שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קלו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

בב"ב קנ"ו פליגי ר"מ ור"י אליבא דר"א ור"י דלר"מ ס"ל לר"א זכין לגדול משום דיש לו דין שליחות אבל לא לקטן ור"י ס"ל לגדול זכין ק"ו לקטן משום שאינו יכול לזכות בעצמו דאין לו יד עשו חכמים שאינו זוכה כזוכה ור' יהודה ס"ל לר"א זוכין לקטן משום שאין לו יד לזכות לעצמו ע"כ עשו שאינו זוכה כזוכה אבל לא לגדול שהרי יכול לזכות בעצמו ור' יהושע ס"ל לקטן זוכין ק"ו לגדול שיש לו שליחות וידוע דהלכה כר' יהושע ובין לר"מ ובין לר' יהודה אליבא דר' יהושע זכין בין לגדול ובין לקטן. ונשאלתי מתלמידי הרב מו"ה פנחס ליב נ"י לפרש לו דברי ההגה' אשרי שם שכ' וזה לשונו וקונין בין לקטן בין לגדול וכן מעשים בכל יום וכמה סוגי' אומרת כן אבל זאת הסוגי' משמע דליכא למ"ד דזכין בין לקטן בין לגדול ותימא כמאן קיי"ל השתא מהרי"ח עכ"ל:

והשבתי לו לפרש עפ"י דברי תוס' דגטין ס"ה ע"א ד"ה צרור וכו' שהקשו הא קטן שהגיע לצרור וזורקו אגוז ונטלו יש לו זכי' לנפשי' א"כ האיך אמר ר"א בב"ב קנ"ו שזוכי' לו ותירצו דמיירי באמת בפחות מצרור וזורקו ע"ש הנה לפ"ז קטן שהגיע לכלל צרור וזורקו יש לו גריעות' דקטן ודגדול שהרי אינו יכול לעשות שליח ככל קטן דעלמא וגם יכול לזכות בעצמו כגדול וא"כ אפי' ר' יהושע יודה דאין זוכין בעבורו ולזה נתכוון בעל ההגה' ומ"ש דליכא למ"ד שזכין בין לגדול ובין לקטן ר"ל מי שיש לו ריעותא דגדול ודקטן כנלע"ד:

אודת שטר כיס היוצא על היתומים אי טענינן עבורם אבינו לא הרויח ולא ישלמו לבעל השטר אלא הקרן ולא הריווח נ"ל שאין כאן מקום ספק דטענינן להו כן מבלי להוציא מיתמי דהרי אפי' נאנסו הוה טענינן להו להפסיד קרנו של אידך אי לאו משום דאונס לא שכיח כלל אבל מניעת הריווח הוא מיעוט המצוי ואמרי אינשי זבין וזבין תגר איקרי ועוד נ"ל דגם פסידא דקרנא מיעוט המצוי הוא בסחורות דשכיחי בהו פסידות טובא ומכ"ש הנושא ונותן באשראי והקפה אלא כיון שהמקבל העיסקא הוא שומר שכר ולא מוקמי אלא באונס הדומה לליסטי' מזויין וזה לא שכיח כלל אבל לעולם שכיחי פסידא דקרנא נמי והשתא נהי דמחייב לשלם הקרן ומפסיד נמי שכירתו מ"מ אינו מחוייב לשלם ריוח מה שהי' עולה אי לא אתאינן עלה מטעם מבטל כיסו דאיכא פוסקי' המחייבי' ורבו הפוטרי' והמחייבי' נמי לא אתו עלה אלא מדיני דגרמי ודינא דגרמי קיי"ל שהוא קנס ולא קנסו בנו אחריו ופטורי' היתומים היוצא מזה דלפע"ד אין שום סברא שישלמו היתומים הריווח הנ"ל: משה"ק סופר מפפד"מ: