שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קכט
עוד שאל מעלתו ע"ד אשה א' אלמנה שמתה בלא בנים ולא נודע לה שום יורש קרוב או גואל מצד אבי' ושנתיים קודם מותה עשתה צוואה וחילקה נכסי' במתנת שכ"מ לאיש אחד מקרובי' מצד אֵם שהיתה ניזונית על שולחנו ולבניו הקטנים שוב נפל קטטה ביניהם וחזרה ממתנה ההיא וגם המקבל מתנה מחל לה ושילמה לו דמי מזונותיו כפי אשר הושת עליהם בפני ב"ד והשטר העשוי בערכאות בתורת צוואה הנ"ל נשאר ביד הקרוב הנ"ל ועתה מתה והניחה אחותה מאמה וקדמו בני אחי אמה ותפסו והחזיקו עצמם במטלטלי' שלה וטוענים כי אבי אביהם נתן לאלמנה הנ"ל נדוני' להכניסה לבעלה ע"כ הם קודמים בנכסים ובעל השטר הנ"ל טוען על הנכסים בכח שטר צוואה הנ"ל שנשאר בידו ואחותה מאמה טוענת מצד קורבה שהיא קרובה מכל שארי קרובים זה תוכן השאלה:
תשובה גם זו אינה צריכא עיונא רבא והנה אם זו שמתה בת גרים או שתוקי' היתה שדינה כמו בת גרים שאין ליורשי' מקרובי האם כלום דמ"ש תוס' פ' יש נוחלין קי"ד ע"ב סוף ד"ה אף מטה האם וכו' לא כ' כן אלא לר"ש בן יהודה ולא קיי"ל כוותי' כדמוכח מתוס' ר"פ בן סורר ומורה ותוס' כתובות י"א ע"א יע"ש וכן החליט בתרומת הדשן סי' שנ"ב וקבעה רמ"א סי' רע"ו סעי' ד' ונסתלקה אחותה לגמרי משום טענת ירושה וקורבה. ולכאורה ממילא נסתלק גם בעל שטר מתנת שכ"מ אפי' לא ביטלה השטר ההוא ולא חזרה ממתנתה דתה"ד שם החליט שהוא ספיקא דדינא אי גר ושתוקי איתי' במתנת שכ"מ או לא ורמ"א בש"ע סי' רנ"ו סעי' א' כ' בתחילה דהעיקור שאינו יכול לתת במתנת שכ"מ ושוב אח"ז כ' במצוה לקיים דברי המת בגר ושתוקי המוציא מחברו עליו הראיי' וס"ל לסמ"ע דאמתנת שכ"מ דלעיל נמי קאי דספיקא הוה ודעת הש"ך דרמ"א לא נסתפק אלא במצוה מחמת מיתה אבל במתנת שכ"מ בוודאי ליתי' והכא שתפסו אחרים לכולי עלמא אין להוציא מידם משום שטר מתנת שכ"מ ומי שתפס תפס ולא מפקי' מיני' וכל זה אי היתה שתוקי' או בת גר:
אך מלשון השאלה משמע שהיתה בת ישראל כשר ידוע אלא שמת ולא נודעו קרוביו בעולם ואין לך אדם בישראל שאין לו יורשי' וכיון שידוע בת מי היא אפשר על צד הרחוק שיבורר עפ"י עדים מי המה יורשיו ואיה משפחתו בסוף העולם וא"כ איתי' בדין מתנת שכ"מ ואלו לא בטלה הצוואה קודם לזה הי' זה גובה במתנת שכ"מ הוא ובניו אך כיון שחזרה בו בהשטר ההוא והב"ד יודעים והמה עדים נאמנים על זה מה מועיל האי חספא שבידו של זה ולא הוא ולא בניו זוכים והנכסים נשארים בחזקת יורשי דאוריי' בכל מקום שהם בסוף העולם ואפילו במחילת שט"ח איכא פלוגתא ומשמע מש"ך סי' י"ב סקי"ז דמהני בי' מחילה וצ"ע קצת בתוס' כתובו' מ"ד ע"א ד"ה והילכתא וכו' מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכל זה בשט"ח אבל בצוואת שכ"מ שעדיין לא נתחייב אלא בשעת מיתה כל שחוזר בו אפי' נקיט אידך שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא וכן מבואר ומוכח בש"ס ב"מ י"ט ע"ב נמצא אין לבעל השטר ולבניו כלום:
אך המחזיקים בנכסים הנה טענתם שאבי אביהם נתן לה נדן דברי הבל המה ורעות רוח ואין להאריך בזה ויעיי' בש"ך סי' רפ"ה סק"ז כ' לעיין בתשו' מהר"ם לובלין סי' י"ב והתם הוה עובדא באורח שהפקיד נכסיו ליד בעה"ב ומת ולא נודעו יורשיו ודעתו שם שב"ד מוציאין הנכסים ומעמידי' אפטרופסי' או אם המוחזק איש אמיד ובטוח יעמיד בטחון שיהי' הנכסי' בידו עד שיבואו יורשיו או עד שיבוא אלי' ועכ"פ יהי' הב"ד בטוחים בהקרן לעולם ולא בפירות כי אין מעמידין אפטרופס לדקוני רק כשומר את הדבר ולכשיבואו יורשיו יוחזר להם הקרן ודעתו ז"ל שהנכסים אלו המה כנכסי שבוי והגאון מהריעב"ץ ז"ל בתשובה ח"א סי' קמ"ב פליג וס"ל שאין ב"ד נזקקין כלל וראיתו מש"ע רס"י קמ"ו במי שהחזיק בשדה שאינה שלו אינה מוכרחת וגם הוא גופי' לא אמרה אלא היכי דבהתירא אתי' לידי' ולא בתופס אחר מיתה ע"כ ה"נ יעמידו בטחון מוספק לערב ויוכתב בפנקס הקהל שאם יתוודעו יורשיו יוציאו מידם ויתנו ליורשי' ואי לאו בר הכי הוא יעמידו קהל איש אמיד לאפטרופוס באופן הנ"ל ויעמיד בטחון מוספק ליתנו להיורשים לכשיבואו כל הדברים האלו פשוטים וברורים לפע"ד הכ"ד א"נ דש"ת: פ"ב כאור בקר ליום עש"ק ו' טבת תקפג"ל. משה"ק סופר מפפד"מ.