שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קכב
אודת מעשה בריבה א' שהשכירה עצמה למשרתת אצל בעל בית א' והשכינה לו נזמים של זהב והלכה לה ולא חזרה אליו עוד, ולא נודע מקומה איה. ומשפחתה מי ומי הם וארכו לו הימים ואותו האיש רצה לצאת ידי שמים מה לעשות בנזמי' ההמה וכתבת עוד שיש מלעיזי' לומר שהמשרתת באתה בזמנה וחזרה בה והבעל בית לא רצה אז להחזיר לה הנזמי' הואיל וחזרה בדבורה ומשום כן הלכה לה הנערה ואומרי' שאותו האיש בוש בדבר שעיכב משכון העני' שלא כדין מפני שפועל יכול לחזור בו ומשום כן בא עתה לצאת י"ש וסוברי' האומרי' שעי"ז נידון כגזל וא"י מי גזלן וכה"ג כנראה מתוכן דבריך:
הנה לפע"ד אם האמת כן הוא שבאתה בזמנה וחזרה בו והלכה לה נ"ל שהנזמי' הם שלו מדינא דאחולי אחול גבי' אע"ג דבפקדון ומשכון בעלמא לא הוה מחילה מדלא תבע ושתק מ"מ הכא מדהות הכא ותבעו וסרב וקבוע דינא ודיינא במתא בד"י ובד"א ואזלת לה ולא קבלה עליו בפניהם אחולי אחלי' הא למה זה דומה לאנפרות דפרק הניזקין נ"ח ע"ב ובטוש"ע סי' רל"ו ועיי' מענין שתיקה כהודאה בתשו' מהרי"ט ח"א סוף סי' ק"ז ואין לומר דהכא אפי' אי מחלה הוה מחילה בטעות שהיא סברה שהבעל הבית דינא קאמר שהמשכון שלו מפני שחזרה בו ולפי צורת השאלה משמע שהיתה יכולה לחזור בו לפי הדין והמנהג (כי גופא דעובדא לא ידענא) מ"מ נ"ל דנהי נמי דמדינא היתה יכולה לחזור בו מ"מ משנת חסידים לא הוה למשוי נפשה הדרנא ושארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב והואיל וניחא לה למיקם בהימנותה רצתה לפייס הבעל בית ומחלה לו המשכון ולא תלינן בטעות וראי' ממ"ש תוס' ב"מ ס"ז ריש ע"א וב"ב מ"א ע"א ד"ה א"ל מחילה בטעות וכו' לפי' ר"ת ע"ש כי הוא ממש נדון דידן ומבואר שם אפי' הלה עומד וצווח לא משגחינן בי' ודין זה נ"ל ברור בעז"ה:
אמנם אם לא היתה כאן בזמנו כלל הנה אי איכא למיחש למיתה שכבר מתה הריבה ההיא הנה מהר"מ לובלין בתשו' סי' י"ב ורמז עליו הש"ך סי' רפ"ה סק"ז פליג עם שכנגדו באורח שמת אצל בעה"ב ולא נודעה לו שום יורש בעולם וס"ל למהרמ"ל שב"ד נזקקין להוציא מיד הבעה"ב ולהעמיד אפטרופוס והמעיין שם יראה שכל ראיותיו אינם מוכרחת וכבר מחו לי' מאה עוכלי בעוכלי במהריעב"ץ ח"א סי' קמ"ב וכן נ"ל בברור שאין צריך להוציא מידו כלל וגם קשה מאוד שיבואו יורשים שיכולין לברר שהם היורשים של פלוני שמת כיון דלא הוה נודע לנו בחיותו וה"ל כממון שאין לו תובעים ועמ"ש תוס' כתובו' ס"ח ע"א ד"ה כאן וכו' ועמ"ש תוספ' ב"ב ל"ד ע"ב ד"ה רב הונא בסוף הדבור ונ"ל ע"כ בכי האי גוני משמים זכו לי' ודידי' היא ומאן מרמא לי' מידי' ואי ירצה לעשות ולנהוג מדת חסידות יעשה דבר לצורך נשמתה והוה ג"כ קצת השבה עיי' ב"ק דף ק"ט ע"א אע"ג שאינו דומה ממש להתם:
ואמנם למיתה לא חיישי' ואיכא למיחש שע"י אונס לא היתה יכולה לבוא למועד אשר יעדה ומן הדין אפי' שום נדנוד איסור וחסרון הימנותי' אין כאן ואיהי טעתה לומר שמדינא יעכב הנזמים ומשו"ה לא חזרה וה"ל מחילה בטעות וא"כ ע"כ צריך לעשות בתחלה כל טצדקי דאפשר להודיע לה טעותה דלא גרע מאבידה שצריך להכריז ובזמנינו אלו יצא הקול ע"י מגיד חדשות שקורין צייטונג ומעשים בכל יום שהמוצא אבידה או מי שנאבד ממנו דבר מפרסמו ע"י הנ"ל וה"נ מחוייב עכ"פ להדפיס הדבר בצייטונג ואחר שנתעכב הדבר זמן מה ולא נודע ממנה דבר אע"ג שמעיקור הדין הי' ראוי' שיהי' הנזמי' מונחי' בידו עד שיבוא אלי' מ"מ כיון שנזמי' של זהב שכיחי טובא טפי מתפילין דבי בר חבו וגם פחתא דדהו ע"י תשמיש מועט הוא נ"ל טוב יותר שישומן ויכתוב עכ"פ בפנקס הקהל שיש בידו נזמי' שכך וכך שווים וישתמש בהם ע"מ לתת מהם שכר תשמיש לכשתבוא הנערה לתבוע ואז יושם כמה הוה הפחת וישלם הפחת שנפחת וגם שכר תשמיש ומצוה נמי עביד כמבואר רס"י ע"ב אע"ג דלדינא דוקא במשכנו של עני מותר לשמש בו בשכר לפרוע חובו א' לאחת אבל הכא תאמר לא מדובשך ולא מעוקצך מ"מ הכא יש בלא"ה סברות להקל בכנ"ל ועי' סי' רס"ז מסעי' י"ט ואילך כנלע"ד קרוב לדין אמת מצד הסברא ותל"מ והי' זה שלום לך ולכל אשר אתך הכ"ד. משה"ק סופר מפפד"מ: