שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קג
החיים והשלום יחדיו יהיו תמים יעלו על ראש צדיק ונשגב י"נ הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה אליעזר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מיקלאש יע"א והשכונה:
יקרתו הגיעני ואשר כ' הדרת גאונו שנוגע לדינא אקדים להשיב מ"ש ש"ך ח"מ רס"י ר"ד על דברת ש"ג ריש בב"מ והג"א שם וכ' הש"ך דהג"א מיירי בשקנה בקנין גמור ולא בדיבורא בעלמא כמ"ש ש"ג וע"ז כ' פר"מ דדוחק לפרש כן דברי הג"א אלא דס"ל כשיטת הרז"ה פ' הזהב דלא עקרו חז"ל קנין כסף לגמרי אלא שיכול לחזור בו כל זמן שהמקח בעולם אבל אם נאנס קודם שחזר בו הרי הוא על אחריות הלוקח ובהג"א מיירי בקנין כסף בלי משיכה וס"ל כהרז"ה הנ"ל דכיון דאין המוכר חוזר במקחו שוב אינו נאמן להעיד כיון שצריך שבועה לא ידעתי מה הועיל פר"מ בזה אפשר כל זה בכוונת הש"ך דעכ"פ לית' לדברי הש"ג שכ' להדי' דבדברי' בעלמא מיירי והא ליתא אלא מיירי בקנין ואי ס"ל מעות אינן קונות כלל מיירי בקנין משיכה ואיס"ל כהרז"ה ומיירי בקנין מעות אבל עכ"פ בדברי' בעלמא לא מיירי:
אבל באמת א"א בשום אופן לומר שהג"א בשם פר"י ומהרי"ח סברו כהרז"ה שהעיד על עצמו שם פ' הזהב שאין שום א' מהגאונים ס"ל כוותי' וכן הוא האמת ומכש"כ בעלי התוס' דפליגי בהדי' בכמה דוכתי' וס"ל כהרי"ף וכהלכתא ואיך נייחס לפר"י כהרז"ה ומ"ש הדרת גאונו דשיטת רש"י כהרז"ה ומייתי מרש"י פ' הזהב מ"ז ע"ב בסופו ד"ה כך תקנו וכו' ועוד שם ס"ג ע"א ד"ה יש לו וכו' אלו דברי גאונו הנה מרש"י ס"ג אין שום משמעות וכוונתו ככוונת תוס' שם ס"ב ע"ב ד"ה אעפ"י וכו' אך מ"ז ע"ב ד"ה כך תקנו שם מבואר להדי' כהרז"ה אך לכאורה סותר למ"ש רש"י בגיטין נ"ב ע"ב ד"ה נשרפו וכו' מבואר בדבריו למעיין דבהדיוט דעלמא אפי' לא הדר בי' מקמי דליקה ונשרף פטור הלוקח ואחריות על המוכר ודלא כהרז"ה:
ומיהו הא ל"ק כ"כ דנוכל לומר לפמ"ש רש"י בההיא הנאה דקיימי ברשותי' לחזרה עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל לרש"י דמשו"ה חייב המוכר באחריות משום דהוה ש"ש בההיא הנאה דקיימי ברשותי' לחזרה האמת גירסת הרי"ף בפ' הזהב סוף סוף שלומי בעי פי' הש"ס הקשה שהמוכר יהי' צריך לשלם אם לא יציל ומשני שמא תפול דליקה באונס ולא יכול להציל משמע לפי גי' זו דלא כרש"י דאפי' אי לא הוה ברשותי' לחזרה נמי הוה חייב לשלם דהרי הש"ס הקשה למה לן לאוקמי ברשותי' לחזרה משום דליקה הא בלא"ה יהי' צריך לשלם אמנם הגי' שלפנינו אינו כן אלא סוף סוף מאן דשדי דליקה בעי שלומי ואמזיק המבעיר הבערה קאי ולא אמוכר וס"ל לרש"י אלמלא דהוה קיימי ברשותי' לחזרה לא יהי' אחריותו עליו וא"כ לכאורה יש לפקפק ולומר כיון דהחוזר יש עליו לקבל מי שפרע לימא המוכר ידענא בנפשאי אפי' יהבי לי כל חללי דעלמא לא קבילנא מי שפרע ואין כאן טובת הנאה במה שאוכל לחזור בו ולמה אהי' כש"ש לשלם כשנשרפו חיטי' וצ"ל התם בגיטין מיירי באפטרופסי' שלוחי דיתמא דליכא מי שפרע במקח שע"י שליח משו"ה כ' רש"י שאחריות הדליקה על המוכר משא"כ בב"מ פי' בקנין דעלמא דאיכא מי שפרע על החוזר בו לא מצינן לאחיובי למוכר באחריות משום הנאת החזרה ע"כ פי' כהרז"ה שיחזור בו בראותו דליקה ממשמשת כן אפשר ליישב בדוחק ב' סתירות ב' דיבורי רש"י אלו ולעולם כהרז"ה ס"ל לרש"י וכדעת פר"מ.
איברא גם בקידושין כ"ח ע"ב ברש"י ד"ה שמא יאמרו לו וכו' מבואר דלא כהרז"ה דהפסד הדליקה על המוכר וכפשטיות כוונתו בגיטין וכדעת כל הפוסקי' ודלא כהרז"ה וסמי חדא דבב"מ מקמי תרתי דקידושין ודגיטין ולקמן בדברינו יבואר אי"ה ישוב לסתירות אלו יען כי נימוק"י העמיד שרש"י ס"ל כהרי"ף יע"ש פ' הזהב:
לכאורה פשטיות סוגיות הש"ס כהרז"ה ריהטא דהא חיילי' דהרי"ף ממתני' ס"פ או"ב בשאר ימות השנה אם מת מת להמוכר והרז"ה דחי התם זיקא בעלמא שקיל מיני' וה"ל כאלו עדיין בעולם והרמב"ן במלחמות כ' דרוח בעלמא אסף בחפניו וכי נזקי' הם דבעי היזק ניכר הכא מה לי ניכר מה לי לא ניכר ולפע"ד ע"כ בהא פליגו הני אמוראי שם מר מתרץ לי' בשזוכה ע"י אחר ומר מתרץ לי' דאוקמוה אדאוריית' וק' וכי לא יודו בהך דאוקמוה אדאוריית' הא במתני' ס"פ החלון בעירובין ליכ' לאוקימתא אחריתי אלא דבדבר מצוה אוקמוה אדאוריית' ומ"ט נאדי הכא מהך שינוי' ומוקי לי בשזיכה ע"י אחר ודוחק לחלק בין מצוה דעירובין ובין מצוה דס"פ או"ב עי' רמ"א בהגה' ח"מ סי' קצ"ט ס"ג וא"כ במאי פליגי וע"כ בהאי גופ' פליגי דהני אמוראי ס"ל כהרז"ה דאם לא חזר בו ונאנס שוב אינו יכול לחזור בו והכא במת הו"ל כנשרף ואפי' בשאר ימות השנה נמי אינו יכול לחזור בו ע"כ מוקי לי' בשזיכה ע"י אחר ואמנם ר"א ס"ל דמיתה הוה כזיקא בעלמא שקיל מיני' והוה כאלו עדיין בעולם ודכ"ע כהרז"ה ודלא כהרי"ף. ולהרי"ף וסייעתו צ"ל דס"ל דאדרבא הני בהא גופי' פליגו לר"ה אמר רב ולרב שמואל בר יצחק ס"ל כהרז"ה דלאחר האונס אינו יכול לחזור בו משו"ה מוקי לי' בשמשך או בשזיכה ע"י אחר אך ר"א אר"י דמוקי לי' במעות קונות לאו משום דמיתה זיקא בעלמא הוא וכמו שהקשה רמב"ן שאין זו סברא אלא דלית להו ס' הרז"ה כלל אלא לגמרי עקרו חכמי' קנין מעות ואפי' לא חזר בו נמי אחריות על המוכר וע"כ מוקי למתני' דשמעתין דס"פ או"ב כמתני' דס"פ חלון:
ואם כדברי כן הוא י"ל הא דאמר רבא ב"מ מ"ח ע"א מתני' מסייעא לר"ל מדקתני בלן אבל ספר לא וא"כ תיקשי על ר' יוחנן וכמו שנדחקו שם תוס' מ"ח ע"ב וי"ל דלכאורה הא דפשיטא לרבא דאע"ג דעקרו רבנן קנין מעות מ"מ מועיל מן התורה לא ברירא כ"כ דאיכא למימר לגמרי עקרוה ואפי' מעילה ליכא ודברי תוס' פסחים כ"ט ע"א ד"ה אין פודין וכו' ואין לתמוה וכו' ע"ש ובע"ז ס"ג ע"א בתוס' ד"ה והא מיחסרא משיכה ע"ש מיהו ק' התוס' דע"ז י"ל עפ"ז דברי תוס' ב"מ ד"ה מאי וכו' ועי"ל וכו' ע"ש ויעיי' סוכה ל' ע"ב ד"ה שינויי וכו' פסקא דמילתא נלע"ד בודאי אי הפקיעו רבנן קנין מעות לגמרי וכשיטת הרי"ף א"כ גם ממעילה הפקיעו ולק"מ ממשנת בלן אך רבא מייתי ראי' לר"ל מרב דאמר אבל ספר לא ורב ס"ל ס"פ או"ב כשיטת הרז"ה דאפי' אי הפקיעו חכמים קנין כסף לא לגמרי הפקיעו אלא שיכול לחזור בו אבל גוף הקנין קיים א"כ מי יפקיע חיוב המעילה וכתי' תוס' דע"ז ושפיר מייתי רבא מתניתא מסייעא לר"ל ומ"מ לר' יוחנן לק"מ:
ולפ"ז רוחא שמעתא גם ליישב סתירת פירושי רש"י דלעולם רש"י ס"ל ככל המון הפוסקים דלא כהרז"ה וכפירושו בקידושין וגטין ואמנם מודה רש"י דלרבא דאמר מתנית' מסייעא לר"ל ע"כ כשיטת הרז"ה ריהטא ומשו"ה התם בב"מ בהס"ד פירש"י כשיטת הרז"ה דעל זה יסובו דברי רבא מתניתא מסייעא לר"ל. - היוצא מהאמור דלע"ד אין שום סברא דהג"א יסבור כהרז"ה ועכ"פ דברי ש"ג צע"ג למעיין דבריו בפנים. פ"ב יום ב' ח' מרחשון תקפ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: