שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קנא
שלום וכ"ט לידידי הרב המאה"ג המופלג בתורה ומפורסם לשבח כמו"ה אברהם יצחק נ"י אב"ד דק"ק פ"ש יע"א:
יקרתו הגיעני ונפשו היפה בשאלתו ע"ד עתיר נכסי א' שאין לו בנים ורוצה שטר צוואת בריא לעשות מרוב עשרו קרן קיימת לדברים טובים והמיעוט הנשאר ליורשיו אי שרי לת"ח להזדקק לזה כמבואר בש"ע ח"מ סי' רפ"ב דיש למנוע מזה:
הנה דין זה מקורו מש"ס ב"ב קל"ג ע"ב שם מבואר במתני' דהכותב נכסיו לאחרים ומניח בניו אין רוח חכמים נוחה הימנו ומבואר באותה סוגי' א' הכותב לאחרים הדיוטים וא' המקדש לשמום כמבואר שם בסוגי' לכל מעיין קצת ומוכח בכתובות נ"ג בעובדא דר"פ בי אבא סוראה דלאו דוקא כל נכסיו אלא אפי' מקצת נכסיו אין להפקיע מבניו דנהי דבעובדא יהיב הכל ולא השאיר לעצמו כלום מ"מ מבואר שם שגם בתחלה לא הוה בעי למיעל תמן אעפ"י שלא הי' חושש אלא שיוסיף קצת מנכסיו ויפסיד הבן ע"ש ושם נראה אע"ג בש"ס איתא והניח את בניו לאו דוקא בניו אלא יורשיו וכ"כ רמב"ם יורשיו דזיל בתר טעמא דלמא נפיק מיני' בנין דמעלי וזה שייך בכל יורשיו וסמ"ע כ' בלשון שלא נהג בו כשורה פי' שהי' מעלי בשאר מילי רק במורישו לא הי' נוהג כשורה והשתא אס"ד דבנו ממש הוא ולא נהג באביו כשורה למרד בו א"כ מה טובה נשאר לו ממש אין שום עבירה בתורה דמשמע לאינשי איסורא ככיבוד אב ואם, ואם באביו לא נהג כשורה איך כתב בשאר מילי הוי מעלי אע"כ האי מורישו קאי לאו אביו הוא והאיש זה הוא קרובו ולא נהג בו כשורה ובדרך ארץ וכדומה א"כ מבואר מכל זה שאפי' להקדש רק קצת נכסיו אפי' לא הניח אחריו יוצאי חלציו מ"מ לא יזדקק שום ת"ח לזה לכאורה:
ואמנם ראיתי בתשב"ץ ח"ג סס"י קמ"ז כ' וז"ל ומ"ש בשטר שכל א' מניח ליורשותיו רביע זהוב לא הי' צריך לזה ואם מפני שאמרו אין רוח חכמים נוחה הימנו מפני הנחה ממעטת כזה לא תהא רוח חכמים נ"ה וכו' ותופס שטרות לראשונים ז"ל יש שיור ד' זוזי וכ' גאון ז"ל דמשום כדי שתהא רוח חכמים נ"ה כמ"ש בס' עיטור סופרים במתנת שכ"מ וזה הלשון ממש מתוקן עכ"ל. מבואר מזה היכי שהניח להם עכ"פ חלק הראוי דעת חכמים נוחה הימנו דלא כמו שהוכחתי לעיל ודעת הגאונים רחבה מדעתינו מ"מ מאי דמייתי מהעיטור לע"ד אין ראי' ויש להוכיח בהיפוך דז"ל בתר דמייתי ש"ם דילן מייתי הירושלמי דמייתי הרי"ף בב"ב דר' אבא בר ממל אמר ע"ז נאמר ותהי עונותם על עצמותם ומייתי שם האי עובדא האי גברא הפקיד אצל ר"א בר ממל וציוה לכשיתנהגו בניו כשורה יתן להם חצי וחצי הנשאר יעכב לעצמו ולא הי' נוהגי' כשורה ואפ"ה נתן להם החצי ושוב באו לערער על החצי הנשאר ביד ר"א בר ממל ואמר להם אי לא שתיקות אוציא מידכם גם מה שנתתי לכם שהרי אי אתם נוהגי' כשורה והעיטור כ' אח"כ וז"ל ומסתברן דוקא בניו ודוקא לא שייר להם כלום אבל שייר להם ונתן לעניים ולעשירים מממונו הרשות בידו עכ"ל. ונ"ל דאהירושלמי דוקא קאי דאמר ותהי עוונותם על עצמותם שהוא חטא גדול ובמתני' משמע רק אין רוח חכמים נוחה הימנו ע"כ כ' דחטא גדול הוא בבניו דוקא ולא הניח להם כלום דוקא אבל הניח להם כלום אפי' בניו או שאר יורשים אפי' לא הניח כלום ליכא משום ותהי עוונותם על עצמותם אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו ובזה א"ש דר"א בר ממל עבר על צוואתו ונתן להם חצי אע"פ שלא נהגו כשורה ואי משום עבירה א"כ מ"ט עיכב החצי לעצמו אע"כ כנ"ל לעכב כל הפקדון מסייע ידי עוברי עבירה עוונותם על עצמותם אבל לעכב החצי לעצמו אינו אלא שאין רוח חכמים נ"ה וכן שום חסיד לא יזדקק לצוואה זו אבל המחזיק יחזיק לעצמו שהרי אמרו דבריו קיימי' ועי' פני משה נדחק בדר"א בר ממל ולפמ"ש א"ש בעזה"י וא"ש נמי בש"ס ב"ב קל"ג ע"ב עובדא דיונתן בן עוזיאל דהוה ממש כהך דירושלמי דנתן להם שליש ועיכב לעצמו שליש הכל מטעם הנ"ל אבל לעולם איכא למימר בכל אופן הוה כעבורי אחסנתא ולא יזדקק לזה אדם חשוב ודלא כתשב"ץ [עי' לקמן סי' קנ"ג]:
אך מעשים בכל יום מי שאין לו בנים מצווה לעשות מנכסי' קרן קיימת ודברים טובים נראה משום דאמרי' ר"פ יש נוחלין והעברתם מי שאין לו בן הקב"ה ממלא עליו עברה ואין עברה אלא גיהנם וא"כ רצה להציל עצמו מגיהנם מצדקה זו והוא קודם לעצמו מיורשיו והראי' שהבאתי לעיל דהאי טעמא דלמא נפיק מיני' בנין דמעלי שייך בכל היורשי' י"ל אה"נ אי הי' טעמו מפני שאינו נוהג כשורה אבל אי טעמו משום דלית לי' ברא דמזכי אבא ורוצה להציל מעברת ה' מותר אע"פ דאינהי בעצמם מעלי ומכ"ש משום דנפקי בנין דמעלי כך נראה ליישב המנהג וכל מקום שהלכה רופפת הלך אחר המנהג ואולי כל הנאמרים אינו אלא בשכ"מ שאין המתנה חל אלא בשעת מיתה ואז הנכסי' נופלי' לפני יורשים והוא בא להפקיע אבל מתנת בריא גוף מהיום ופרי לאחר מיתה לית לן בה דבחיים יכול כל אדם לעשות בשלו מה שירצה וסברא נכונה ליישב המנהג אבל כתובות נ"ג תיובתי' מ"מ אם מניח ליורשיו עכ"פ מנה יפה יכול פר"מ להזדקק לזה וה' עמו הכ"ד א"נ הכותב בחפזי דש"ת. פ"ב נגהי ליום ב' י"א תמוז תקב"ץ לפ"ק. - משה"ק סופר מפפד"מ: