שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קלד
שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון המאה"ג המופלג ומפורסם כש"ת מו"ה מאיר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק יארמוט:
יקרתו הגיעני ואני פה במרחץ רחוק מקהלתי ואין כאן לא ספר לעי' כ"א ש"ס וש"ע יש אתי ומ"מ אטייל עם כבודו ואשתעשע עם חכמתו אשר שאל ע"ד מומר המגרש או החולץ אי סגי לי' בקנין משיכה מנעל של חליצה או קלף הגט או דינו כגוי ונחמיר עליו במכירת בכור דבעי' תרוי' כסף ומשיכה או המחוור שבכולן כמבואר שם בטוש"ע י"ד:
שאלת חכם שכי"ב צריכא עיונא לכאורה אמנם בגטין כ' ע"א אר"ח יכולני למיפסל כולהי גטין ואמר אילימא אי משו' דכתיב וכתב והכא איהי כתבה דלמא אקנויי אקני לי' רבנן וכו' ופשוט דלאו דוקא אפשיטא דספרא קאי אלא גם אהקלף וכל צרכי הגט שהיא משלמת וקונה אותו אלא הש"ס נקיט וכתב משום דונתן לא פסיקא לי' דלפעמי' אינו שוה פרוטה כדמסיק שם עוד אבל עכ"פ חכמים הפקירו מעות כסף שלה להקנות הפקר לבעל וכאלו הוא יהיב ושוב מושך ומגבי' גם הקלף וה"ל קנין כסף ומשיכה ומה שאח"כ חוזר ומקנה מותר הקלף להסופר לכתוב עליו גטין אחרים והסופר אינו קונה ממנו אלא בהגבה' ולא בכסף ואי מומר כגוי צריך הישראל לקנות ממנו בכסף למ"ד גוי בכסף לק"מ דוקא במכירה בעי כסף אבל במתנה גם גוי במשיכה כמ"ש תוס' במס' ע"ז ע"א ע"א ד"ה פרדשנא עי"ש:
ובש"מ פ"ד דב"מ כ' בשם רמב"ן דגוי קונה מציאה מטעם חצרו ולכאורה דבריו צ"ע אם אין משיכה קונה לו מה יועיל חצרו הלא לא עדיף מידו של עצמו שאינו קונה במשיכה ובמקום אחר ביארתי דוודאי אי גם לא נתנה תורה דין קנין לכל א' לישראל בחדא ולגוי בחדא מ"מ לא הי' העולם הפקר ואיש את רעהו חיים בלעו אלא הי' הדין כשזה נוטל הדבר קנוי ומביאו לביתו כעושה בשלו שוב הוה שלו אלא בדבר שהוא משל חברו צריך לשלם לו תחלה כל דמי שויו ועדיין לא קנאו עד שמביאהו גם לביתו ורשותו והולך לו ובמתנה והפקר לא צריך אלא להביאו לחצרו וביתו וניתנה תורה ונתחדשה הלכה דבנתינת כסף בלי משיכה אפי' הניחה ברשותו של זה קנאו או במשיכה ד"א או הגבה' ושוב מניחה ברשות הלה כבר קנה ובזה לישראל בחדא ולגוי בחדא וס"ל לרמב"ם בזה דגוי אינו קונה במשיכה כלל אפי' במציאה מ"מ חצרו קונה לא מתורת חצר ושליחות שזרקו לתוכו דזה אינו קונה אלא שלקחו לביתו ועשאו כשלו שזה קונה נמצא לפ"ז מה שמקנה המומר להסופר הקלף לכתוב בו גטין אחרים והסופר לוקחו לביתו כשלו קונה קנין גמור אפי' מגוי ואין כאן פקפוק וכן במנעל של חליצה במקום שהרב נוטל ממנו פרס עיקור ההיתר הוא במה שמקנה לו המנעל כמ"ש רמ"א ואפי' היא משלמת צ"ל אקנויי לי' רבנן כבגט והדר ה"ל כסף והגבה' ומה שחוזר ומקנהו להרב אח"כ א"ש נמי כנ"ל:
ברם דא צריך בי דינא דלא נסבי שכר בטלה מחליצה כלל כי כן נכון שלא לסמוך על דוחקו של רמ"א הנ"ל שלוקחי' עבור המנעל וא"כ אותן שאינם נוטלים פרס ואין כאן כסף רק משיכה יש לעיי' אי סגי למומר במשיכה או דלמא בעי כסף דוקא דלמא קיי"ל גוי בכסף ודינו של מומר כגוי א"נ אפי' דינו כישראל מ"מ דלמא הלכה ישראל קונה בכסף דבר תורה רק משום שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעלי' ואפשר במומר לא גזרו לטובת המומר הקונה מישראל, מיהו זה הספק האחרון נ"ל פשוט נהי תחלת תקנה הי' משום שמא יאמר לו נשרפה חטיך בעלי' מ"מ השתא דתקנו אית בי' טובת שניהם לענין יוקרא וזולא ולא פלוג בין מומר לישראל כשר ואך רק אי גוי בכסף מן התורה יש לספק אולי מומר כגוי וקונה בכסף דוקא והנה לפום ריהטא הי' נ"ל ראי' מתוס' עירובי' ס"פ חלון שכתבו רוב קנינים שבתורה הם ע"י כסף ומייתי מדכתי' אוכל בכסף תשברני ודבריהם צע"ג הא האי קרא מיירי מישראל הקונה מן הגוי ע"י כסף וא"כ ממילא נהפוך הוא דישראל מישראל במשיכה ע"כ נראה לכאורה דראיות תוס' מקרא קמא בפרשת דברים אוכל תשברו מאתם בכסף וההוא בעשו כתי' ועשו ישראל מומר הוא כדאמרי' בגמ' גבי ירושה לעשו נתתי וס"ל לתוס' ישראל מומר דינו כישראל לענין קנין ומדקני מני' בכסף ש"מ כסף קונה כן נ"ל:
אבל לא נ"ל הך סברא דאפי' נימא עשו גופי' ישראל מומר הוי מ"מ היינו עשו עצמו דבי' משתעי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר שבחייו ירש אותו כדכתי' בקרא פ' וישלח אבל בניו הנולדים מנשים בנות שעיר החורי פשיטא דגוים גמורים דהרי אפי' ישראל גמור הבא על הגוי ולדה כמותה ואך דברי תוס' הנ"ל צ"ע:
ואולי י"ל עיקור קנין בכסף אך בנכרים חשש הקב"ה לשמא יאמר נשרפה חיטך בעלי' ע"כ קונה במשיכה דוקא משא"כ ישראל אנשי אמונה הניחה התורה על עיקור הדין עד שנתקלקלו הדורו' ותקנו חכמים משיכה כמו שתקנו היסת משנתקלקלו הדורות. ואם אמת כן יש לישב דברי התוס' הנ"ל ולומר שמרע"ה שלח לאדום ולסיחון אוכל בכסף תשברני ולא אירא ממך שתאמר בעלי' נשרפה חיטך כי אין אנו יראים מכם רק אנו רוצים בשלום:
ונחזי מאי דקמן נלע"ד פשוט דמומר ישראל גמור הוא וכמ"ש ש"ג ספ"ב דגטין במתני' דהכל כשרי' להביא הגט וכמו שהוכיח בס' אבן העוזר בש"ע א"ח סי' קפ"ט דמומר עושה שליח ונעשה שליח כישראל גמור אך מ"ש שם עוד דמומר נקרא בן ברית נגד תוס' דסנהדרי' וש"ס פ"ב דע"ז לא צייתני' לי דבמ"כ נתחלף לו ברית בברית דבסנהדרין אברית דתורה קאי כיון שהמיר והוציא עצמו מכריתות ברית והרי הוא משרש פרה ראש ולענה אשר לבבו פונה ולא יאבה ה' סלוח לו והרי הוא ממורידי' ולא מעלי' שוב לא יתחייב ההורגו אך בכל זה לא גזרו לענין מילה מנכרי שאינו בברית תורה מעיקרא ואפ"ה הי' ראוי' למול לולא קרא ואתה את בריתי תשמור והתם אברית מילה קאי ולא אברית תורה ואעפ"י שפורק ממנו עול כל התורה מ"מ ע"כ הוא מהול ובריתו בבשרו חתום ומי יסירנו ע"כ מומר מל ולא הו"מ למימר מומר א"ב:
ומיהו רמ"א בי"ד סי' רס"ד ס"א פסק מומר לכל התורה פסול למול ומשמע אפילו הוא עצמו מהול צ"ע להנ"ל וכמו שהרגיש גם א"ע הנ"ל:
ועל צד דוחק י"ל דס"ל לרמ"א עפ"י דאי' בב"ר דמייתי הגה' מיי' וב"י מייתי לי' בא"ח סס"י תקכ"ו דהקב"ה מסיר הערלה מהנפלים ומשים אותם על פושעי ישראל ולא מהשקר לי' אאע"ה משו"ה ההיא מומר לערלות אעפ"י שבריתו בבשרו מ"מ כערל דמי והש"ס לא רצה לומר האי איכא בנייהו מדברי אגדה וניחא לי' למימר אשה איכא בנייהו אבל לדינא איננו בעל ברית מילה מטעם הנ"ל כך נ"ל מ"מ כל זה אינו ענין לנידון שלפנינו שלכאורה לשאר מילי ישראל גמור הוא. ולענין שליחות יש קצת ראי' דמומר לא מימעט מאתם גם אתם דלכאורה משו"ה רמז דין זה גבי לוים ולא בתרומת ישראל משום דלמ"ד איתי' בתרומה דנפשי' א"כ מאי פסקא מה אתם ישראל הא גוי נמי מפריש ע"כ כתבו בלוים דלא שייך כ"א ישראל ואי ס"ד מומר מימעט מאתם א"כ אכתי לא הועיל דהא מומר שייך בלוים ג"כ אע"כ מומר נעשה שליח:
איברא בנידון שאלתינו יש לעיין דכי תמכרו ממכר לעמיתך כר"מ ועמיתך דרשי' עם שאתך בתורה ומצות ומשמע וודאי דאין מומר בכלל זה ולענין אונאה דרשי' בפ' הזהב עם שאתך בתורה ובמצות לא תונה כ' בש"מ בשם רבינו יהונתן תורה או מצות קאמר דאפי' אינו חכם בתורה רק איתא במצות אסור להונותו משמע הא ליתא בזה ובזה מותר ואינו בכלל עמיתו וצ"ל אע"ג דממון מסור אסור לאבד בידים דלמא נפקא מיני' בנין דמעלי היינו לאבד ולגזול אבל רבית והונאה אינו בכלל זה וא"כ י"ל ה"נ אך מ"מ י"ל היינו לענין דינא שצריך להקדים עמיתך לקנות ממנו ולא מנכרי כפירש"י בחומש כשיש דבר ליקח או לימכר תקנה מיד עמיתך ולא מנכרי לענין זה יש לחלק דגם במומר הדין כן אבל דיני קנינים אין לחלק לפע"ד ועמיתך קאי רק אהך דרשא דקדימה ועי' תשו' רמ"א סי' י' ואיננו אתי עמי כעת אבל במקום שאין טעם וסברא רק גז"ה לא נ"ל לחלק בינו לישראל לענין קנינים הנלע"ד כתבתי בנחיצה או"נ. פה מרחץ ביסטשאן יום ג' ג' תמוז תקצ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: