שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קב
שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג המפואר מו"ה געץ נ"י אב"ד דק"ק ביסטריץ יע"א:
גי"ה הגיעני ונפשו היפה בשאלתו נידן מי שמכר חפציו של כסף שהי' לו כדי ליקח בדמיו יורה לבשל בו יי"ש והדבר הי' ידוע ומפורס' שבשביל כי מוכר וכן אמר להדי' בשעת מכירה ושוב טרם משך הלוקח החפצים ואמנם זה כבר קיבל כל מעותיו מת אחיו של מוכר ונפלו לו בירושה יורה כנ"ל ואין צריך לו עוד ע"כ רוצה לחזור ושלא ליתן החפצים להלוקח כ"א להחזיר לו מעותיו:
והנה הנוגע לעיקור הדין כפי משמעו' השאלה לא הי' קנין חליפין ולא אגב קרקע אלא כסף בלא משיכה א"כ בלא שום אומדנא כלל יכול לחזור בו המוכר כמבואר רס"י קצ"ח ולענין קבלת מי שפרע או מחוסר אמונה נראה ודאי שינוי שנשתנה הענין שנפל לו יורה בירושה הוה כתרי תרעא שברמ"א סוף סי' ר"ד ועוד כיון דהמחבר סי' ר"ז לא הזכיר חילוק בין קרקע למטלטלי' רק הרמ"א הגיה א"כ המוחזק יכול לומר קים לי כהמחבר ולא נוכל להוציא ממנו:
ואומדנא דאתאן לידן נבאר כל דבריו בעזה"י כדי להעמיד על האמת הטור סי' ר"ז מייתי ההיא דזבין אדעתא למיסק לא"י שהוא פ' האיש מקדש ועלה מייתי דסברת רש"י דוקא אמדינן אין אדם מוכר קרקע אם לא למיסק לאתרא אחרינא אבל במטלטלי' אפי' אמר כן מ"מ איננו אומדנא דאינשי טובא מוכרים מטלטליהם אפי' אם לא יסעו מהעיר אי' הענין כי אם הי' מתנה בלשון תנאי אפי' למ"ד לא בעי כפילות עכ"פ צ"ל בלשון אם אם איסק לא"י יהיו החפצים או הקרקע מכורים אך הכא לא אמר לשון א"ם אלא משו"ם דבעינא למיסק לא"י מזבנינא ומשו"ם לאו לשון תנאי הוא ולא אתאינן עלה מאומדנא דחז"ל שאומדי' דעתו דאל"ה לא הי' מוכר והוה כאלו התנה ולזה סבר רש"י אין לנו אלא קרקע אבל מטלטלי' דליכא אומדנא ולא אמר אלא משו"ם ולא א"ם גם לא כפל לתנאי ע"כ המקח קיים ועיין החילוק בין לשון א"ם ללשון משו"ם בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' צ"א והנה אפי' יבוא אלי' וגם הוא עצמו מודה שנתכוון לתנאי מ"מ כיון דליכא אומדנא דמוכח ה"ל דברים שבלב ואינם דברים ועל זה נבנה כל דין מכירת חמץ שלנו דאפי' הגוי אינו מכוון לקנות דברים שבלב אינו דברי' ואומדנא שאינה מפורשת בש"ס אין לנו ויעי' רמב"ם פכ"ד מסנהדרי' הל' ב':
והנה אח"ז מייתי טור האי עובדא דפ' אלמנה ניזונית וכ' עליו בשם ר"ח דבמטלטי' לא אמרי' אומדנא וכ' הב"ח דס"ל להטור דלרש"י דוקא מזבין למיסק לא"י שיחלוק בין מקרקע למטלטלי' ור"ח פליג אהא וס"ל בלא איצטריכא לי' זוזי יש חילוק בין קרקע למטלטלי ובהג"א פרק אלמנה ניזונית מייתי בשם ר"ת דמספקא לי' וכ' דרישה אפשר חדא מניהו וחדא ר"ח למר מספקא לי' ולמר פשיטא לי':
וצריך להבין האי מספקא אין הכוונה שמספקי' בדעת המוכר דא"כ אין ספק שאין המכר בטל דדברי' שבלב אינם דברים דלא שייך אומדנא אלא מה שעמדו חז"ל על סוף דעתו שבודאי כן הוא א"כ תו לא הוה דברים שבלב אלא כמו שפירש להדי' והתנה בתנאי כפול אבל אם יש קצת ספק בדעתו אלא יתברר ע"י אלי' הנביא שכך הי' כוונתו מ"מ כיון שלא ניכר מחשבתו מתוך מעשיו היכר גמור וברור ה"ל דברי' שבלב ואינן דברים וא"כ מ"ש הג"א לר"ת או לר"ח מספקא לי' ר"ל מספקא לן בדעת חכמי ש"ס שאמרו אומדנא אי הי' שעמדו על דעת המוכר מטלטלי' ג"כ ומתבטל המקח או לא עמדו על דעתו אלא בקרקע אבל אפי' הי' ספק בדעת כל אדם ואדם לפי מה שהוא מ"מ המקח קיים באמת לא מספק ומוציאי' מיד המוחזק דדברים שבלב אינם דברים אך אנו מסופקי' בדעת חז"ל ע"כ ס"ל במטלטלי' אין מוציאי' מיד המוחזק:
ומשו"ה בב"ב קמ"ז ע"ב אמרי' ר"ש בן מנסי' אזיל בתר אומדנא פי' דס"ל אומדנא דמוכח ודאי גמור הוא כאלו פי' והתנה שאם בנו קיים לא יהי' מתנה אבל אי ס"ד ר"ש בן מנסי' מספקא בדעת הנותן נמצא שאין מבורר במעשיו שעל מנת שמת בנו הוא נותן א"כ אפי' לו יהי' שיבוא אלי' ויאמר לנו כך הי' כוונתו מ"מ אפי' בנו קיים מתנתו קיימת דהרי סתם נתן ודברי' שבלב אינן דברי' אע"כ אית לי' אומדנא לר"ש בן מנסי' וה"ל כפירש להדי' ולא דברים שבלב:
נחזור להנ"ל הקשה הדרישה לקמן סי' ר"ל מייתי טור פלוגתת רבנו יונה ור"ח גבי לוקח יין והוזל דס"ל לר"ח דאפי' בלוקח אמרי' אומדנא ותי' במוכר אמדינן בקרקע ולא במטלטלי' ובלוקח אמרינן אומדנא נמי במטלטלי' ע"ש ועיי' תוס' כתובות מ"ז ע"ב ד"ה שלא כתב לה וכו':
והנה שם בפא"נ ס"ו ע"ב גבי עדי עדיות אין מפורש הטעם בש"ס ורוב הפוסקים ס"ל אמדינן דעת המקבל אחריות שלא הפקיר עדיותו אלא מפני שהי' לו עדי עדיות אבל זולת זה הי' מניח על דין תורה אך הריטב"א לא ניחא לי' לחדש אומדנא שלא נזכר בש"ס בהדי' ואין לנו לומר עמדנו על סוף דעתו של אדם ע"כ כ' דמיירי שנעשה מעדי עדיות זיבורי' והשתא לא פליגי באומדנא אלא במשמעות לשונו אי הי' משמעות על עדיות שבשעת פיסוק או בשעת גבי' ומ"מ סוגי' דעלמא דלא כוותי'. פ"ב יום א' ט' מרחשון תקצ"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: