שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קח
מחיי חיים יתן שלום וחיים טובים ארוכים ומתוקני' לי"נ ה"ה הרבני המופלג ומפורסם כבוד מו"ה מרדכי ליב נ"י בחבורת סגל דק"ק טרענטשין יע"א:
אודת מי שציוה לתת מעזבונו ת' זהו' לבנו לסגל בהם עצה"ע ויתן מהפירות סך כ' זהו' מינץ לב לומדי תורה בכל שנה שילמדו בביתו שיעורן תמידין בכל יום והלך הבן ושכר ג' לומדי תורה ורוצה ליתן לשלשתן סך הנ"ל שציוה הנעדר לתת לשנים אי שפיר דמי למיעבד הכי או אי מקרי שינוי בדעת הנותן ז"ל:
אי לא השליש מעות ידועים ליד שליש רק ציוה להפריש מנכסיו סך הנ"ל א"כ משום מצוה לקיים דברי המת ליכא כמבואר בש"ע ח"מ סי' רנ"ב סעי' ב' ורק מחמת צוואות שכ"מ וכבר ביאר בתשו' מהר"מ אלשי"ך סי' ז' דמעות קרן לפירות הוה דבר שלא ב"ל וגרע מדקל לפירותיו דהתם הדקל קיים לעולם להוציא פירות משא"כ במעות שהקרן גופי' להוצאה ניתן וכיון שכן וקיי"ל דאם אמר פירות דקל זה לעניים או שכירות בית זה לעניים אין היורשים חייבי' ליתן מטעם נדרו כמ"ש רמ"א סימן רי"ב סעיף ז' ובסמ"ע שם סימן קכ"א ואם כן אפילו הי' מצוה לתת לעניים ידועים לא היה חל מכ"ש שלא אמר לעניים ידועים אלא להשכיר ב' לומדים את אשר ירצה דבכי האי גוני לא זכו בהם במה שכת' מהרי"ק שרש ה' והאריך וביאר במהרי"ט סימן כ"ד וסי' ס"ג והעלו להלכה דהיורש מצי לשנות כרצונו וחפצו ובמקום אחר הארכתי והעליתי דעכ"פ ישונה לדבר מצוה שתועיל לנשמת הנעדר אבל העניים לא זכו במידי והבן יכול לשנות וא"כ אע"פ שדעת האב לתת רק לשנים שיגיע לכל א' מנה א' אפ"ה יכול הבן לשנות ולחלק דס"ל מצוה לחלק עדיף וכמ"ש מג"א סי' תרצ"ה סקי"ב:
היות כן אי אמר לכל א' סתמא שיבוא לביתו ללמוד לתיקון נשמת אביו וכאשר ציוה ולא אמר שהשכירות יהי' כאשר ציוה א"כ ישלם לשלשתן כ' זהובי' מינץ וישלשו ביניהם אך אם אמר לכל א' בהדיא שילמוד בעד השכירות שקצב אביו בצוואתו והרי אביו קצב עשרה זהו' לכל א' וא"כ ע"כ צריך לשלם לכל א' שכר עשרה זהו' עד היום הזה וכיון שעכ"פ הכל היה לטובת נשמת הנעדר ז"ל והוא ז"ל נהנה בעלמא דקשוט עיי' ב"ק ע"ו ע"א ברש"י ד"ה והרי חזרה קרן לבעלים דהרי לשם בעלים נשחטה ע"ש וה"נ דכוותי' וא"כ ה"ל כשוכר הפועל והראהו בשל חברו דמשלם לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מבעלים מה שהנהו כמבואר ב"מ ע"ו ע"א וה"נ המותר הזה ישלם הבן מכיסו עד היום וחוזר ונוטל מפירות דשנים הבאות לאחדים באופן דעכ"פ ילמדו מכאן ואילך בכל יום עבור נשמתו וימעט שכירות קצת עד שישולם מה שהוציא מותרת בשנה הזה לנשמת אביו ז"ל והדברים פשוטים ואין להאריך בהם יותר והנלע"ד כתבתי. פ"ב נגהי ליום ג' ו' תשרי תקפ"א לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: