שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קמד
שלום לתלמידי הרב האברך המופלג החרוץ כבוד מו"ה ברוך נ"י:
רובי מכתביו הגיעוני ולהיותי בחולשת רעיונים לא יכולתי להשיב לשואלים זמן רב ועתה אמרתי להשיב עכ"פ ע"ד השאלה שהטרחוני כמה פעמים זא"ז להיות ששמע מרב א' שהעיד על שם הגאון מוהר"ר ירמי' זצ"ל שדן דין אמת ששטר חצי זכר צריך להשתלם בכסף מעות דוקא ולא בבאנקע נאטע הנהוגי' בינינו משום שכ' בשטר ההוא בנוסח נחלת שבעה עובר לסוחר ולשון זה משמעותו כסף העובר לסוחרי כל מדינה ומדינה כמ"ש בתרגום על פסוק עובר לסוחר ארבע מאה סילעין דמתקבלין סחורה בכל מדינתא והני באנקא נאטע לא מסגי אלא במדינת הקיר"ה אלו דבריו והדבר נקבע כ"כ ברעיוני מעלתו לאמת משפט וצדק עד שממש אין ספק אצלו ובקש הסכמתי על פסק זה:
טרם אענה אעתיק נוסח שח"ז הנהוג בינינו איך שיש בידי ממון בתי מ' פלונית סך כך וכך שהלוית אותם לי מידה לידי ממש וכו' וכשיגיע זמן ההוא אין אני שואל ומבקש זמן אחר רק שמחויב אני וב"כ אז לשלם כל הסך הנ"ל כו' במעות מזומנים דוקא במטבע טובה העוברת לסוחר ובלי שום סחורה שבעולם ואף כשיהי' לי שום סחורה אפי' טובה מאוד מחויב אני לטפל בה ולמוכרה אפי' בפחות מחצי שווי' כדי לשלם החוב הנ"ל במזומנים דוקא עכ"ל לענינינו:
והנה אי לאו דהוה כתי' בשטרא עובר לסוחר לא הי' שום ספק אצל מעלתו ואצל שום מורה דמשתלם בבאנקע נאטע ככל פרעון החובות עפ"י דינא דמלכותא ורק משום שנאמר עובר לסוחר והנה גוף ההודאה שהודה הנותן שבתו הלוית לו סך כך וכך לא נאמר שהי' מטבע טובה עובר לסוחר נמצא שלא הודה אלא על ההלואה של סך אלף זהו' באנקא נאטע ומעתה אם נאמר שהתחייב לשלם במקום אלף באנקא אלף זהו' מטבע כסף יהי' ריבית קצוצה וגם איננו במשמעות השטר אלא שישלם לו אותו הסך במטבע טובה, וא"א לפרש אלא שישלם לו אלף זהו' באנקא נאטע במטבע כסף דהיינו עפ"י הקארס הנהוג ויתן לו ג' מאות זהו' כסף מעות העולה לאלף זהו' באנקא נמצא לא הועיל השואל כלום ועוד שהוא היפך הכוונה כי כל כוונת השטר שלא יצטרך להטריח בטיפול מכירת סחורה להמציא לו מעות והרי אדרבא ע"י נתינת מעות כסף צריך לטפל להמציא לו באנקא נאטע הנצרכים לכל דבר גם ידוע רובא דרובא המנהג שבשיעור תוספת כתובה שהבעל מוסיף באותו השיעור ניתן שח"ז והתוספת כתובה הוא שליש מלבר על הנדן וכן השטח"ז ומה שמוסיף שליש על הנדן מבואר בש"ס מפני ששיערו חז"ל שכן ראוי להעלות המעות בריווח עד שליש וא"כ מי שנתן לנדן בתו אלף באנקא וכי נאמר שיעלו ט"ו מאות כסף מעות זה אין שום ה"א ולא יהי' תוס' כ"א ט"ו מאות באנקא וככה יהי' שח"ז:
והנה אם נאמר עובר לסוחר בשטר יהי' כפירושו בתרגום דמתקבל סחורה בכל מדינתא א"כ יתן לו קנטרין דמבואר במדרש שאברהם אע"ה יהיב לעפרון ד' מאות קנטרין דיש מדינה ששקליהם קנטרין והיעלה על הדעת מי שכותב במדינת פרייזן מאה דוקאטין עובר לסוחר שצריך ליתן לו קייזרלכע דוקאטען הכבדים ומי יודע בסוף העולם אם יש מדינה שהדוקאטען כבדים יותר צריך לתת לו המקובל בכל מדינה שבעולם זה לא יעלה על הדעת אלא נותן מטבע היוצאת במדינת מלכותו אצל כל סוחר בלי טורח חילוף ועל זה יהי' כוונת עובר לסוחר הנכתב בשטר וידוע אי נותן לו כסף מעות הוא עובר לסוחר בשארי מדינות ולא במדינותינו כלל כי במדינתינו הבאנקא הם טיבעא והכסף מעות פירי והיאומן שיהי' כוונת השטר על מדינות אחרות לחוד ולא על מדינות השטר ובתורה עובר לסוחר הי' רבותא אפי' בשארי מדינות ומכ"ש באותה מדינה ומשו"ה שקלו קנטרין אבל שיהי' הכוונה על מדינו' אחרות לחוד זה דבר שאין הדעת סובל ולכל הפחות יד בעל השטר על התחתונה כיון שא"א לפרש ב' הכוונות שיהי' עובר לסוחר הכא והתם אלא או הכא או התם א"כ בפחות ובקרוב ובמה שהדבר נותן עפ"י אומדנא כנ"ל וכדינא דמלכותא בפרעון כל החובות כמבואר בסי' ע"ג ועוד אפי' הי' משמעות עובר לסוחר להחמיר על הנותן היינו אם הסופר נמלך בו וכותבו מדעת הנותן אבל באמת אינו אלא נוסח מימי קדם שלא הי' שום הפסד להנותן במשמעות זה והסופרים כותבין ג"כ עכשיו מדעתם בלי שאלת פה הנותן א"כ פשיטא שלא יתחייב בסך רב כזה ודינים אלו מבוארים במקומם אין צורך לציין למעלתו וכ' נ"י פ' ג"פ בשם ריטב"א דלא מיקרי מטבע מסגו אלא דמסגו במאכל ומשתה לא דמסגו בשולחני' והביאו ב"י סס"י מ"ב עי"ש:
ואמנם עדותו על הגאון מו"ה ירמי' זצ"ל נאמנו מאוד כי הגאון זצ"ל בימיו דבר שהי' התחלת ענין שינוי מטבע ורוב מו"מ הי' עדיין בכסף מעות והבאנקא הי' מסגו ג"כ עם פערלוסט קצת, וכל גביית כתובה ושטח"ז שבאו לפני הגאון ז"ל הי' משנים שעברו כבר ואז לא ניתן לנדן כ"א מטבע כסף ממש ואח"כ בשעת הגביי' אע"ג שכבר מסגו באנקא ג"כ כיון שהי' קצת הפסד פערלוסט בפריעת באנקא ואומדן דעת הי' שיהי' הפרעון כמו שהי' בשעת ההתחייבות דהיינו מטבע של כסף ומ"מ אי לאו דהוה כתוב בשטרא עובר לסוחר הי' משתלם בבאנקא עפ"י פקידת המלכות דדינו דין אבל עכשיו שהתנה עובר לסוחר ואז מטבע כסף עובר לסוחר והבאנקא מסגו בהפסד ויפה פסק הגאון ז"ל אבל בזמנינו זה נשתנה הענין והדין, הארכתי בזה ואין בו דבר חידוש יען ראיתי מעלתו תפש במוחלט ולא זע ממנו באורך הימים שצריך לשלם הסך משלם במטבע כסף מה שאין הדעת סובל כלל:
מ"ש מעלתו דלרבנן נמי יכיר למה לי הא יכול ליתן לו בשבועה שכופין לקיימו אפי' בדבר שלא ב"ל מימי לא שמעתי מגו כזה שיהי' נאמן שזה בכור בלא שבועה במגו דאי בעי יהיב לי' בשבועה, ועוד דלמא לא בעי למישבע והוא שבועה ירא ורבה המכשלה כעובדא דההיא דנשבעה שיהנה סם המות בא' מבני' בפ' השולח ואין זה צריך לפנים:
ומ"ש א' עשה מקח עם חברו שיתן לו כך דגן לשרוף ממנו כך וכך יי"ש אם יכול לחזור אח"כ דהוה דבר שלא ב"ל ולא פירש דבריו יפה אם עשה עמו שישרוף יי"ש מחטין אלו אינו מקנה דבר שלא ב"ל אלא כשוכר הפועל לדרוך ענביו לעשות מהם יין והחוזר דינו ככל בעל הבית עם הפועל שדיני חזרתן בדבר שאינו אבוד או בדבר שאבוד מבוארי' במקומן ואינו צריך עיון ושאלה ואם מכר זה התבואה מכירה גמורה על מנת לשלם לו יי"ש מחירם א"כ אין קפידא שיהי' היי"ש דוקא מתבואה זו וממונא הוא דחייב לי' ואם התנה שישלם לו חובו דוקא ביי"ש האיכא טובא בעלמא ואין כאן דבר שלב"ל:
וכל זה באופן שנראה משאלתו שהמוכר נותן ללוקח התבואה והוא יתן להמוכר יי"ש אך אם הי' התנאי שיהי' היי"ש ללוקח אם מכר לו תבואתו שיעשה ממנה הלוקח כך וכך מדות יי"ש לעצמו ואח"כ יקח לו המוכר פסולת שיור התבואה מעצמו ה"ל כמוכר דקל לפירותיו ולכ"ע קנה הלוקח ואם המוכר עושה יי"ש ומקיים התבואה לעצמו רק מכר ללוקח היי"ש שיצא מבשול תבואה זו זה הוי כעין מוכר פירות דקל מ"מ לא נ"ל דמיון כיון דגמרו בידי אדם לא הוי דשלב"ל וכמוכר יין ענביו בשעת הבציר ועדיף משחת לראב"י בקידושי' ויש בזה אריכות אך לא נשאלתי על זה והזמן יקר ע"כ לא אאריך:
דברי מעלתו ב"ק פ"י גבי האלפס והקדרה דבר נאה הוא ויש לי בזה יישוב אחר בחידושיי, אל יבהל בהדפסת ספרים ישנים גם חדשים ואל יבלבל דעתו עוד בדברים כאלו כי לא אשיב עליהם כלל בל"נ:
ועל השלישית לו אשיבנו במי שנוען על הלואה על הנעשית בהיתר עיסקא פרעתי בתוך זמנו אי מהימן דרב א' רוצה לומר דמהימן משום דעביד דפרע בגו זמני' כדי לפטור מפריעת הרווחי' לכאורה נראה דהכא אפי' אביי ורבא מודי' דלא מהימן לא מיבעי' אפלגא פקדון דלא מהימן שהחזירו תוך זמנו כיון שהלה כופר או אינו בפנינו ואינו יכול לכופו לקבל פקדונו בתוך זמנו והרי הוא ככל השותפי' שאינו יכול לכופו לחלוק ת"ז ובשגם שמשלם לו שכר עמלו והרי הוא שכור ממנו על זמן נהי דפועל יכול לחזור בתוך זמנו היינו אם חוזר בפנינו אבל לומר שכבר חזר בו ושוי' נפשי' הדרנא לא מהימן ועיי' בח"מ סי' קע"ו בש"ך סק"ח וממילא כיון דבררנו דלענין פלגא פקדון לא מצי הדר בי' וצריך לשלם לו כל הריווח שעלה על חצי פקדונו או כפי הקצובי' ביניהם א"כ ממילא לא מהימן לומר שהחזיר לו פלגא מלוה אפי' לאביי ורבא דמי פתי יסור הנה לחזור לו פלגא מלוה שלא לקחו מתחלה אלא משום פלגא ריווח שנותן לו על פקדונו אלא משום הפקעו' איסור ריבית מקבל שכר עמלו דבר מועט אבל אנן סהדי שזה כל פריו פלגא הלואה ואיך יפרענו וגם ישלם לו רווחא ומכ"ש למאי דקיי"ל דלא אמרי' סברת כי היכי דלא לטרדון א"כ מה"ת ישלם כ"ז לעיקור הדין ומ"מ אם לפי ראות עיני הדיין שהנותן עסקא קבע הזמן לטובת המקבל ואלו החזירו לו בתוך זמנו הי' שמח בפרעון אפשר לדין לאומד הדעת דמהימן הלוה אך צריך לזה דיין הגון ירא שמים ואומדנא דמוכח וידוע:
ומ"מ משכחת לי' דינא של הרב הנזכר לדעת הר"א מטולא שבב"י סס"י ק"ס דבשכירות לא שייך ריבית ומייתי לי' ממתני' דמכות מעידי' אנו באיש פלוני וכו' מכאן ועד עשרה שנים משמע אפי' בשכירו' שקבע זמנו לפרעונו ליכא משום ריבית ואפשר הסברא משום דעיקור ריבית מפורש בקרא משום וחי אחיך עמך שילוה אדם לחבירו בחנם כדי להחיות נפש משא"כ בשכירות של שכיר שהוא להחיות נפשו של שכיר כל מה שמוסיף להשכיר שכר על המתנתו איכא טפי חיות נפש ומותר ובחי' אמרתי דלמ"ד ריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים ודרש וחי אחיך לדרשא אחריתי לשנים שהיו מהלכים בדרך ובידם קיתון של מים ולא אריבית א"כ תו ליכא לחלק בין שכיר לאחר ובזה מיושבי' רוב הק' שהק' על שיטה זו עיי' וק"ל מ"מ לפי שיטה זו משכחת בכה"ג דאדם פורע תוך זמנו להפטיר משכר המתנות מעותי' והיותי עמוס עדיין מטרדות השו"ת שגמרנו היום בעז"ה אסיים בברכה ואומר שלום לו ולתורתו ולכל אשר אתו. פ"ב יום ה' כ"ג מרחשון תקע"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: