שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קנה
מה שתמה מו"ח בגיטין נ"ה ע"ב ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתא וקשי' לי למר לפי דברי מלחמות ה' רפ"ג דסוכה שהוקשה לו מנ"ל להש"ס להוכיח מוהבאתם את הגזול דמצוה הבא בעבירה דלמא דגזלן לא קנאו ולית לי' בעלים ותי' דנהי דלא עלה לשם חובה מ"מ קרבן כשר מיהת הוה ומדכתי' לא ארצה מידכם משמע דפסול ש"מ משום מצוה הבא בעבירה ותמה פ"מ א"כ דלמא לעולא לית לי' מה"ב ורק טעמא משום דלית לי' בעלים ומשו"ה בעולה כשר באמת אלא שלא עלה לבעלה לשם חובה ושפיר מחייב עליו בחוץ ועולא מיירי מחטאת דפסול בלא בעלים:
תמהתי על פה הקדוש הא עולא גופי' מפיק יאוש כדי דלא קני מהאי קרא גופי' וא"כ ממ"נ או דנימא דמוקי קרא נמי בחטאת דוקא או דמפרש לא ארצה מידכם שלא יעלו לבעלי' לשם חובה וא"כ הק"ל מנ"ל להש"ס דזכה להוכיח מזה הקרא בעצמו מה"ב אע"כ ברור הוא דלא ארצה מידכם משמע פסול לגמרי ואפי' אם עלה ירד ופרשה מיירי בקרבנות נדבה דמוכח ענין הפרשה ומקומו נמי מוכרע דמאי תיקון מזבח שייך אם יהי' בטל מהקרבת חטאות דלא שכיחי כלל ואחז"ל הוקר רגליך מבית רעיך בחטאת ואשמות והכי הל"ל משום תיקון השבים שהכהנים לא יקבלו מהם חטאות אבל המזבח לא יהי' בטל מקרבנות נדבה שהם מרובי' אע"כ עולא לאו דוקא חטאת קאמר אלא כל הקרבנו' ומשום מה"ב וחטאת נקט לישנא ומשנתינו נקטה חטאת לרבותא דאפי' חטאת מכפר דכיון דעשו משום תיקון מזבח בכל הקרבנות תו לא פלוג רבנן בין חטאת לעולה וזה ברור לפע"ד:
בש"ע ח"מ סי' קפ"א שיירה וכו' והוקשה לפר"מ הא יאוש כדי לא קני ושינוי רשות לא הוה אלא ברצון הגדול וא"כ במה יקנה המציל מהגייס גם בזה לא הבנתי דברי קדשו הך יאוש דהכא מטעם הפקר נגע בי' כמציל מהארי וכן מורה לשון רש"י דב"ק קט"ז ע"ב בשינוי' דרב אשי ויע"ש קט"ז ע"א תוס' ד"ה אדעתי' דארי וכו' ולא אוכל להאריך עוד כי לדבריו ה"ל להקשות דעדיפא מיני' להרמב"ם דשינוי רשות אינה קונה לגמרי א"כ אפי' יהי' שינוי רשות עכ"פ צריך הי' לשלם מעות לבעלים ולשון ש"ע היא לשון רמב"ם אע"כ כמ"ש ויעיי' סי' שס"ח:
תוס' בגיטין ה' ע"א ד"ה בי תרי וכו' שכ' ולמאי דחשיב להאי מלתא דלא שכיחי וכו' תמה מר הא לאותו מ"ד מיירי בגט יוצא מתחת יד א' מהם ולא אתיוהו בי תרי כלל גם בעיני יפלא מאז ורגיל אני לפרש דכוונתם אסיפא אחד אומר בפ"נ ושנים אומרים בפ"נ דר' יוחנן מוקי לי' לקמן בלישנא בתרא בגט יוצא מתחת ידי ע"ח ומשום דשנים שהביאו א"צ שיאמרו יע"ש י"ז ע"ב והתם ה"ל למתני ידענו וע"כ משום איידי וא"כ לא מוכיח רבה מידי דלעולם נימא ידענו מהני ולשון בפני משום איידי דקתני בפני בחד תני נמי בפנינו בשנים ויעיי' ג' ע"א תוס' ד"ה הכא וע"ז תירצו דנקט בפנינו משום קודם שלמדו:
ונראה לי בהך סוגי' דדחיק למירמי מדשמואל ור"ה ארבה דה"ל רומי' דגברא אגברא ולא קאמירמא לי' מדנפשי' דריש פ"ב ט"ז ע"ב רבב"ח חלש וכו' דרבה גופי' מיבעי' לי' ופשוט לי' דשנים אין צריכי' יע"ש והוה ניחא לי דרבה אפשר דמכח דוחקא דתנן ב' אומרים בפני ולא נקט ידענו מזה הוכיח דטעמי' דמתני' משום חתימה לשמה ודחיק ומוקי נפשי' כר' יהודה דבעי כתיבה וחתימה לשמה אמנם איהו לנפשי' ס"ל כר"א דחתימה לא בעי לשמה ולית לי' הך דמזויף מתוכו ונמצא לדינא אה"נ דידענו מהני לרבה ואפשר משו"ה לא אמר ידענו א"ב, ומשו"ה שפיר בעי לי' רבה מרבב"ח שנים שהביאו אם צריכי' שיאמר תרווייהו בפ"נ ובפני נחתם ועיקור איבעי' משום נחתום ונכתוב אשגרת לישן בעלמא הוא ולק"מ ק' הש"ס אך משמואל מייתי שפיר דהרי כתב תוס' ג' ע"ב ד"ה דתנן דרב אשי דמוקי מתני' כר' יהודה לית לי' דשמואל ור' יוחנן דמוקי כתבו על המחובר כר"א וא"כ שמואל ע"כ ס"ל דמשנתינו כר"א ומודה במזויף מתוכו ואפ"ה בעי מיני' מר"ה שנים שהביאו וקבל ממנו דאין צריכי' וקשי' ארבה וצריך אני להפסיק באמצע הדיבור ולכשאדע אדרעס שלו אוכל לכתוב ביחיד ובאריכות וה' שנותיו יאריך הכ"ד א"נ חתנו כבנו. משה"ק סופר מפפד"מ: