שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קמב
שלום וכ"ט לכבוד הרב המאה"ג החריף ושנון המפורסם המופלג כש"ת מו"ה.. אב"ד בק"ק פלוני יע"א:
יקרתו הגיענו נידון בעל שנתן בית לאשתו והעלה בערכאות על שמה וכשמתה עשתה צוואה בערכאות וסילקה בעלה מירושתו וחילק נכסים ליורשי' הנה מבואר בתשו' רשב"א דמייתי הרב"י בח"מ סס"י כ"ו ורמז עליו רמ"א סס"י שס' ט דחלילה לומר בכי האי גוונא דינא דמלכותא דינא נגד דת תה"ק א"כ בטלת כל דיני תורה וע"ז כ' מעלתו דהכי אשתני למעליותא בתלתא מילי חדא כיון דהבעל עצמו כ' לה הבית על שמה בערכאות א"כ אדדהו סמיך בכל דיניהם כמ"ש ש"ך סי' ע"ג סקל"ט דלהפוסקים בסי' ס"ו ס"א דאפילו שטר מתנה העושים בערכאות קונים היינו משום דכיון שעשה השטר בערכאות רצה לסמוך עליה', ושנית כיון שיורשי האשה כבר מוחזקי' דהרי בעל הערכי כתב הנכסים בפנקסו על שם יורשי האשה ה"ל אינהו מוחזקי' וכיון דמוחזקי' אמרי' דד"ד. ג' דהרי משו"ה באתרי דאמר מלכא שטר ליקני אין קוני' בכסף אלא בשטר וכ' פוסקי' הטעם כיון שזהו מחק המלך ליטול קצבה מכל שטר ושטר ה"ל המלך שייך בו ולא קני אלא בשטר וה"נ כיון דחק המדינה מי שמת בלא בנים נוטל המלך כחלק א' מן היורשי' א"כ יש למלך יד בענין זה ודד"ד דאין בעל יורש אשתו אלא נוטל חלק כשאר יורשי' והכא שהיא עשתה צוואה להפקיע הבעל מכל וכל קיים צוואתה בדינא דמלכותא אלו דבריו:
כמדומה לי שמעלתו בעצמו הוא הבע"ד ולא חזא חובה לעצמו ואזיל בתר איפכא במ"כ בדברים שאין ממש הנה פשוט במה שנתן הבעל מתנה לאשתו לא סילק עצמו מירושתה כ"א שאם ימות תקח היא הנכסים הללו אבל לכשתמות היא אפי' כ' לה דין ודברים אין לי בנכסיך לא נסתלק מירושתה אא"כ כ' בחייך ובמותך ובהא פליגי תנאי אי מהני סילוק מירושתה דהוה מתנה עמ"ש בתורה נמצא אפי' שהעלה הבית בערכאות על שמה לא נסתלק מירושתה דלא עדיף מבית של עצמה שאם מתה יורשה ומ"ש כיון שכ' השטר בערכאות סמיך עלי' לא כ' הש"ך כן אלא לענין שיהי' תוקף לשטר ומגבי' בי' דבהכי מיירי התם סי' ס"ח וש"ס פ"ק דגיטין והפוסקים שם אבל להפך דברי א"ח לדון בשטר ההוא בדיני פלילי' רחמנא ליצלן:
והנה בתשו' הריב"ש סי' שנ"ב כ' במיורקא לא' מיורשי' ואחריך לאשתי וקיי"ל בראוי ליורשי' אפי' לשון מתנה הוי לשון ירושה ואין לו הפסק ואין לאחריך כלום אך זה מעשה הי' במיורקא באונסי' שעשו ע"פ ערכאות בגיות וכ' ריב"ש שנעשה בגיות ועוד בלאה"נ ביהדותם שם במיורקי כל מנהגיהם עפ"י ערכאותיהם א"כ יש לה הפסק שייך לאחריך ויען כי כ' ריב"ש אפי' כי לא נשתמדו נמי הי' הדין ע"כ פ' רמ"א בסי' רמ"ח ואמנם בתשב"ץ ח"א סי' ס"א חלק עלי' בחוזק היד שאפי' אונסי' ישראלי' נינהו ואעפ"י שנעשה השטר בערכאות אין לזה אלא דין תורה ומ"ש שקהל מיורקא בלאה"נ כל מנהגיהם עפ"י ערכי חזי מה עלתה בהו ע"ש ור"ל שסוף נשתמדו כל הקהל כמבואר שם ח"ג סי' רכ"ז ע"ש:
והנה בקצה"ח העיד שמהרי"ט בחלק ח"מ סי' ו' פוסק כתשב"ץ ואין לי אותו חלק ומ"מ פשוט אלו ראה רמ"א דברי תשב"ץ לא חלק עלי' כי דבריו נראי' ויותר נ"ל דריב"ש נמי לא אמרו אלא בעובדא דילי' דהרי משמעות לשון מתנה איננו ירושה אלא בלשון התורה במי שראוי ליורשו הוי מתנה ג"כ ירושה אבל אי הוי ברי לנו שאין כוונת השכ"מ ללשון התורה הרי גם דין תורה הוא שמתנה הוא ולא ירושה ויש לה הפסק וכיון שבכוונה ובלשון תלי' מילתא ואלו האנשים לא הכירו לשון תורה כי כל התנהגותיהם בערכאות הי' אם כן גם דין תורה הוא שמתנה הוא ולא ירושה אבל חלילה לעלות על הדעת לעקור חקי ומשפטי התורה אפי' כחוט השערה וקרוב לזה כוונת הסמ"ע סי' שמ"ט סק"ב יע"ש:
וטענתו הב' כיון שיורשי האשה מוחזקי' לא ידענו אנה מצא לחלק בין מיחזקי' לאינו מוחזקי' ובפי' כ' תשב"ץ הנ"ל להוציא מיד אחריך וליתנו ליורשי' וכי מטעם ספיקא אתאינן עלה דיועיל חזקה ותפיסה ומה שנתלה בקורי עכביש בלשון תשו' בנימן זאב ידוע דרכו של בעל תשובה ההיא דמייתי עצות מרחוק ודברים יתרים שהם לפעמים אך למחסור אבל חלילה לא נתכוון לחלק בין מוחזק לאינו מוחזק ותו לו יהבינא לי' טעותי' מי החזיק להיורשי' בקרקע הלא הקרקע בחזקת יורש דאוריית' הוא הבעל יהי' מן התורה או מדרבנן מ"מ עתה הוא יורש דאו' וקרקע בחזקתו ואלו אתו יורשי האשה והי' מחזיקי' בקרקע חזקה ממש הי' נקראי' גזלני ארעתא ואטו עכשיו הואיל שהערכי הזה כ' קרקע על שמם יפה כחם מחזקת עצמם ראוי לנדותם עד שיסירו כח הערכי מקרקע של הבעל הלז:
גם טענתו השלישי הבל הוא דיש יד המלך בירושה מה ענין יד המלך לכאן מה שהמלך נוטל חלק כא' מהיורשי' זהו מחקי ונימוסי מדינתו ויקח חלקו והוא שלו ועל השאר אנו דנין וזיכה רחמנא לבעל בשלמא התם יש חק להמלך קצוב מכתיבת השטרות וגם כבוד מלכותו שיקראו השטרות על שמו ע"כ אין קרקע ניקנית אלא בשטר ואי הי' קונים בקנין אחר יתבטל חק המלך וכבודו אבל הכא לעולם יקח המלך חלקו ומאי איכפת לי' אי היתר לבעל או לשאר יורשי' ע"כ לא ראיתי שום ממש בטענות הללו והבעל יועמד בחי בחלקו ופר"מ יתענג על רב שלום דברי הטרוד וכותב בנחיצה רבה. משה"ק סופר מפפד"מ: