שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קל
שלומים רבי' לה"ה הרב המאה"ג המופלא עושה פלא כבוד מו"ה אייזק נ"י אב"ד דק"ק עגרעזע:
עיינתי בכל טענותיו של הר"ר ישראל והכל הבל ואין בם מועיל כי מה שהאריך תחלה באמתלאות רחבות מה יושיעהו זה כיון שלבסוף נתרצה במעשה הר"ר משה עכ"פ צריך לשלם לו הוצאותיו ולא עוד אלא ששילם לו שכר טרחה ה' זהו' וגם אמר להדי' שרוצה לשלם לו מה שהוציא א"כ הרי הוא חייב לשלם מדין תורה טבין ותקילין וק"ו מעמד וגדר את הרביעי' שמגלגלי' עליו את הכל בפ"ק דב"ב ד' ע"ב ובפוסקי' שם וזה פשוט:
ומעתה כיון שנתחייב בברור לשלם לר' משה נחזי במה יצא ידי חובו לכאורה במה שטען שציוה לאיזה מהקהל להחזיר המעות להר"ר משה במעמדו של ר' משה וה"ל מעמד שלשתן דקיי"ל שלשתן לא מצי מיהדר בי' ויעי' בטוש"ע ח"מ סי' קכ"ו דינים אלו בביאור ואעפ"י שהר"ר משה כופר בזה ואין כאן שום עדים דהרי כל בני הקהלה נוגעי' בעדות הם וכיון דליכא עדים יכול לכפור במעמד שלשתן ויעיין מ"ש תוס' בב"מ כ' ע"א ד"ה ש"מ וכו' מ"מ בזה הי' ר' ישראל מהימן במגו דפרעתי כבר מידי לידך ממש מהימן נמי שאמר כן במעמד שלשתן ופטור הוא מתשלומי ר' משה לכאורה:
אמנם כד מעיינת שפיר גם זה ליתא דמעמד ג' לא מועיל אא"כ יש לו אצל הקהל ממון שמחויי' ליתן לו לר' ישראל והוא המחה המעות לר' משה בפניו אבל אי לית לי' אצל הקהל כלום לא מהני מעמד ג' כמבואר ויעיי' שם בש"ך סקי"ג:
ונשובה ונראה מאין הי' לו לר' ישראל מעות אצל הקהל דהרי הוא בעצמו כ' שבשעה שרצה להשתדל מהם חזקת הקהלה אמרו שא"א כ"א באסיפת כל בני הקהלה וכן מבואר עוד מדבריו שלאחר שנתקבל לתושב מתושבי העיר בקשו ממנו שיתן מדה יין לכל א' מהם ואמר הוא שסך זה עלה לעשרים זהובים והדבר מובן דהיינו מדה יין לכל א' מבני הקהלה דלמבוררי' לחוד א"א בשום אופן שיעלה לסך עשרים זהובים נמצא שהי' מעשה זה של קבלתו באיסוף כל בני הקהלה ומיד שנתקבל הרי הוא ככל א' מבני העיר ואין צריך לזה זמן רב או מעט כי דברי קהל אינם צריכי' קנין ומכ"ש שכבר שילם מעותיו ע"י שלוחו ר' משה:
ומובן שאם ירצו להוציאו ולהפרידו מהם או בהיפוך א"א בשום אופן כ"א באסיפת כל בני קהלה אבל המבוררי' אין להם שום יכולת על זה ומכ"ש הכא לא הי' כאן אפי' כל המבוררי' אלא לפי טענתו בקש מהם שישתדלו פאס מהפקיד יר"ה ולא מלאו רצונו מיד וכעסו זע"ז וא"ל אנו מוחלים לך וכי מי נתן רשות למחול. ולא עוד אלא אפי' הי' כל בני הקהלה באותו מעמד ואמרו לו כן ע"ד כעס אנו מוחלים לך נמי לא הי' מועיל לדעת ר' ירוחם בש"ע סוף סי' של"ג ואפי' להתורת חיים ר"פ גט פשוט שהקשה ע"ז ממה דאמרי' התם הני קפדי ומגרשי נשייהו דמשמע מה שאדם עשה בכעסו מהני יע"ש מלבד כי בקל יש לדחות קושייתו כמובן מ"מ גם הוא לא אמר אלא בעושה מעשה בפני ב"ד ועדים כמוכח מלשונו למעיין שם אבל הכא לא הי' שם ב"ד ועדים כי כל הקהלה נוגעי' הם ולכ"ע פטומי מילי בעלמא נינהי. ומכ"ש שלא הי' באסיפת כל בני קהלה רק איזה מהמבוררי' שחרחר עמהם ריב והכעיסם לפי דברי עצמו א"כ פשוט מאוד שהרי הוא בחזקתו בקהלה כמו שהי' ולא מיבעי' שאינם מחויי' להחזיר לו מה שנתן אלא שצריך ליתן מה שנשאר חייב ולא עוד אלא כל מה שהוטל על הקהל מאז ועד עכשיו ומכאן ולהלאה עולים ומסים הכל מחויי' לשלם להם עד שישיג לעצמו פטורי' מכל בני הקהלה שנפרד מהם ברצונם ורשותם:
וכיון שכן מבואר שאפי' אם לו עתה יפטרהו ויתרצו נמי להחזיר לו מעותיו מ"מ כיון דבאותה שעה שהמחה לר' משה אצלם לא הי' לו אצלם כלום ולא קנה במעמד ג' והוא ישתעי דינא עמהם והוא ישלם לר' משה ובלאה"נ יעיי' בהסכמת רמ"א בסי' קכ"ו סעי' ט' ואפי' הש"ך דפליג שם בסקל"ח מ"מ הכא דאיכא נמי צירוף טעמי' הנ"ל גם הוא יודה והואל ומה שנוגע לעניננו נ"ל פשוט דר' ישראל מחויי' לשלם עפ"י דברי עצמו ע"כ לא ראיתי להאריך יותר ואם יתן כתף סוררת ימחינא לי' בסלוא דלא מבעי דמא דהכי דיינינן לי' ולכל אלמא דכוותי' והי' זה שלום על דייני ישראל הכ"ד הכותב פה ק"ק מ"ד נגהי ליום ג' ער"ח אב תקס"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: