שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קפב
שלום וכ"ט לי"נ הרבני המופלא ומופלג בתורה ויראת ה' כש"ת מו"ה מרדכי ליב נ"י:
ע"ד איש רע מעללים אשר הכה באגרוף רשע בן תורה עד שפוך דם ולהיות בעו"ה ידי יודעי תורה נזדלזלו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא נמאסו רב עוזרי זרוע רשע ואין דורש ואין מבקש והנה הוא אבל על א"וא בתוך יב"ח ומתפלל בציבור בכל יום ומסופק מעלתו אם לענות אחריו אמן יה"ר וקדושה כי כ' רמ"א בח"מ סי' ת"ך שאיש כזה מוחרם הוא ממילא ואין לצרף לעשרה:
אהו' ידידי הנה אמת נכון הדבר אם הדברים כהוייתן האיש הזה מוחרם בחרם הקדמונים עד שיקבל עליו לעמוד לפני עדת ה' למשפט על כל הנעשה אך אין ברכותיו ותפילותיו כתפלת הכותיים שאין עונים אחריהם אמן מפני שמברכי' להר גריזים שהרי ברכותיו ותפלותיו כולם לה' אלא מחמת עונש וקנס נידוהו והחרימוהו חכמינו ז"ל הקדמונים ולא יצורף לדבר שבקדושה ואם יתפלל בחזקה לא יענה הציבור אמן אחריו והכל כדי לרדות ולכוף כאגמון ראשו עד ישוב אך בעו"ה בנידון שלפנינו אשר אין איש שם על לב לענשו ולהפרישו וכל הציבור על ימינו ולשחוק יהי' בעיניו אם יודע שחין היחידים הללו עונים אמן אחר ברכותיו נמצא הם יפסידו עניית יהש"ר וקדושה והוא יעמוד במרדו ויוסיף חטא על פשע מה בצע בזה יבוא בעל הכרם ויכלה קוצים מכרמו ואין בידינו להעמיד הדת על תלו ואם באנו לדון כמוחרמי' כל המחוייבי' נידוי עפ"י תקנת רבותינו ז"ל בכיוצא באלו בזה"ז לא נוכל להתעסק עם רוב בנין אנשי הדור הרע הזה ויעי' גדולה מזה בסנהדרי' ס' ע"א וברש"י שם ד"ה בזמן הזה וכו' ובד"ה נתמלא וכו' ומבואר התם אי הוה ישראל פקירי ולא הי' יד ב"ד מושלת עליהם נמי הוה דינא הכי וה"נ דכוותי' ומכ"ש בעיר פרוצה אין חומת התורה סובבה מכמה שנים שעזבו הצאן בלי רועה ודבר א' לדור וספינה בלי קברנטה מטורפת בים השגעון אין יד אדם תקיפה שם להרים קרן התורה וע"כ לשום יד למו פי ויעי' פי' המשנה להרמב"ם מס' ע"ז משנה עיר שיש בה ע"ז והוא דף י"א ע"ב וכו' וה"נ דכוותי' נתקיים בעו"ה קללת ישעי' ע"ה וה' יהפך הקללה לברכה בב"א. ולא אפנה על שארי דברי ריבות עמך כמריבת הכהן נבהלתי מראות איך יסכימו קהל ישראל לדחות גבוה מעל גבוה שומר התורה ומורה הוראה בעיר מפני גבוה שבסכים ולא תהי' כהנת כפונדקית והנה מקום עליות לתורה הי' במקום שעלה הגבוה שבסכום הלזה ואז לא הי' הכהן נדחה ממקומו ולא הי' בזה שום בזיון להרב כיון שכבר נהגו שאפי' כהן מאן דהוא קורא תחלה וכל בזיונו של הרב הוא על שזה הגבוה שבסכום דחאו ממקומו שוב אין על הכהן כלום והוא לא ניהג קלנא באורייתא כלל ואם אולי הי' תקנה בקהלה מכבר ומאז שאם יש ג' חיובי' יצא הכהן על כרחו ולא אבה שמוע אז יש לדון אם זה נוגע לדברי מהרי"ק או לא אבל השתא הכא אין זה ענין להמרי"ק ואם אולי הרב בענוותנותו מחל כבודו לגבוה שבסכום א"כ פשיטא שאין לו על הכהן כלום כי כבוד תורתו יכול למחול ולא כבוד כהונתו של זה - ואהרן מה הוא כי תלינו עליו:
ושלא תהי' ביאה ריקנית אזכיר גרגיר א' דברי אגדה שאמרתי זה שבועי' שתיים פ' תולדות בנבואות מלאכי אחרי שהרבה להוכיח שמקריב את הפסח והגזול הקריבהו נא לפחתך שוב סיים בשבחו של אהרן הכהן ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ולא אאריך בדקדוקי' אך אמרתי הואיל והפסוק המשיל הקרבנו' לקרבן פחה ושר מושל הנה נחזי אנן המקריב לפחה בהמה בחיי' שלימה בודאי אינו ראוי להקריב בעלת מום וכדי בזיון אך אם הוא שוחט הבהמה בביתו ומנתחה לנתחים ומקריב הנתחי' לפני הפחה שוב אין היכר אם הי' מבעלת מום או מתמימה רק שיהי' הבשר שומן ומהודר, ונבוא אל המכוון לדינא קי"ל הני כהני שלוחא דרחמנא נינהו נמצא המקריב קרבן מוסר הבהמה שלימה להקב"ה ונותנו לשלוחו ולטבחו שהוא הכהן ויערכנו לפני רבו ית"ש ונמצא הקרבן הוא הבהמה בשלימותה ואם מקריב בעלת מום נאמר הקריבהו נא לפחתך אך ישראל הוה ס"ל כהני שלוחי דידן וחושב שהכהן הוא הטבח שלו ויפשיט וינתח וירחוץ הקרב וכרעים הכל בשליחותו של בעל הבית ושוב מקריב להק"ב הנתחים המופשטי' והנרחצים ואין היכר בין בעלת מום לתם ואין כאן משום הקריבהו נא לפחתך אך לעומת זה יש כאן בזיון התורה כי היתכן אותו שבט חסידיו שבחר בהם הקב"ה לבקש תורה מפיהם ויורו משפטך ליעקב ותורתך לישראל הם יהיו עבד לעם הזה להפשט וניתוח בהמתם וכדי בזיון וע"כ הכהני שלוחי דרחמנא וא"כ הדר נימא הקריבהו נא לפחתך והיינו דסיים קרא ותורה יבקשו מפיהו וא"כ ממילא מוכח כי מלאך ה' צבאות הוא מלאך פי' שליח ה' צבאו' ולא מלאך ושליח דידן וא"כ הקריבהו נא לפחתך וק"ל הכ"ד א"נ. פ"ב כאור בקר יום ה' טו"ב כסליו תקפ"ד לפ"ק. משה"ק סיפר מפפד"מ: