שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קע
שלום וכ"ט לתלמידי הותיק הרבני החרוץ האברך המופלג כש"ת מו"ה הירש נ"י:
יקרתך הגיעני ושמחתני כי הביאך ה' והעלך במות בעל יהי מכירך ברוך חמיך הנגיד נ"י נותן לחמך ומימך צמרך ופשתך יהי כן ה' עמכם יען ראיתיך משדד עמקים עמוק עמוק בפלפול של אמת המכוון אל היושר אם כה תרביץ תורה יפוצו מעינותיך חוצה תתגדל ותתעלה ברצות ה':
והנה נפשך בשאלתך ע"ד ראובן נתן לשמעון מאה זהו' דראן גאב על מקח עשר ככר צמר בעד חמשים זהו' כל ככר וכן השער ושוב כשהגיע זמן הצמר ונתן לו עשר ככר בעד ה' מאות זהו' שילם לו ראובן כל הסך ה' מאות זהו' במזומנים ולא ניכה לו מאה זהו' דראן גאב כי אמר שמניחם על מקח פאטאשען שעתיד לבשל בקיץ הסמוך וכשהגיע זמן הפאטאשען מכרו לאחר ביוקר ועתה תובע ראובן משמעון הריוח שהרויח במכירת הסחורה כי שלו מכר והריוח שלו ועתה יש להסתפק אם קנה ראובן הסחורה ע"י אותן מאה זהו' או לא ואת"ל לא קנאו אם שמעון רוצה ליתן לו הריוח אי יש בו איסור ריבית או לא:
הנה לא ביארת יפה אי הניח מאה זהו' סתם על הפאטאש ולא קנה אלא בעד מאה זהו' או שפרט סכום ידוע כמה ככרות ויצא השער ואם העירבון קונה לו קנה נגד כולו זה אינו מבואר בהשאלה מ"מ נדון בסתם כפי מה שהוא ומעלתך כבר ירד לעומק הענין בשגם יש לו שם אתו עמו חידושינו על אותה סוגי' דיין אין לו ע"כ לא אאריך בפלפול רק מה שנוגע לעיקור הדין:
הנה דעת רוב הפוסקים במלוה לא קנה אך דעת הרמב"ם ולה"ה פ"ז ממכירה גם הרי"ף סובר כן דמלוה קונה למי שפרע ולכאו' דס"ל מלוה הוה ככסף ממש וקונה מן התורה קנין גמור כמו כסף ואך מדרבנן אינו קונה שלא יאמר לו נשרפה וכו' וכדמשמע פשטא דבריית' דר' אושעי' בב"מ ס"ג הרי שהי' נושה וכו' ופירש"י שקנאו למי שפרע ביש לו ע"ש ולפ"ז באופן שקונים בכסף קנין גמור כגון בס"פ או"ב ובעירובין ס"פ חלון ככל האמור סי' קצ"ט וע"ש בהגה"ה ס"ג בכל אלו גם במלוה קונה קנין גמור:
ויתר עליהם מלוה שלפעמים קונה קנין גמור כשבא מחמת מכר והטעם כיון דדבר תורה קונה קנין גמור רק מדרבנן במידי דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן והיינו סוגי' דב"ב מ"ז ע"ב כל הנעשה דמים באחר:
אך מדברי ה"ה רפ"ה דמכירה לא משמע כן דכ' דמשו"ה קונה ק"ג בבא מחמת מכר אע"פ שאין כאן במה לקנות מ"מ רואי' כאלו החליף הפרה בשור ולא דמיהן שאינם בעין ומשו"ה קונה ק"ג ורק דה"ל למגזר שלא יאמרו נשרפו וכו' ע"כ אמרו בש"ס דלא שכיחא ולא גזרו בי' רבנן משמע דס"ל דאי לאו דהוה כמחליף ממטלטלי' זה בזה לא הי' המלוה קונה ק"ג דאיננו ככסף וצ"ל הא דקונה למי שפרע אפי' לא בא מחמת מכר כמבואר פ"י ממכירה אע"ג דלא קנה קנין גמור מדאורייתא כמו כסף מ"מ מקבל מי שפרע דקנין מלוה עדיף מדברי' וגריע מכסף ועיקור דינו שמוסרים אותו למי שפרע ולפ"ז הקונה במלוה ב"ד פרקים שמשחיטי' הטבח ס"פ או"ב וכי ה"ג וסוגי' דבב"מ ס"ג הרי שהי' נושה היינו למי שפרע וסוגי' דבב"מ מ"ז ע"ב היינו בחוב הבא מחמת מכר ולא הי' צריך ה"ה לומר דמחה סוגי' דקידושין מהלכתא וצל"ע:
והנה פני יהושע בב"מ ס"ב ע"ב דלמאי דמוקי מתני' לקח בהלואתו ק' עכ"פ היין יהי' בהיתר כיון שהוא חוב מחמת מכר החטין צ"ל דס"ל אע"ג דקנין החטין הי' בהלואתו וגם הי' מקח באיסור כשחטין אין לו מ"מ שוב כשהי' לו חטים ואינו חוזר ורוצה לקיים מקח שלקח זה בהלואתו ושוב החליף יין בחטין אע"ג דהוה מקח הנעשה באיסור קיי"ל סי' ר"ח מקחו קיים והשתא נהי שהחטי' שלקח בהלואתו הי' באיסור מ"מ החליפות יין בחטין קנין גמור הוא כחוב שנעשה ע"י מכר כך צ"ל לפי דעתו ז"ל ועדיין צ"ע לדינא:
ועכ"פ בנידון שלפנינו אין כאן קנין גמור בשום אופן דממנ"פ אם נאמר מסתמא מאה זהו' ראשונים שנתן דראן גאב על הצמר הם נחשבי' בעד הצמר ושוב כשנתן לו ה' מאות זהו' הארבע הראשוני' הם בעד הצמר לתשלום ה' מאות דמי צמר ומאה זהו' האחרונים נשארו דראן גאב על הפאטאשען א"כ הרי קנה בכסף ממש ואינה קונה אלא למי שפרע ולא קנין גמור ואי נימא דמאה הראשונים נעתקו מדמי צמר ונעשה מלוה ונתנו לד"ג על הפאטאשען א"כ לרוב הפוסקי' לא קנה כלל במלוה ולרמב"ם קנה למי שפרע אבל לא לקנין גמור דאין זה חוב מחמת מכר והדבר פשוט מאוד:
ואמנם אי בעי שמעון למיקם בהימנותי' ולומר דפאטאשען דראובן מכר ובעי למיהב לי' ריוח שלו כגון כתנא דר' כהנא אית בי' משום אבק ריבית או לא נחזי אנן ותחלה נבאר שיטת התוס' ונימוק"י בסוגי' בעז"ה ע"ד הפשוט הנה תוס' הקשו אבריית' קמייתא דאוסר אפי' ביש לו דלאו כאיסורו וכו' ואמאי הא מלוה קונה קנין גמור וה"ל כמשך וע"ז הקשה פ"י הא סתם מלוה אינו קונה כלל אפי' למי שפרע להתוס' רק בהקנאת מחילה ומאי מקשו תוס' בפשיטות ואי נמי קאי תוס' אאין לו דר' אושעי' דמתיר ביש לו וכיון דלתי' תוס' מלוה אינו קונה אפי' למי שפרע ע"כ מיירי באופן דמלוה קונה אפי' קנין גמור היינו הנאת מחילה לתוס' או מלוה מחמת חוב לשארי פוסקי' א"כ אפי' אין לו נמי ליקני אם כך היתה כוונת תוס' הוקשה לפ"י מאי פשיטא להו דכשם שקונה ביש כך יקנה באין לו ועל מה יחול הקנין באין לו נמצא דברי תוס' נשארו תמוהים ויבואר לקמן אי"ה:
וכל מה שכתבנו דביש לו מלוה קונה ק"ג ע"י מחילת מלוה או חוב ע"י מכירה לא כתבנו אלא לרווחא דמילתא כיון דהכי הלכתא דדבר תורה מעות קונה ומלוה באופן אוקמוהו אדאורייתא אבל לרבא ור' אושעי' מרא דשמעתא דס"ל לעיל מ"ח ע"א משיכה מפורשת ואין כסף קונה כלל קנין גמור וה"ה הנאת מחילת מלוה או חוב מחמת מכר מ"מ קונה לענין מי שפרע עכ"פ כמו כסף ממש לא מבעי' הנאת מחילת מלוה דמקדשי' בו אשה להתוס' וה"ל כסף גמור וקונה למי שפרע אלא אפי' חוב הבא מחמת מכר כיון דכ' ה"ה דלא דיינינן לי' כחוב אלא כאלו נעשה שור דמים לפרה והרי יהיב דמי א"כ קונה למי שפרע וכל שקונה למי שפרע סגי לפיסוק ריבית כפירש"י אלא שרש"י פ' בעלמא הלכתא כר"ל ע"כ פירש"י כן ולמאי דלא קיי"ל כר"ל ע"כ נהי דלרבא ור' אושעי' צריכי' לפירש"י דאינו קונה אלא למי שפרע מ"מ לדינא קונה אפי' קנין גמור ובכל אופן הוקשה להתוס' א"כ אפי' אין לו נמי והוקשה לפני יהושיע כיון דאין לו מה יקנה וכפירש"י ביש לו קונה עכ"פ למי שפרע ומועיל לפיסוק ריבית ובאין לו לא יועיל:
והנימוק"י בשם רשב"א ורוקח ור' האי ס"ל דמאי דאמר רבה בבא לחוב בדמיהם ומאי דאמר רבא לקח בהלואתו שניהם אמת לדינא והענין הוא כך דודאי מי שבא באיסרו בידו ליקח חטין ושוב עשה מחטין יין זה פשוט לרבה ורבא אפי' אין לו יין מותר אעפ"י שלא אמר בהנאת מחילת חטין וגם לית להו כרמב"ם דחוב מחמת מכר קונה ונמצא לא קנה היין כלל אפי' למי שפרע מ"מ אי בעי למיקם בהימנותי' לית בי' משום ריבית אע"ג דיין אין לו ולא שייך אעפ"י שאין לזה יש לזה כיון שלא נתן לו מעות מ"מ כך הקילו חז"ל בהיתר פיסוק אבק ריבית דרבנן דכיון דע"י פיסוק הראשון שהי' איסרו בידו ועי"ז נמשך השני של יין והשלישי של שמן הכל הולך אחר הראשון ומותר וזה הי' פשוט לרבה ורבא מסברת חוץ וא"כ משנתינו דמפלגי' בין יין אין לו ליש לו לא מיתוקם אלא בא' משני דרכי' או אוקימתא דרבא דמתני' כפשטא לקח חטים באיסרו שבידו ולא בהלואתו אך היין לא לקח במחיר חטי' אלא שזקף החטין במלוה ולקח באותה המלוה יין נמצא כבר נפסק קנין הראשון אשר הי' באיסרו הבא בידו וקנין זה של יין אין בו מחילת מלוה דהרי לא פטרו מהחטי' כמ"ש תוס' וגם אין כחוב מחמת מכר דלה"ה הטעם כמחליף חטים ביין והכא הרי זקפן במלוה נמצא קנין אין כאן והיתר פיסוק אין כאן שהרי אין לו יין ולא איסר בידו לקנות יין ואיסורו הראשון כבר הלך לו ע"י זקיפת חטין במלוה ע"כ אין לו יין אסור אבל יש לו מותר אע"ג דזקפן עליו במלוה ואין מלוה קונה מ"מ לענין היתר פיסוק נחתינן חד דרגא ושרי ביש לו אבל לא תרי דרגא ומשו"ה אסור באין לו ומודה רבה אי לא הי' איסרו בידו אלא הי' בא בהלואתו ולקח חטין כברייתא דר' אושעי' שהי' נושה וכו' אז אפי' לא זקף החטין במלוה אלא החליף חטין ביין ממש מ"מ הי' הדין כך בין בחטי' בין ביין אלא דלא ניחא לי' לאוקמא מתני' בלקח בהלואתו ע"כ מוקי בבא לחוב בדמיהן ומקח החטי' שרי' ומקח היין אסור כאין לו ודר' אושעי' שהי' נושה מיירי באינו בא לחוב בדמיהם ובין מקח החטי' ובין היין שניהם אסורים ולא פליגי מתני' אברייתא דר"א ושניהם אמת אלא דדחיקא לי' לאוקמי מתני' בבא בהלואתו ע"כ מוקי בבא לחוב בדמיהם ורבא נמי לא פליג אהנ"ל אלא דדחיק ומוקי מתני' לקח בהלואתו כי היכי דנפיק ר' אושעי' לאפי' דמתרץ מתני' כוותי' ממש כל זה הוא בכוונת נימוק"י והן הן דברי תוס' וק"ל:
ומ"מ נ"ל מה שהכריח רבא לפרש כן משום דוכן השער דמתני' הוא מילתא יתירתא גבי חטים וס"ל לרבא כמו שכ' ב"י בשם הרא"ש דכל שיש לו ממון הוה כיש לו חטים דהפוכי מטרתא למה לי הרי בממון יקנה חטים. ובחי' כתבתי דודאי להס"ד ס"ג ע"ב דבעי למיהב פריטי לספסירא ואיכ' טורח למזבן חטין י"ל דוקא חטי' יש לו אבל זוזי לא אבל למסקנא דר' אשי זוזי דאינשי עבדי להו ספסרותא א"כ מה לי הן מה לי דמיהן וכל שיש לו זוזי להמוכר ה"ל כיש לו חטי' וכן העלה ט"ז סי' קס"ג וכ"כ כה"ג בשם כמה גאונים וכ"כ פני יהושיע:
והא"ש דדיוקא דמתני' ויין וחטין אין לו הא יש לו מותר רוצה לומר יש לו מעות מותר אם כן השער זוזי עבדי' לי' ספסרותא אבל אי לא יצא השער לא מהני לי' זוזי וא"ש מתני' אך היינו אי מיירי לקח בהלואתו ולא יהיב לי' זוזי להדי' אבל אי יהיב לי' זוזי להדי' ליתי' להנ"ל מתרי טעמי חדא דא"כ ע"כ יש לו היינו חטי' ממש דהרי זוזי חזינן דאית לי' דהרי יהיב לי' ועוד אי לא מיירי לקח בהלואתו לא קאי איסורו דאין לו אלא איין או אחטים וגבי יין לא קתני וכן השער ע"כ נדחק רבא לאוקמי' בלקח בהלואתו ואפשר רבה לא ס"ל כהרא"ש הנ"ל ולא ס"ל כר' אשי דזוזי עבדי לי' ספסרותא אבל אנן קי"ל כרבא וכר' אשי א"כ יש לסמוך ביש לו זוזי אין כאן אבק ריבית:
ונבוא לנידון שלפנינו בעזה"י דאפי' אי נניח דפרעון ה' מאות זהו' הי' בעד הצמר וחוב של מאה זהו' הי' לדראן גאב של פאטאש ולרוב הפוסקי' לא קנה אפי' למי שפרע מ"מ אי בעי' למיקם בהימנותי' ורוצה ליתן הריוח של הפאטאש מה שמגיע נגד ה' מאות זהו' מותר ליקח ממנו ולסמוך אפוסקי' דיש לו ממון הוה כיש לו פאטאש וכיון שעכ"פ ה' מאות זהו' מזומנים הי' בידו בשעת פיסוק ומסתמא יצא השער של פאטאש אז דאל"ה לא הי' השואל מסופק אע"כ יצא השער וא"כ יש לסמוך אנימוק"י בשם רשב"א ורוקח ורבינו האי דבכה"ג נחתינן דרגא דביש לו מהני אפי' קנין ע"י חוב שלא בא ע"י מכר ולא מחילת מלוה וליכא אבק ריבית אבל יותר מחמש מאות זהו' תלי' בהימנותי' אי הי' לו אז זוזי' בריווח לקנות פאטאש ולהניחו או לא זהו מה שנלע"ד ואחתום מעין פתיחה ה' יחזק לבו הטהור לתורה ועבודה תמה ויזכה לראות בנויות ברמה הכ"ד א"נ. פ"ב יום ה' כ"א טבת תקצ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: