שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קכד
החיים והשלום לידידי הרב המופלג מה' חזקי' כ"ץ מורה צדק לקהל ה' גליל ווערבוי יע"א:
תחלת דינו על ד"ת שנתעורר מעלתו בסוגי' דב"ב קנ"ה ע"א אעתיק לו מ"ש אצלי בזה וממילא ימצא תשובה על דבריו וז"ל אין רשאי' לנוולו עיי' חו"י רמ"ז ע"ב שהגאון עה"ג חילק בין מת קטן דרשאין לפותחו ולהלבישו כראוי משום דלא שייך חרדת הדין משא"כ גדול, והג' מה' דוד אופנהיים הקשה עליו משמעתין דאין זכר למו מחרדת הדין הנה יפה השיג הגאון חכם צבי סי' נ' על כלל דבריהם דלא שייך חרדת הדין אלא במטלטל ממקום למקום ולא שייך ניוול אלא בפותח ורואה אבל מ"ש שבות יעקב ח"ב סי' ק"ג מש"ס סנהדרין מ"ה וכ' הוא ז"ל לחלק בין בזיון בחיו דגרע מחיי שעה משא"כ ניוול דלאחר מיתה עדיף לי' להמת מחרדת הדין כבר עמד גם בזה בחכם צבי סימן מ"ז ודחה סברא זו כלאחר יד:
אמנם בעיקור דבריהם לא הבנתי מה הרעישו העולם בקו' זו מ"ט לא הזכיר ר"ע חרדת הדין לק"מ לא מיבעי' למאן דס"ל דבני משפחה ורצו להוציא מהלקוחות באמרם שבריא להם דקטן הי' באותה שעה א"כ לולי דאמר הש"ס דבן כ' הוא סריס ודינו כגדול לולי כן לק"מ מחרדת דהם יאמרו ברי לנו שהוא קטן ולא יהי' לו חרדת הדין ומשו"ה בא ר"ע עליהם מטעם ניוול ואפי' לר' יוחנן ס"ל כמ"ד בן י"ח שנה הי' ונהי דהוה גדול למקח וממכר מ"מ לענין דין שלמעלה איננו בר עונשין ואפי' לדברי חכם צבי סי' מ"ט דביום שנעשה י"ג ויום אחד הוה בר כרתי וב"ד של מעלה מענישין היינו בעונשי עה"ז שימות בנוער וכדומה ומשו"ה חייב חטאת אבל אחר שנסתלק מהעה"ז עונש שלמעלה ממש ליתא כן נראה ממ"ש תורת חיים טעם על שיתין פולסא דנורא דלמטה שנעשה בר עונשין לי"ג שנה א"כ מכין אותו ג"פ י"ג שהוא ל"ט מלקות ולמעלה נעשה בר עונשין לעשרים שנה מכין אותו שיתין פולסא שהוא ג"פ עשרים והח"צ בעצמו חילק להיפוך אבל הנלע"ד כתבתי והוא הנכון לע"ד:
ומה שנתעורר מעלתו אמ"ש רשב"ם דבן י"ח נעשה גדול למכור אבל מי"ג נעשה בר עונשין ומאי בעי רשב"ם בזה ואי להודיע הדין א"כ בתחלת הסוגי' הי' לו לכותבו יפה הרגיש איברא נלע"ד דוודאי לדינא כתבו וכאשר אבאר אי"ה:
והנה הפשוט תוא דבתחלת הסוגי' הי' הדעת נותן דכל שהביא ב' שערות אחר י"ג שנה בוודאי מוכר בנכסי אביו דכיון שהוא גדול לכל עונשין ולגטין ולקידושין מאי אולמי' דנכסי אביו, והא דאמר קטן מאימתי מוכר היינו כשלא הביא ב' שערות גם לא סימני סריס דכי האי גוני הוה קטן לכל התורה כולה ומ"מ לענין מו"מ הוי גדול משהגיע לעונות הפעוטות ואמנם לענין למכור בנכסי אביו בעי' י"ח למר וכ' שנה למר והכל בשלא הביא שערות והא דתני' בבריתא דאין רשאין לבודקו מיירי בשלא הי' אלא מבן י"ג עד י"ח שאז בבדיקה סגי' אי אית לי' שערות. אך מדהקשה מהך ברייתא אמ"ד בן כ' שנה ש"מ דלאו הכי הוא אלא אפי' הביא ב' שערות מ"מ צריך שיהי' בן י"ח למר ובן כ' למר והוה סד"א דה"ה לענין עונשין להנך מ"ד לא נעשה גדול עד י"ח קמ"ל רשב"ם וזה פשוט וברור:
ומ"מ אמינא דמאי שסיים רשב"ם והביא ב' שערות הוא שפת יתר דהוי סגי באומרו לענין עונשין לא בעי בן י"ח אלא בן י"ג, והנראה דרמז לן עוד הא דאיתא ביבמות פ' ע"א אתמר אכל חלב מבן י"ח וכו' נולדו בו סי' סריס וכו' ויעיי' בנב"י קמא בחלק א"ע סי' ו' דף ג' ע"ב בד"ה ואני אומר וכו' שם בארה דהרמב"ם פסק כשמואל דקטן הי' באותה שעה ונדחק שם מ"ט שבק רב באיסורא ולכאורה ראי' משמעתין דאתי' לי' שפיר למ"ד בן י"ח וקשה ניחוש אלו הי' חי הי' מביא סי' סריס והוה גדול למפרע ומכירתו מכירה והשתא מילקי לקי אהאי אי אכל חלב מכ"ש הכא איך יוציאו היורשים מיד הלקוחות ועוד הכא בשמעתין שכבר נעשה בן י"ח בלא הבאת שערות ואיכא נמי רובא המסייע ללוקח דרוב המתאחרים להביא שערות כל כך יולדו בו סי' סריס אע"כ הלכה בהא כשמואל דקטן הי' באותה שעה ואין לומר שאני הכא דהוי דינא והלכתא כשמואל בדינא ומנ"ל לרמב"ם למיפסק כשמואל גם באכל חלב שהיא איסורא ז"א דאי הוי הלכתא כרב באכל חלב שהוא עיקור פלוגתתם ממילא הוה הלכתא כוותי' גם במה שנוגע מזה לדינא ודבר זה ביאר הרא"ש ב"ק פ' שור שנגח ד"וה סי' ד' וא"ש, והיינו דמסיים רשב"ם שלענין עונשין גדול הוא כשנעשה בן י"ג והוא שהביא ב' שערות ולאפוקי אם לא הביא שערות אפילו נולדו בו סי' סריס לא נעשה גדול למפרע וק"ל:
מה שביקש מעלתו הנני לעמוד על ימינו בזה וכיוצא בזה אבל לדעתי האי מילתא הוא רחוק בתכלית הרחוק לפי מה ששמעתי מהם דעתם וה' ינהלהו על מי מנוחות וישכנו במשכנות מבטחות כנפשו היפה ונפש אוהבו. פ"ב יום עש"ק ח"י טבת תקע"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: