שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קסז
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ה"ה הרב המופלג הותיק כש"ת מו"ה דוד נ"י אב"ד דק"ק אונגריש ברודא:
בבואי מהכפר שאני עוסק שם ברפואו' לעכב פה עד אחר שבת נחמו אי"ה מצאתי אתי לידי מכתבו ואין דעתי להשיב לדינא כלל כ"א כאשר יצא מפה גאב"ד דמדינה כה יהי' וכה יקום ואחריותו דמדינה אחרת לא קבלנא עלאי, מ"מ אשיב בד"ת דין זה מהמרדכי פ"ק דב"ב סי' תע"ט אחר שכתב היוצאי' מן העיר שכר החזנים על היוצאי' כמו על הנשארי' כ' דגובי' לפי ממון ויחלוץ עני בעניו והטעם משום שהעני יכול לילך לשבות בעיר אחרת ימים הנוראים משא"כ העשיר וכ' בגליון מהר"מ מטיקטין שם דקאי נמי אשכירות אנשי' למנין ע"ש וכ' ע"ז מהרמ"פ סי' מ"ב דיש ללמוד משכירו' ש"ץ לשכירות בהכ"נ דהכל חד לפי ממון מטעם הנ"ל אך כל זה דווקא אם אינם שוכרי' בהכ"נ או ש"ץ אלא לימים נוראי' אבל אם שוכרי' בהכ"נ או ש"ץ קבוע אזי בכל שנה ישלמו שכירות לפי נפשות, דוקא לאיזה ימים כגון ימי נוראים שייך לומר שהעני' ילכו לקהלה סמוכה להתפלל משא"כ בתמידות לא שייך ע"כ ישלמו חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות וכל זה בשכירות אבל בבנין בהכ"נ אפשר שבאורך הזמן יעקרו עניי' דירתם משא"כ עשירי'. ועוד עניי' די להם בצריפי דאורבנא ע"כ ישלמו רק לפי ממון אלו דבריו, ובבנין בהכ"נ החליט רמ"א לחלוטי' כמהרמ"פ בח"מ סי' קס"ג ססעי' ג' אך לענין שכירות חזן (וה"ה שכירות בהכ"נ) כ' שם עפ"י ר' ירוחם לפי ממון אך כ' לעיי' בא"ח סי' נ"ג פי' ששם כ' שנהגו כמהרמ"פ דחציו לפי ממון וחציו לפ"נ וכ' שם בד"מ ומייתי מג"א שמשלמי' הש"ץ לפי נפשו' ועוד נותני' לו מכל נישואי' והיינו לפי ממון נמצא הוה לפי ממון ולפ"נ ומאן דמחלק בלשון הפוסקים בין חזן לש"ץ אינו בקי בלשונם ז"ל והכא במרדכי כתב חזן והמהרמ"פ כ' על שמו ש"ץ ולא נזהר כי היינו הך:
ודברי מהרמ"פ צריכי' ישוב קצת הא עכ"פ הי' צריכי' לשלם כפי בנין צריפי דאורבני ועוד עכ"פ צריכי' להשכיר בהכ"נ ולמה ירויחו העניי' מפני שבוני' ולא שוכרי':
ויען כי א"א להעמיד דברים אלו על דין תורה כמ"ש תה"ד ע"כ אי קמא דידי הוה אתי הייתי מפשר על אופן זה עכ"פ כפי בנין הפחות שבבתי כנסיות הראוי' לכנסי' עניי' אותו סך ישלמו חציו לפי נפשות וחציו לפי ממון ונפשות היינו כל בעל בית עם כל בני ביתו אנשי' ונשים וטף הסמוכי' עליו נפש א' יחשב וחציו לפי ממון היינו ממונו שלו שיש לו בבהכ"נ מקום הן בעז"נ הן בעזא"נ זהו לפי ממון כי הבנין מגין על המקימו. ושוב מה שעלה בנין יותר מבנין בה"כ עניה אותו ישולם רק לפי ממון עשיר לפי עשרו ויחלוץ עני בעניו ואותם המתגוררי' שלא עפ"י דינא דמלכותא ולמיעקר ומיזל קאי יוטל עליהם שכירות לכל שנה כך וכך או יתנו סך מה לצורך הבנין במקום השכירו' ואותו הסך ינוכה מחשבון הוצאת בהכ"נ וירויחו הנותני' הנ"ל:
מ"ש מעלתו ונקדשתי הוא מ"ע דאורי' אמת הוא שאם יזדמן לאדם לקדש שמו ברבים בעשרה מקיים מ"ע זו אבל שיהי' חיוב עליו לקדש שמו בכל יום מן התורה לית דין ולית דיין וישראל קדושי' מקיימי' מ"ע זו ע"י קדיש וקדושה בעשרה והמתעצל בזה הוה כבועט ומתעצל אבל אינו עובר על שום ציווי ותפלה דאורית' פלוגתת רמב"ם ורמב"ן אי פעם א' בכל יום או דוקא בעת צרה אבל זמן קבוע מן התורה לית לה ומג"א ס"ל תפלה דרבנן כמ"ש סי' פ"ט ס"ק ט"ז ותמי' על מעלתו שכ' דהוה לי לש"ס למימר איכא בינייהו אי אשה בשעת נדתה מותרת להתפלל דבר שאינו אלא מנהג נשים שבזמני' ואין לו שורש ויסוד בשום מקום תמהתי עליו וה' ינחמנו בעירו והיכלו ב"ב אמן הכ"ד א"נ. משה"ק סופר מפפד"מ: