סי' רצ"ט כ' דלמאן דחייש לר' חידקא אסור למכור לנכרי' דידעי' שמסרסו מיהו אם הוא עצמו אינו מסרס אלא ע"י שלוחו הוה לפני דלפני לא מקפידין דגוי הראשון אינו עובר במה שגוי שלוחו מסרס דאפשר שגם בגוי אין שליח ל"ע דהא בעלמא אין שליחות לגוי ובית שמואל סס"י ה' במ"כ שגה בכוונתו וכבר נתעורר בזה באבני מילואים אלא שלא יי"ח ביאור וביאורו דס"ל לתה"ד גוי לגוי נעשה שליח אלא מספקא לי' כיון דאין שליח לד"ע מגז"ה הוא לא מסברא א"כ בישראל גזר הכתוב ולא בגוי דאפי' לדבר עבירה נעשה שליח או דילמא כיון דעיקר שליחות איננו בגוי רק גוי לגוי נעשה שליח א"כ נילף ק"ו השתא ישראל דעיקור בדדהו כתיב מיעט רחמנא דבר עבירה משליחות מכ"ש בב"נ זהו ספיקו משליחות של תה"ד:
והנה בח"מ סס"י שפ"ח פסק עפ"י תשב"ץ דישראל שגילה מטמונים של ישראל חברו לפני מסור מפורסם שידוע שימסרנו לגוי חייב דלא שייך אין שליח לדבר עבירה שידע שחברו עובר בודאי וש"ך השיג דאין הלכה כתשב"ץ דלעולם אין שליח לד"ע סתמא יהי' באיזה אופן שיהי' וכ' שם הקצ"ח משום דשליח לד"ע גז"ה ולא מטעם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעי' ע"ש והנה לע"ד דברי רמ"א שם אמתיים להלכה לא מטעמי' של תשב"ץ אלא הוא גופי' מסור שהרי מסר חבירו ביד אנס מה לי אנס ישראל מה לי אנס גוי ודואג האדומי שמסר דוד לשאול הי' לו דין מסור והראשונים כתבו שהשבטים דנו ליוסף דין מסור שהלשינם ליעקב אלא שמלשין לגוי חייב אפי' לא מסר אלא ממונו דממילא ה"ל נפשות כתוא מכמר משא"כ מלשין לישראל צריך להיות מוסר גופו לאנס והכא שמסר לישראל המוסר לגוי ומפילו לתוא מכמר הראשון עצמו מסור הוא אפי' יעשה המעשה ע"י גרמא דגרמא ושליח שליח ורוב מוסרי' לשלטון אין השלטון בעצמו עושה מעשה אלא עי"ז מסתעף וע"י שלוחיו מ"מ ה"ל מסור וה"ה הכא ודברי רמ"א נכונים מ"מ נלע"ד גבי סירוס דגוי נהי אין שליח לד"ע לא שייך מגז"ה מ"מ מסברא הוה שייך מטעם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אין שליח לד"ע אפי' בגוי אך כיון שידעי' שבודאי יעשה ולא ישמע לדבריו אפינו נודיע לו הדין לא יקבל ולא יאמין א"כ הדרה דברי התשב"ץ הנ"ל דאין שליח לד"ע לולי גז"ה ובזה נסתפק תה"ד הנ"ל:
אמנם כבר החליט בפשיטות בתשו' פני יהושע הנ"ל דאין צריך לחוש לדעת יחידאה דרוב פוסקים וממש כולם פסקו דלא כר' חידקא דאין בן נח מצווה על הסירוס ויצורף לזה עכ"פ ספיקו של תה"ד אולי אין שליח לד"ע ועוד כמה פוסקים דגוי לגוי לא נעשה שליח כלל כמ"ש מג"א רס"י תמ"ח ודלא כש"ך ח"מ סי' רמ"ג סק"ה וא"כ מטעם זה יש להתיר:
אך האיבעי' איפשטי' לחומרא דגזרו אמירה לנכרי בכל איסור לאוין שבתורה והנה הגאון חו"י שאל מהגאון עבודת הגרשוני אי שרי אמירה לנכרי שיאמר לנכרי שיעשה בשבת וצ"ל דשאלה הי' באופן שגוי האחרון אינו יודע שעושה ע"ד ישראל דאם עושה בשבת ע"ד ישראל אסור ליהנות ממנו אפילו בלא אמירה והנה הגאון עה"ג פשיט לי' לאיסור מסוגי' פשוטה שבת ק"נ לא יאמר לחברו לשכור לו פועלי' והיינו חבירו נכרי' ותשו' זו נדפסת בתשו' חו"י סי' מ"ט והגאון חו"י שם בתשו' סי' נ"ג השיב דלשכור פועלי' וכיוצא בו פשיטא לי' דאסור רק לעשות לו מלאכה דאורי' קיל לענין זה ומספקא לי' ולא איפשטא ויען דבריו קשים להבינם למי שלא ראה דברי רמב"ן פ' אמור שדעתו כך מ"ע של תורה תשבות היינו שלא יהי' כיום החול לשכור פועלי' ולפתוח ולמכור ולהעמיס משא על החמורי' שכולם אין בהם מלאכה ממלאכת המשכן שיש בהם סקילה אם המשא אינו מרשות לרשות וכל מעשה החול אסור מן התורה כמ"ע דתשבות והיינו שבות דאוריי' וחכמי' הוסיפו מדבריהם שבותים דרבנן אבל עיקר שבות הוא דאורי' נמצא מה שהי' במשכן חשיבא אותו נקרא מלאכה וחייב סקילה אפי' דבר שאין בו יגיעה ועמל אפי' תענוג יש בו להדליק נר ולהחם לו חמין וחייב עליהם סקילה והיגיעות והעמל שאין בהם מלאכה ממלאכת המשכן הם בעשה דשבות וכן מבואר דעת רש"י בשבת קי"ד ע"ב ד"ה אלא לא לקניבת ירק וכו' ע"ש וכן נ"ל להוכיח ממ"ש תוס' בשבת ק"נ ע"ב ד"ה במחובר וכו' דביבשו לגמרי הן ועוקציהן מותר לתלוש בשבת ולפ"ז ק' ש"ס חגיגה י"ז ע"ב איזה חג שאתה קורא וקוצר וכו' וק' אמאי לא הא משכחת בשדה שיבש לגמרי הן ושרשיהן וקאמר לא תכלה פאת שדך ומיירי שאינו מיפה הקרקע כגון שמניח שרשי השבלי' בקרקע כדרך הקוצרים אע"כ נהי תולש פרי אינו חייב משום קוצר משום שיבש היא ועוקצה אבל לקצור כל שדהו ולהניח פאה שם זה אסור מטעם תשבות כעובדא דחול:
והשתא הא דכתי' ממצוא חפציך הנביא לא חידש דבר אלא דאוריי' היא כל עמל ויגיעה כעין עובדא דחול ועלי' קאמר ודבר דבר שאותן הדיבורים ג"כ אסורים מה"ת שלא ישב כל היום לחשוב חשבנותיו ולדבר מעניני שכירות פועליו גם זה כ' רמב"ן שם שאסור מה"ת והשתא קאמר הגאון חו"י שמאומר לחברו גוי לשכור לו פועליו שאסור משום שהיא גופי' אי' דאורי' אפי' אמירה דאמירה ע"י מאה כי מיבעי' לי' לומר להדליק הנר שדיבור זה איננו אסור מה"ת אלא מדרבנן אי שרי ע"י אמירה לאמירה או לא גזרי בכי האי גווני ולא איפשטא ונ"ל בדרבנן והפ"מ להקל:
אך עומד לעיני מה שהקשה הגאון פני יהושע בתשו' הנ"ל תיפוק לי' משום שליחות לנכרי להחמיר למ"ד אי אינו בר חיובא יש שליח לד"ע ויפה כ' בית מאיר דלענין שבת לק"מ קו' זו דלא שייך שליחות במאי דתלי' בגוף איברי אדם כשם שא"א לומר שיניח ראובן תפילין על ראשו עבור שמעון ה"נ התורה אמרה למען ינוח וישבות איברי ישראל לא שייך באיברי גוי שלוחו כמותו ואמת נכון הדבר אך בשארי לאוין ק' כנ"ל ואני אומר דבר זה אינו תלוי בפלוגתא הנ"ל כלל דאפי' אין שליח לד"ע ואין שליחות לנכרי אפי' להחמיר היינו שיהי' שלוחו כמותו אבל פשיטא שאסור לעשות שליח לעבור על מצות ה' ול"ד למ"ש בי"ד סימן ק"ס תשו' רש"י דהמלוה ע"י שליח אין כאן אי' ריבית משום דאין שליח לד"ע וליכא אפי' איסור התם א"ש כיון שאין שליח לד"ע ולא נעשה כמותו א"כ לא בא הריבית מיד הלוה ליד המלוה וממילא אין כאן אפי' נדנוד איסור וכל זה בריבי' אבל בעלמא ק' כנ"ל [עח"ס חא"ח סי' פ"ד]:
ובאמת ברור היינו טעמא דפירש"י ב"מ צ' חסום פרתי ודוש דשה שלך ופי' הראשונים בשיטה מקובצת דמוכרח כן מדלא אמר ש"ס חסום פרתך ודוש שלי אע"כ בדישה של גוי ומיירי שהישראל מרויח ע"י זה שכר הבהמה שגוי מרבה לו שכירות כ"כ נימוקי מ"מ ק' אהש"ס גופי' מ"ט לא נקיט האיבעי' בפרת גוי ודשה של ישראל אע"כ משום דזה אסור משום שלוחו ורק בדישה של גוי ושכר פירות ישראל ונותן לו רשות לחסום להרבות שכרו בזה אין הגוי נעשה שלוחו בהא קאמיבעי' לי' ופשיט מסירוס דהתם מדעתם עשו לטובת ישראל אבל שלוחם לא נעשו ואם זה אסור ה"ה פרתי בדישה שלך ולק"מ קו' מהרש"א וא"כ בסירוס אפי' אמירה דאמירה הי' אסור אך ע"י שמוכרים להם וחוזרים וקונים מהם אין למחות בידם במקום הפ"מ:
ועתה אבוא על סדר דבריו בפלפולא מ"ש דילמא לא נמעט מדישו דישת גוי כדרך שנמעט דישת הקדש דהרי מרעתו ממעטי' בכל מקום הקדש והגוי, אה"נ אי הוי כתי' דיש לרעך אבל דישו אשור קאי דישו שהשור דיש ואתי' וי"ו דדישו לרמז דיש הראוי לו לשור לאפוקי אי' הנאה ואיך ימעט גוי מזה ומעלתו לא עיי' מ"ש תוס' בזה ד"ה והדשות וכו' וקו' תוס' ארש"י י"ל עפ"י מ"ש תוס' בכורות ט' ע"ב ד"ה ותנן דכוונתם דאע"ג דממון בעלי' הוא ואי הוי כתי' לכם הוי מקרי לכם מ"מ עריסותיכם לא מיקרי אלא כדרך עיסה של אדם שמותר לו באכילה וכן שללה משמע כרוב שלל וכן דישו משמע כרוב דיש שמותר לאדם ולזה נתכוון רש"י ופי' ג"כ כתוס' דישו הראוי לו ומ"מ צריך לזה כרוב דיש וכתוס' בכורות ואין להאריך ומ"מ קושייתו תו לק"מ:
ומ"ש תיפוק לי' דגזל גוי אסור כי היכי דאמרי' גבי פועל ושוב תי' מקשי' נחסם לחוסם אולי חסר בדבריו שורה א' כי א"א להבין קושי' שלו ותירוצו קרא כתי' פועל אוכל ואסור ליתן בכליו וממעט קרא גוי דמותר ליתן אפי' לכליו הא דמותר לאכול פשיטא ק"ו בשל ישראל אוכל בשל גוי מיבעי' אלא הא דאסרה ליתן אל כליו מזה ממעט גוי ואהא שקלי' וטרינן אי גזל גוי מותר פשיטא דמותר ליתן אל כליו וא"כ הכא בבהמה שמותרת לדוש אצל גוי בלא חסימה ותאכל מתבואתו פשיטא אפי' גזל גוי אסור מ"מ השתא בשל ישראל אכלה בשל גוי מיבעי' ולא אתי ש"ס אלא לומר דאסור אפי' לחסום פרתו של ישראל בדישת גוי והאי מנא למילף מפועל ונחסם וחוסם מה ענין להכא, ע"כ חסרי' איזה תיבות בדבריו יבאר דבריו ואעיי' עליהם, מ"ש ברש"י דפי' דישה שלך כבר כתבתי פירושו לעיל:
מ"ש רש"י בע"ז נ"א דפי' סריס מחמת חולי משום דנח זקן הוה ואפשר נמי סריס מחמת חולשא אבל מחוסרי איברי זרע לא הוה ומסתמא אתך כמותו אע"פ דלא דרשי' עתה אתך בדומה לך מ"מ כל מה דאפשר כפשוטו מפרשי' וכמדומה לי שכבר ראיתי במפורש א' ואינני זוכר עתה ואין פנאי לבקר בספרים בשביל דיוק הלז: מ"ש מראב"ד פ"א מכלאים אם כי הרא"ש מייתי מראב"ד תמים דעים וזהו הראב"ד בהשגות ותרי ראב"ד היה מ"מ נ"ל פשוט דט"ס הוא בהשגה דפ"א מכלאים וצ"ל דאיבעי' איפשטא לחומרא כמ"ש ר"ן פ' תולי' דמייתי כ"מ שם והיינו לשיטת רמב"ם הקשה דס"ל דלא כר' חידקא א"כ איפשטא איבעי' לחומרא ומשו"ה לא הקשה מל"מ סוף הל' שכירות אלא מסמ"ג ולא מראב"ד בהשגות כי ט"ס בלי ספק ומה שתי' שעה"מ וכן בעצי ארזים דסמ"ג לטעמי' דס"ל לא יִעָשה לאסור מלאכות גוי דבריהם מאוד תמוהים הא האי מכילתא בפ' בא גבי י"ט של פסח ואהאי קרא קאי ושם הביא רש"י והאריך רמב"ן נמצא עיקר קרא באיסור לאו כתי' איך קאמר ש"ס שבת דאיסור סקילה הא קרא בלאו כתיב ומה שנלע"ד בישוב סמ"ג דהנה החוסם פרה עובר משום צער בעלי חיים דאוריי' אע"ג מה שאנו עושי' לצרכינו ליכא משום צער בע"ח כמ"ש ד"מ שם בא"ע סס"י ה' לענין מרוטת הנוצות וכ"כ רמב"ן בפרק שילוח הקן מ"מ השתא דאסר רחמנא לחסום מגזירת הכתוב העובר וחוסם עובר גם על איסור צער בעלי חיים והשתא הה"נ אם אסרו חז"ל אמירה לנכרי אע"ג דמדרבנן בעלמא אסור מ"מ ממילא אי עבר אדרבנן עובר על צעב"ח דאורי' והשתא הוה איבעי' בס' דאורי' אי אית בי' משום צעב"ח או לא וגם בזה א"ש דקבעי' בפרתי ולא בפרתך דבשל גוי אין אי' צעב"ח מוטל על ישראל שאין מזונתה עליו והשתא דלא איפשטא ס"ל לסמ"ג אזלי' להחמיר:
מ"ש מש"ס זבחים ק"ט ע"א אמר רבה ולאורינהו שרי אדרבה משם מוכח אי' אמירה דפשיטא לאורינהו שרי השתא דבר עבירה שרי מכ"ש לאורינהו דרכי מצוה שהם עובדי' בו ה' לריח ניחוח לפניו פשיטא דשרי ומצוה איכא אע"כ בעלמא גזר רבנן וקמ"ל הכא במקום מצוה לא גזר ולא דמי לשבת אע"ג גוי ששבת חייב מיתה מ"מ אסור לומר בשל לך התם לא צריך ליחד לו מלאכה אלא ילמדנו לעשות שום מלאכה היום לפטור מחיוב מיתה אבל סדר הקרבה צריך לעמוד אצלו ולהורות לו דינים ובהא לא גזרו רבנן:
מה שמצא בס' נתיב עולם דאע"ג דאיבעי' לא איפשטא מ"מ לכתחילה אין לעשות כן משמע בדיעבד אי עביד לא קושי' לי' נכון הוא:
מה שנסתפק אי אשה מותר לסרס אחרי' אין ספק שאסורה ואעתיק לו לשוני בחי' מס' שבת קי"א. מ"ש שיעור קטן בב"נ כבר הארכתי בתשו' אחרת כל שאין דעתו שלימה משא"כ בישראל הל"מ ובעי' ב' שערות אחר י"ג שנים:
העתק מחי' למס' שבת דף קי"א:
הנה בפרישה מייתי אסור לסרס אחר סירוס מדכתי' לא תעשו לשון רבים לחייב שניהם עי' כיוצא בזה ס"פ אותו ואת בנו גבי לא תשחטו ושלהי מכות גבי לא תקיפו ובקידושי' גבי איש אמו ואביו תיראו ואמנם טו"ז הקשה הא בש"ס מייתי לי' מנתוק וכרות וראיתי בת"כ פ' אמור דרוש אחר לא תעשו להביא מסרס בעל מום פי' דה"א הואיל בעניני דקדשי' כתיבי דוקא תם ולא בעל מום קמ"ל וצ"ע דהא אפילו כלב מרבי' לאיסור והנה אי' שם פלוגתת ת"ק ור' יהודא דר"י פוטר נקיבה מסירוס משום דכתי' משחתם בה"ם למעוטי נקבה וכבר כתבתי בתשובותי במקום אחר [עי' ח"ס אה"ע ח"ר סי' כ'] דרוצה לומר בהם אאיברים הנזכרים במעוך ונתוק וכרות שהם בגיד וביצים בהם שייך סירוס ולא באיברי נקיבה כגון נטילת האם וכדומה ות"ק פליג ופסק רמב"ם כר' יהודא ובזה ישבתי קו' עצי ארזים דליחשב מתני' דקידושי' כ"ט ע"א גם חוץ מסירוס כמו דחשיב לא תקיפו ובל תטמא למתים והא"ש דאשה לא אימעט אלא איברים אחרים שאינם גיד ובצים וממילא לא שייכי באשה ומ"מ נ"ל לר"י איצטריך לא תעשו לשון רבים לחייב גם אשה המסרסת את הזכר דה"א כל דלית בסירוס של עצמו ליתא בסירוס חבירו וכדפליגו לענין אשה המקפת אחרים אי חייבת הואיל וליתא בהקפה דנפשה וכדאמרי' שם בקידושי' גבי פדיון בכור משו"ה איצטריך לא תעשו לחייב א' זכרים וא' נקבות המסרסות זכרים אחרים ועל שניהם הוא אומר לא תעשו כדדרשי' גבי תיראו על שניהם אומר תיראו וא"כ לית לן דרשא לחייב מסרס אחר מסרס משו"ה איצטריך למילף מנתוק וכרות ומדסתמא דתלמודא מייתי הך ש"מ הלכה כר"י דפוטר איברי נקבה ומשו"ה פסק רמב"ם כן הכ"ד. פ"ב עש"ק ג' כסליו תקצ"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: