שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קטז
השר הטיל נתינה חדשה על הציבור והמבוררים רצו להוציא המעות על היחידים הכריזו כמה פעמים כל היחידים יבואו אל אסיפת המבוררים לפקח באיזה אופן יוציאו המעות המתוכן ובכל זאת לא באו אלא כמו שלשים בעלי בתים והם הסכימו לברור להם ט' בעלי בתים היינו ג' עשירים ג' בינונים ג' תחתונים והם יצורפו עם המבוררי' לפקח איך ומה לעשות והנה הט' אנשים עם המבוררי' הנ"ל הסכימו להטיל מס על מו"מ א' ידוע מטעם הידוע להם שישולם מזה המו"מ סך כך וכך וכולם הסכימו בכך וגם הדבר נודע לכל בני הקהלה ולא מיחו רק א' מט' האנשים הנ"ל והוא מהעשירים באשר לו נוגע הדבר ג"כ לכן לא הסכים לזה ומדיין עם בני הקהלה ועוד א' כיוצא בו והוא ממבוררי הקהל והם מדייני' ורוצים שיורו להם עפ"י דתה"ק אם יכולין להטיל עליהם שלא מרצונם כנ"ל:
הנה לכאורה נראה דלאו כל כמיני' דרוב להפסיד היחידים ולהטיל על מו"מ שלהם מס ידוע דהכי כ' המרדכי פ"ק דב"ב בשם ר"ת דהא דיכלו בני העיר להתנות על המדות והשערים ויכלו להסיע על קיצתן היינו אי נעשה מתחלה בהסכמת כולם כא' אבל לאו כל כמיניהו דהרוב להפסיד מעות היחידים ואפי' למ"ש שם דר' אבי העזרי פליג וס"ל דיכולים להטיל על היחידים כרצונם וכ' דגוזרי' גזירה על הציבור אם הרוב יכולים לעמוד אעפ"י שאין היחידים יכולים לעמוד מ"מ אי דייקת בי' שפיר יראה דדבריו צ"ע, דז"ל שם אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלם בכל דבר אפי' יחיד שבררו מה שעשה עשה בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו אע"ג דבפ' בני העיר אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר וכו' ואמתני' קאי דאוקמנא בשל כפרים אבל בכרכים לא מהני ז' טובי העיר אלא כולן ה"מ בסתם אבל אם בררו אפי' בכרכים מהני ואפי' ביחיד דגרסי' בירושלמי פ' בני העיר מה אנן קיימין אם שקבלו עליהם אפי' יחיד אי בשלא קבלו עליהם אפי' כמה לא משם אנו למדין היכי דבררו אפי' יחיד מהני וכי היכי דמהני ברירה בכפרים ה"נ מהני בכרכים וכיון שכח בידם להפקיע בה"כ מקדושתו וכו' למשתי בי' שכרי וכו' ה"ה בכל מעשי קהל מעשיהן קיים ופי' במעמד אנשי העיר שעושין בפרהסי' ואיי מוחה שאם צריכי' לומר הן א"כ לא עשו טובי העיר אלא כולם ואפי' בכרכי' נמי עכ"ל לענינינו עתה ועוד האריך מאוד ע"ש היטב עיי' מג"א סי' קכ"ג סקי"ב במ"ש בפי' דברי המרדכי ישן י"ל גם דברי' אלו:
ודברים אלו צע"ג לכאורה חדא מאי קא קשי' לי' מפ' בני העיר דבכרכים לא מהני הא מפורש התם טעמא משום דמעלמא אתו ונתנו מתחלה בבנינו א"נ משום שנכנסי' לתוכו להתפלל מעלמא אין כח ביד בני העיר להפקיע כח כולי עלמא וא"כ אין זה ענין לשארי תקנת הקהלות דוקא לענין מכירת בה"כ לא זולת זה. עוד קשה לבסוף מה ניחא לי' דהתם מיירי בסתמא אבל בבררו מהני אפי' בכרכי' וקשה מה מועיל בברירת הני אנשי הכרך וכולי עלמא מי בררום והסכימו עליהם, תו קשי' אי ס"ד דיש לחלק בכרך בין בררום בפירוש לסתמא א"כ כי פריך התם ר"פ בני העיר מבה"כ של טרסיים שהי' בירושלים ומכרוהו נימא התם בררום בפירוש דזה מהני אפי' בכרך גם סיום דבריו ואפי' בכרכים נמי אין לו שחר כלל. ע"כ נ"ל פירוש דברי אבי"ה כך דהוא מפרש מה דאמר רבא ל"ש אלא שלא מכרו ז' טובי העיר' במעמד אנשי העיר פי' דמשנתינו בני העיר שמכרו רחובה של עיר היינו ז' טובי העיר מכרו בלא מעמד אנשי העיר וקרו לז"ט בני העיר ודלא כרשב"א ור"ן שם דמשנתינו בבני עיר בלא ז"ט אלא ראבי"ה מפרש בז"ט וא"כ אי ס"ד דז"ט מהני כשמואל בדורו מ"ט לא מהני מכירה דדהו בכרכי' נמי מה בכך דאתו מעלמא ואלו הי' כ"ע דרים בעיר הזאת הלא הי' גם טובי' האלו ראשים עליהם והה"נ השתא בענין שותפות זאת הבה"כ הוה אלו ז"ט אכ"ע כשמואל בדורו ומדוע לא מהני מכירה דדהו, ומ"ש בכרכים לא מהני ז"ט אלא כולן פי' וזה הוא מהנמנע שיהי' כולם ועל זה משני ה"מ בסתם אבל אם בררו אפי' בכרכים מהני פי' שאין שום חלוק בין כפרים לכרכים ולכן בכרכים דכ"ע אית להו חלק בבה"כ וא"נ בררו אנשי העיר ונתנו רשות לז"ט העיר לעשות ככל אות נפשם מ"מ כ"ע לא נתנו להם רשות לכן לא מהני מכירה דדהו אבל בשאר מילי אין חלוק בין כפרים לכרכים דדוקא בבה"כ דכ"ע אית להו שותפות בגוה משא"כ בשאר מילי יהי' העיר גדולה כאנטוכי מ"מ ז"ט שהמחום עליהם ובררום בפירוש ונתנו להם רשות לעשות דבר זה מהני והיינו דמסיים אפי' בכרכים נמי עכ"ל אדלעיל קאי דזה שאמרנו בכרכים נמי מהני זהו מה שנלע"ד בפי' דברי הראב"י שבמרדכי הנ"ל:
נמצינו למדין דהראב"י לא יפה כחם אלא משום דלא עדיפי מבה"כ שיכולים למכור וא"כ דיו כבה"כ שצריכי' שיבררום לכך והכא לא נבררו אנשי הקהל על ככה מעיקרא דהרי קמן שהכריזו לאסוף כל בני הקהלה לדבר זה והנה לא באו אלא כמו שלשים בע"ב לא יותר ורובא דרובא כפלי כפליים נשארו בחוץ ואותן שלשים בררו ט' אנשים ונתנו להם רשות לעשות מ"מ הלא אלו ט' לא הסכימו כולם רק ח' והתשיעי הלא הוא מערער ובכל כיוצא בזה לא מהני רוב ובעי' דוקא כל כמ"ש רשב"א בתשובה והביאו הרב"י בח"מ סס"י י"ג והוא מהש"ס דע"ז ע"ב ע"א כדשיימי בארבעה עד דאמרי בארבעה ע"ש והכא לא הסכימו כל התשעה מכל הלין הי' נראה לכאורה דהדין עם היחיד:
אמנם לדינא נ"ל דהדין עם הקהל דמה שלא באו להאסיפה רק כמו שלשים בע"ב מ"מ נראה פשוט כיון שהכריזו בפהרסי' ביום שהי' כל הקהלה בעיר שיבואו לפקח על עסק פלוני ופלוני מי שלא בא ה"ל כמוסר כחו והרשאתו לאותן שבאו לאסיפת הקהל וראי' ברורה מדאמרי' בפ' מי שהי' נשוי צ"ד ע"א א' מן האחין והשותפין דאזל לדינא בהדי חד לא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את ומסיק שם דכי איתא במהא איבעי' לי' למיתי' פי' וצריך לקבל הדין ע"כ מדלא בא סבר וסבל וכן פסקו כל הפוסקים וכ' בהגה' מיימוני פ"ג מה' שלוחי' ושותפין אות ד' דה"ה למי שערער על חבירו בחזקת היישוב ע"ש פי' מדשמעו בני העיר ולא באו אבדו זכותם וכל מה דמעני מן דינא להתובע עלי' דידהו הדר והה"נ הכא וכל דכוותי' ומכ"ש בנדון דידן שלא ערערו מעולם על מה שבררו שלשים בעלי בתים הנ"ל את ט' אנשים אדרבא הי' ניחא להו לכל בני הקהלה ואפי' לזה היחיד המערער עתה הי' ניחא לו בהך ברירה נמצא דהנך תשעה אנשים הובררו בהדי' מכל בני הקהלה לפקח על עסק הנ"ל וכל דבריהם בענין זה ה"ל כז' טובי העיר במעמד כל אנשי העיר שהרי מעמד כל אנשי העיר היינו ששמעו ולא מיחו בם והרי ה"נ לא מיחו בם כ"א המערערים הנ"ל אבל כל בני העיר או רובם מרוצים לזה, ולא נשאר רק פקפוק מצד דלא הוה כולם רק רובם גם בזה נ"ל שאינו פקפוק כלל שהרי כל עיקור טעם הש"ס ההם משום דנחית לדעות ודקדק לומר ארבעה ע"כ נחית אדעות וכן פירש"י שם כיון דנחית לדעות להרבות דיעות יותר מכדי ב"ד וכו' ולא אזלי' בתר רובא עד דאמרין כלהי. וא"כ כי בררו ב"ד אזלי' בתר רובא וה"נ ה"ל שהרי משו"ה בררו ט' אנשים שיהי' ג' עשירי' וג' בינונים וג' תחתונים כדי שיהי' ב"ד לכל א' מהכתות שלא יוזק א' מהכתות האלו ולכל א' יהי' לו ב"ד שלם של ג' וממילא דאזלי' בתר רובא שהרי כל עצמינו לא אמרנו שלא ליזול בתר רובא אלא מדדקדק אחר מספר יותר ממה שהקפידה תורה בדיני ממונות וברר ארבעה ש"מ דנחית לדעות אבל אי אפשר לנו לתרץ דברי' מפני טעם כך וכך ברר יותר הדרי' לסיני אחרי רבים להטות, האמת כי שיטת הרמב"ם ונגרר אחריו ש"ע סי' ר"ו צ"ע דאי נמי לא ברר יותר משלשה ורק לא אמר ב"ד של שלשה לא אזלי' בתר רובא וצריך עיון מ"ט הלא כתיב אחרי רבים להטות והש"ס רצה ללמוד רוב בכל התורה מסנהדרין ואי איתא לימא התם גז"ה הוא דהרי ג' בעלמא לא אזלי' בתר רובא ובחי' למס' נדה ע"ב גבי כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק הארכתי קצת להבי' ראי' לשיטת הב"ח דלא כהש"ך בהלכות הוראת איסור והיתר והעליתי דגבי דיעות לא שייך רוב כ"כ דלפעמים דעתו של א' וסברתו בזה שקולה יותר מסברת המרובים וגבי ב"ד גז"ה הוא אבל זולת זה קשה לסמוך אהרוב מ"מ הכא גם הרמב"ם מודה דודאי לא שייך לומר שדעתו של זה היחיד שקול כמו כל השמנה הנשארי' מפני שהוא בעצמו הנוגע בדבר ואינו אלא כמסרב אבל לא כחולק בסברא וכל דברי טענותיו כמאן דליתא ובתשובה אחרת כתבתי באופן אחר. ובלאה"נ כבר נהגי בכל גלילות הללו למיזל בתר רובא בכל ענינים כאלו ואם נמתין עד שיסכימו כלם לא יגמר שום ענין ויהי' השחתת הכלל, ומה"ט נ"ל דגם לר"ת דס"ל דאינם יכולים להסיע על קיצתם אלא כשהסכימו כולם מתחלה מ"מ היינו מדינא אבל מודה הוא ממנהגא דהרוב כופי' היחיד לעשות כמו שהם אומרים והן הנה דברי הרמ"א שכ' בש"ע ח"מ הי' ב' וז"ל וכן נוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירן כב"ד הגדול וכו' אעפ"י שיש חולקין וכו' מ"מ הולכין אחר מנהג העיר וכו' רצונו לומר כן לדעת ר"ת נמי מודה שהולכי' אחר מנהג העיר כן נלע"ד להלכה ולמעשה שהדין עם הקהל, ואע"ג דבארתי בתשו' אחרת כתשו' רמ"א סי' ע"ג דלהטיל מס על מו"מ ידוע לאו כל כמיני' להזיק ליחיד ע"ש מ"מ הכח שיש להם טעם הגון שזה המו"מ שלם לנתינה חדשה, ועוד כי תחלת ישיבת ט' אנשי' אדעתא דהכי הובררו להטיל על איזה מו"מ מס וכן עשו גם על בשר ויין ועופות וכדומה וגם המערער הסכים רק במה שנוגע לו הוא מערער ע"כ לאו כל כמיני' ודוק כי החלוק מבואר:
אך מ"מ כיון דמבואר שם במס' ב"ב דאינם יכולים להסיע על קיצתם אא"כ בהסכמת חבר עיר אע"ג דהמרדכי שם מייתי בזה פלוגתא דר' יואל פסק דוקא לענין קנס צריך חבר עיר ובעל השערים ס"ל דבלי חבר עיר לא יכלו לתקן שום דבר ע"ש ודברי רבינו המחבר ס"ס רל"א אין להם הכרע בענין זה ועוד דמייתי סמ"ע שם בשם ר"מ אלשקר דדוקא בני אומניות צריכים חבר עיר ולא כל בני העיר אע"ג דהש"ך פליג התם מ"מ בקל יש לדחות ק' הש"ך ע"ש. מ"מ הכא דבלא"ה לא הסכימו כולם ולר"ת לא מהני ורק משום מנהגא אתאינן עלה וא"כ אדרבא מכח מנהגא חזינין דרוב התקנות חתומים גם ממרא דאתרא וא"כ הכא בנדון נהי שא"א לחבר עיר לבטל הסכמת כולם משום שהדין עמהם כמ"ש לעיל מכל מקום לא רציתי לכנס בהסכמתם עד שנתרצו הקהל לכנס קצת בפשר עם היחידים הנ"ל משום ועשית הישר והטוב והוצעתי הדברים באנפי חבראי והסכימו ועפ"י הנ"ל נעשה מעשה ביום ר"ח אב פה ק"ק מ"ד תקס"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: