שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קעח
בדין המבטל כיסו של חברו המוזכר בהגה' ש"ע ח"מ סי' רצ"ב ס"ז והוזכר עוד ברמז סס"י שפ"ו ובש"ע סס"י פ"א ובסמ"ע שם ובש"ך סי' ס"א סק"י ובי"ד סי' קע"ז סקמ"א ולא ראיתי באחרונים דבר ברור שיהי' ראוי לסמוך עליו והוא מעשים בכל יום באופנים שונים ע"כ אמרתי לרשים לי לעצמי שרש ומוצא הדין ואת אשר יורוני מן השמים ובה' אבטח יעזרני על דבר כבוד שמו הגדול למען לא אכשל בדבר הלכה:
מוצא הדין הוא בירושלמי פ' איזהו נשך הלכה ג' מייתי תוספתא תני הנותן מעות לחברו ליקח לו פירות למחצית ואמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומות ואם ידוע שלקח הרי זה מוציא ממנו ע"כ וכו' וע"ז אמר הירושלמי אמר ר' יצחק הדא אמרה המבטל כיס חברו אין לו עליו אלא תרעומות, המבטל שדה חברו חיי' לשפות לו המבטל ספינת חברו וחנות חברו מהו ולא אפשיטא בעיין וכ"כ נמי בפרק המקבל הלכה ב'. וכ' הנימוקי יוסף פ' המקבל קכ"ז ע"א הטעם משום דבקבלנות דשדה עשויי' ורגילין למכתב אם אוביר ולא אעבד אשלם במטבא משו"ה אע"ג דלא כ' מסתמא ע"ד המנהג קבל עליו וצריך לשלם הגרמא ומשום הכי אבעי' לי' בירושלמי ספינה וחנות מהו אי אמרי' הואיל ורגילין כך בקבלנות דשדה ה"ה בקבלנות של כל מלאכה או דלמא ולא אפשטא ועמ"ש בהג"א פ' המקבל ע"ש סי' ג':
ובש"ס ב"מ ע"ג ע"ב אמר רב חמי האי מאן דיהיב זוזי לחברי' למזבן לי' חמרא ופשע ולא זבן לי' משלם לי' כדאזל אפרוותא דזלשפט כ' הרא"ש ומיירי שהתנה עמו שאם לא יקנה שימציא לו יין משלו דאל"ה הא קיי"ל המבטל כיסו של חברו אין לו עליו אלא תרעומות ותי' זה כ' בשיטה מקובצת בשם ר"י בעל התוספת וצריך לומר אע"ג דלא קי"ל כרב חמי בהא מ"מ היינו משום דאסמכתא הוא אבל מה עלה על דעת רב חמי תיפוק לי' דגרמא בעלמא הוא ועל זה תי' דקבל עלי' וכל הפטור משום גרמא אם קבל עליו לשלם חייב וכיון דצריך קבלה פליג רב אשי דהכא לא מועיל קבלה משום דאסמכתא הוא ופשוט וק"ל:
ובשיטה מקובצת שם בשם הריטב"א תי' בשם מורו וז"ל דהכא אף עפ"י שלא קבל עליו תשלומין כלל כיון שנתן לו מעותיו ליקח לו סחורתו ואלמלא הוא לוקח ע"י עצמו או ע"י אחרים אלא שזה הבטיחו שיקח לו וסמך עליו ונתן לו מעותיו ע"ד כן הרי הוא חייב לשלם לו מה שהפסיד בהבטחתו דבההיא הנאה דסמיך עלי' ונותן לו ממונו משתעבד מדין ערב וזה ענין שכירת פועלים דפרק דלקמן שחייב לשלם לבעה"ב מה שמפסיד כשחזרו בהן או שבעה"ב מחייב לשלם להם מה דכיון שסמכו זה ע"ז נתחייבו זה לזה במה שיפסיד על פיו וזה דין גדול הריטב"א ז"ל עכ"ל. וצריך לפרש דהכי קאמר כי היכי דבפועל החוזר בדבר אבוד שוכר עליהן או מטען כדי שכרן או מה שיש תחת ידו משלהם ובמה נתחייבו לו וע"כ משום שסמך עליהם וה"נ הכא בכך נתחייבו זה לזה אלא דהכי חמיר טפי וצריך לשלם לו משלם מכיסו כחמרא דזלשפט משום דביטל כיסו ולא בא אליו לחזור בו ואלו הי' בא לחזור בו והחזיר לו מעותיו בזמנו הי' הבעה"ב משתדל להמציא לעצמו שליח אחר או מו"מ אחר ואז הי' דינו של זה כפועל אבל עכשיו שעיכב המעות אצלו גרע כנ"ל פירושו ועל זה דחה הש"ס דלא קי"ל כרב חמי כיון שאין ההיזק ברור כל כך דלא הי' בידו לקנות יין דמאן יימר דמזבני לי' ומינה כל היכי שהפסדו ברור צריך לשלם לו כחמרא דזלשפט לדעת הריטב"א ורבו ז"ל וצ"ל דס"ל להריטב"א דהך דירושלמי דמבטל כיסו דקאי אברית' דנותן מעות לחברו על פירות היינו טעמי' דפוטר משום שאין ההפסד ברור שהי' בידו לעשות משו"ה ה"ל גרמא והש"ס הו"מ להקשות ארב חמי מבריתא הנ"ל ואולי לא הוה ידעי לה ונראה דלדינא לא יחלוק אדם אהריטב"א דהא ראיתו נכונה מפועל אלא דלא ניחא להו למימר דטעי רב חמי בהא ולא ידע בריתא מפורשת דבמה שאין ההפסד ברור פטור משו"ה תי' דהכא קבל עליו וס"ל לרב חמי דאסמכתא כי האי קני' והש"ס פליג גם בהא ולא מועיל אלא בשדה (ואפי' בלא פירש משום דדרכו להתנות ובחנות וספינה בתנאי מיהת) אבל בקניי' פירות לא אבל היכי שההפסד ברור לכ"ע שחייב ונפקא מני' מי שנתן מעות ליקח לו סחורה והלה יושב לו ואינו עוסק כלום והוא תובעו במעותיו ומברר שיכול להרוויח ריווח ברור ומ"מ זה מעכבו הרי זה צריך לשלם לו כל הפסדו שע"י עיכובו ועיי' היטב במרדכי דב"ק סי' קט"ו וצ"ע קצת שם:
וזה לשון הרא"ש פ' כיצד הרגל סי' ו' בתר דמייתי שיטת תוס' דבגברא דלא עביד למיגר פטור אפי' בחצר דקיימא לאגרא שהרי אפי' הוציא חברו מביתו ונעל הדלת בפניו לא הוה אלא גרמא מוסיף הרא"ש ומדמה לי' לאוביר ולא אעבד ולמבטל כיסו ע"ש והדר כ' שנ"ל סברת הרי"ף לחייב בחצר דעביד למיגר כיון דעכ"פ חסרי' וכ' וז"ל ולא דמי לנועל ביתו של חברו ולא דר בו ולמוביר שדהו של חברו שלא בא לידו כלום מחסרונו של חברו אבל זה אעפ"י שלא נהנה שהי' מוצא דירה אחרת מ"מ השתא מיהא קאכל מה שחברו נפסד עכ"ל וכ"כ לעיל מזה שעל החסרון אינו חייב דלא הוה אלא גרמא בעלמא ואי איכא לחיובי מה"ט איכא לחיובי שאכל חסרונו של זה, וא"כ לפ"ז נראה דק"ו בן בנו של ק"ו במפקיד מעות אצל חברו ומשתמש בו בהיתר ומרוויח ואח"כ בא זה ותובע פקדונו ומברר שיכול להרוויח בו וזה מעכבו בידו דנהי דאינו צריך לשלם כל הזיקו של זה דאפי' שלא ברשות ליכא אלא גרמא מכ"ש הכא דברשות עביד וכן ממה שכבר הרוויח בו עד עכשיו אינו צריך לשלם לו כלום כמבואר להדי' במרדכי דב"ק סי' קכ"ה דה"ל זה נהנה וזה לא חסר אבל מ"מ מה שמרוויח מכאן ואילך מזמן תביעתו עד זמן שיכפהו ב"ד להחזיר הפקדון עד אותו הזמן צריך לשלם לו פלגא דה"ל זה נהנה וזה חסר וגם התוס' דפליגי בגברא דלא עביד למיגר מודו הכא דה"ל זה נהנה וזה חסר:
אשר ע"כ נוראת נפלאתי אהני כללי דכייל מהרש"ל ז"ל בב"ק פ"ט סי' ל' וז"ל בסופו אלא נראה בעיני שבין פקדון בין מלוה לא שייך בטול כיס אפי' אם הרוויח וכן איתא במסקנא במרדכי ואפילו תבעו זה לדין ואמר תן לי פקדוני כי יש לי ריוח ברור ומברר דבריו בפני שני עדים וזה מעכבו פטור משום גרמא ואפי' אם הוציאו לעצמו והרויח פטור משום גזלנותא אם לא בגזלן עתיקא כדפי' והא לך כלל הדיני' ואל תשגיח בס' המרדכי שתמצא דעות חלוקות זה אומר בכה וזה אומר בכה והם מפוזרים אלא כ' לך הברור והעיקור עכ"ל ולא ידעתי למה נתכוון דבוודאי אם עסק ברשות בפקדון בלי ספק שהדין כמו שכתבתי שצריך לשלם לו חלק בריווח מכאן ולהלן ובעל המעות יקבל גם הפסד עליו עד זמן ב"ד דה"ל זה נהנה וזה חסר:
ובשולח יד שלא ברשות כ' ר' האי דצריך לשלם הריוח לבעלי' והקשה רשב"ם הא כל הגזלנים משלמי' כשעת הגזילה ותי' במרדכי הנ"ל דר' האי רוצה לומר הריוח העולה משעת תביעה ואילך ותמה מהרש"ל אכתי גזלן הוא ורצונו הא אלו גזל כלי מחברו אע"ג שהעמידו בדין ונתחייב לשלם לו כלי ומעכבו עוד מ"מ אינו משלמו אלא כשעת הגזלה ומשום כן כ' מהרש"ל דדעת ר' האי לקנסו אם הוא סרבן וכגזלן עתיק דר"נ ב"ק צ"ו ע"ב ומפני זה התנה תנאי' דבעי' דוקא הומחה עפ"י טובי העיר ושיהי' נמי גדול הדור וכמו שהאריך בדין גזלן עתיק שם סי' ז' ולפע"ד הדין עם המרדכי דר' האי מדינא חייבו במכאן ואילך דלא דמי לגזלן שהי' דעתו לגזלו ממש שאז כבר יצא הכלי מרשות בעל הבית לגמרי וקם לי' ברשות גזלן אפי' לא נתייאשו דמשו"ה אינם יכולי' להקדישו ומשום כן אינו משלמו אלא כשעת הגזלה והשבח לגזלן אפי' שמשעת העמדה בדין ואילך משא"כ הכא לא נתכוון זה לגזול המעות כלל וכל היכי דאיתא ברשותי' דמרי' איתא אע"ג דגם כאן אין הבעלים יכולי' להקדישו לאו משום גזלה הוא אלא משום שניתן להוצאה ואפי' מלוה גמורה אין המלוה יכול להקדישה למ"ד מכאן ולהבא הוא גובה והכא זה ששלח בו יד לא בא אלא לגזול ריווח שיעלה הממון אבל לא הקרן לעולם אלא שנידון בגזלן וקם לי' ברשותי' לאונסי' ומשום כן מיד שתבעו להחזיר לו פקדונו כל הריווח שיעלה מכאן ולהלן על שלו הוא עולה וצריך למפלג לי' בריווח שלא יהא כחו יפה ממשתמש ברשות וזה ברור לפע"ד אמנם במה שעלה כבר עד שעת התביעה אי הוא גזלן עתיק ורגיל בכך ראוי להדיין המומחה עפ"י טובי העיר לקנסו גם כן בפלגא דשבחא כדר"נ:
ומבואר מדברי הראשונים וכן מדברי מהרש"ל שם דכל היכי דאינו אומר בברור ששלח יד להרוויח לעצמו מסתמא תלינן שעשה מעיקרא כדי לחלוק עם בעה"ב דאחזוקי אינשי ברשיעי וגזלנותא לא מחזקי' לשלוח יד במקום שאסור וא"כ ממילא צריך לשלם הריווח שכבר עלה עליו ג"כ ונראה דיכול להחרים על זה. ומכ"ש בנותן מעותיו לשליח או לשותף לקנות ושינה וקנה דברי' אחרי' וטוען שקנה לעצמו דה"ל גזלן ועיי' מרדכי ס"פ אלו מציאות דמ"מ מסתמא אמרי' שעשה לטובת המשלח ושותפו ליתן לו ריווח אם לא יקבל בחרם שעשה ע"מ להרוויח לעצמו ונעשה גזלן עליו ובכל זה אם הוא גזלן עתיק ראוי לקנסו כנ"ל וכל זה בהנ"ל אבל לוה שעיכב המלוה וביטל כיסו אסור לשלם לו משו' ריבית כל זה מבואר ג"כ במרדכי ומהרש"ל שם:
דינים היוצאים מהנ"ל וצריך אני לעיין בתשב"ץ ח"ב סי' רכ"ט בדין שותפי' כה"ג ע"ש:
א' אין בהלואה דין בטול כיס ואסור להזדקק לזה משום רבית:
ב' המפקיד מעות אצל חברו באופן שהי' לו רשות להשתמש אין צריך לתת לו חלק מהריווח:
ג' אם שלח יד בפקדון שלא ברשות אם אינו מקבל בחרם שנתכוון לשלוח יד באיסור אמרינן מסתמא הי' כוונתו לטובת המפקיד וצריך לשלם לו חצי ריווח ויותר נראה להשביעו הסת דרגלי' לדבר הוא ואם מקבל בחרם ואינו גזלן עתיק פטור אבל אי רגיל וסרבן הוא בכיוצא בזה אזי הממונה עפ"י ז' טובי הקהלה והוא אב"ד מופלג יקנסו על חצי הריווח לבעל המעות:
ד' כל זה קודם שתבעו אבל מתביעה ואילך ומברר שיש לו עיסקא להרוויח והוא מעכבו אז ה"ל זה נהנה וזה חסר וצריך לשלם לו פלגא עכ"פ והוא יקבל פלגא בהפסד אבל מ"מ הב"ד יעשו לו דין למהר להוציא פקדונו מידו של זה ואין חלוק בין ברשות לשלא ברשות אלא בשלא ברשות ההפסד על הגזלן ככל המשנה דהריווח לאמצע וההפסד לעצמו:
ה' הנותן מעות לשלוחו ליקח לו פירות או סחורה וישב והלך לו ולא קנה כלום וביטל כיסו אם אין הזיקו של זה ברור אין לו בו כלום אבל אם הזיקו של זה ברור והשליח הי' יכול על זה בודאי ופשע ולא עשה מבואר מהריטב"א הנ"ל שחייב לשלם ולפע"ד כל הפוסקי' מודים לו מ"מ הואיל ולא מצאתי כן להדי' וכן במרדכי דב"ק סי' קט"ו לא משמע קצת כן על כן כשיבוא לידי אראה לפשר ולבצע עכ"פ:
ו' ואם קנה השליח אלא ששינה באופן שנקרא גזלן הרי דינו מבואר לעיל סעי' ג' גבי שולח יד בפקדון:
ז' כל זה אם לא בא השליח בעה"ב לחזור בו משליחתו אבל אם בא לחזור משליחתו הרי דינו ככל מילי כפועל החוזר באמצע היום ותלי' אי הוא דבר אבד או לא ואם מוצא פועלי' ושלוחים אחרים וכה"ג כל זה נלפע"ד ברור להלכה ולמעשה כתבתי פה ק"ק מ"ד עש"ק ט"ו טבת תקס"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: