שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן צט
שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג עושה פלא השנון כש"ת מו"ה יצחק יעקב אויערבאך אב"ד דק"ק שעיונג יע"א:
הגיעני נועם מכתבו ונפשו היפה בשאלתו אודת ראובן שקנה עשרים וששה חביות יי"ש משמעון כל מדה ומדה בעד כ"ב פגים טובי' וסילק לו תיכף כל דמי המכירה עד פרוטה אחרונה גם הלוקח הנ"ל מדד בעצמו כל היי"ש הנ"ל מחביות לחביות אחרים של מוכר גם חתם החביות בחתימתו ורשם כל החביות על שמו כנהוג בין התגרי' במקומנו אך לא משך בהם ואחר איזה ימים נפלה דליק' בבית המוכר בחדר שהי' הי"ש שם והי' הרוח חזק כל כך עד מאוד אשר לא נשמע כמוהו בשני' רבות ונשרף הבית עם כל היי"ש הנ"ל ולא הי' ביכולת המוכר הנ"ל להציל כלל אפי' ממטלטלי' וחפצו אפי' על ש"פ א' חדא שהשריפה הנ"ל יצאה מחדר שהיי"ש בתוכו והם לא דרו באותו חדר וע"כ לא נודע להם עד שעלה הלהב מחלונות ואז לא הי' באפשרי לילך אל תוך החדר הנ"ל גם מטעם כי חק המדינה כאן בעו"ה באם יצאה מבית ישראל ח"ו אחת דתו לזורקו לתוך האש וע"כ תיכף כשנתודע להבעה"ב הוכרח לברוח מחמת נפשות ועתה ראובן הלוקח טען תן לי מקחי או החזר לי מעותי ושמעון המוכר משיבו שגם דמי מקחו נשרף עד פ"א ולא נשתמש בהם כלל לצרכיו עכ"ל השאלה אות באות ומעלתו צלל במים אדירים והראה פנים לצידי צדדים ובקש ממני לחות דעתי הקלושה בניחוץ גדול כי בעלי הדברים מתעצמים ולא נתנו מקום לנוח:
תשובה בקצרה טרם כל צריך חקירת חכם ביציאת ההבערה אי מהימן לי' או יש לו עדי' או נשבע שלא פשע בעיקור הדליקה וענין פשיעת הדליקה יעוין במקומו בש"ס ובש"ע סי' תי"ח וא"א לפרט כל הפרטים בזה כי מעלתו לא הזכיר מספק זה כלל ובאמת אי פשע בעיקור הדליקה לא יצילנו כל האונסי' שאירעו אח"כ דהוה תחלתו בפשיעה וסופו באונס דקיי"ל דחייב היכי דהאונס בא מחמת הפשיעה והכא נמי לא באו השוללים כ"א מחמת פשיעתו ויעיי' סמ"ע סי' רצ"א סק"כ ובש"ך שם ומה שרמז מעלתו שהי' הרוח הולך וסוער אולי הי' דעתו לרמז בזה דע"י רוח שאינו מצוי' מיחשב כאונס זה לא נ"ל אלא בעברה גדר אבל בביתו ממש מה יועיל זה ויעי' בש"ס ב"מ מ"ז ע"ב דפריך סוף סוף מאן דשדר דליקה בעי שלומי ומשני דנפלה דליקה באונס ע"כ צריך לברר שהיתה הדליקה באונס ושוב אין נ"ל כלל ובמה שנסתפק מעלתו אולי נגנב המעות ע"י השוללים שנכנסו להבית בשעת דליקה ודעתו דאי הוה כשומר שכר חייב בגניבה ואבידה לא נהירא כלל דאין לך לסטים מזוין גדול מזה כיון דחק ניתן להשליך בעה"ב באש והאש דולקת לפניו היינו כלי זיין דהלסטים והרי באו הלסטים מזוייני' ופטור על אבידת המעות והי"ש בין שהי' ע"י אש או לסטים רק הכל תלוי אי הי' האש באונס ממנו ושמסר גחלתו ואשו לשומרי' וכדומה וחכם כמותו עיניו בראשו:
אמנם אי נאנס בכל אלו נשאר לברר אי הוה מקח טעות או לא ואי נעשה על המעות כשואל שחייב אפילו באונסי' נ"ל בכל אלו הספיקות אין להוציא ממון מהמוכר דיש לו על מה לסמוך כאשר אבאר אי"ה הנה פשוט במה שרשם וחתם החביות הוה קנין גמור ממנהג והכי קיי"ל אלא שהסמ"ע סי' קצ"ח ס"ק ז' וסי' ר"א סק"ד כ' דברים שמשמע מהם שאם נתן כל המעות אין קנין בסטומטא או בחליפין משום גזירה שמא יאמרו נשרפה חיטך בעלי' ובשני המקומות סיים לעיי' בדרישה ועיינתי שם ובנה בנינו במה דפליג אמ"ש רמ"א סי' קצ"ח סק"ה דתנאי מועיל לקנות בכסף לחוד ועל זה פליג הסמ"ע בדרישה שם וכ' ככל דברת הש"ך סי' קצ"ח סק"י ונראה דמ"ש סמ"ע שם סקי"א וסיים ועיי' ד"מ והגהותיו כאן עכ"ל ר"ל שבד"מ או' א' שם כתב לחלוק על הך דינא וס"ל דאין מועיל תנאי והגה' ד"מ הוא ספר שחיבר סמ"ע עצמו ואינו נמצא בינינו וא"כ רמז לנו הסמ"ע דלית לי' מ"ש רמ"א דחשש לדברי הרב"י וס"ל כהש"ך דאין תנאי מועיל לבטל תקחז"ל ועפי"ז הם דבריו הנ"ל דקנין חליפין או סטומטא אינו מועיל כדיהיב כולי זוזי משום חשש נשרפו חיטך בעלי':
ועדיין אני אומר אין הנדון דומה דהרי עיקור תחז"ל כיון דמדין תורה מעות קונות והי' הלוקח מתפחד שיחזור בו המוכר ולא הי' בטוח במקחו ע"כ שילם כל מעותיו כדי שיהי' בטוח במקחו עי"ז הי' נפסד באמור לו נשרפו חיטך ע"כ תיקנו חז"ל שעיקור בטחון המקח יהי' במשיכה ואפי' לא יתן לו מעותיו להציל הלוקח מהפסדו ומפני כן קונה בהגבהה אפי' ברשות מוכר בלי שום משיכה לרשותו של לוקח כמבואר בב"ב פ"ה ע"ב ובש"ע סי' קצ"ח ס"ט ובדוכתי טובא ובוודאי אין חלוק בין דיהיב זוזי או לא ולא נזכר חלוק זה בשום מקום והטעם בזה כיון דחכמי' תיקנו לו דבהגבהה קנה ובטוח במקחו בלי זוזי וכבר ניצל מחשש שמא יאמר לו נשרפו וכו' אם הלוקח נותן זוזי למוכר איהו דאפסיד נפשי' ומה להם לחכמי' בזה ואין זה דומה למתנה שיקנה במעות משום כיון שכבר הפקיעו חכמי' אותו קנין יהי' מאיזה טעם שיהי' שוב ה"ל כמי שמתנה לקנות במה שאין בו קנין כלל אבל אם קונה בדבר שיש בו קנין כגון בהגבה' אעפ"י דיהיב כולי זוזי ואיהו רוצה לזוק בנכסיו מה איכפת לן וכיון שכן ה"ה בסטומטא שקונה עפ"י המנהג שהוא כקנין מן הדין כמ"ש רשב"א על זה דמנהג עוקר הלכה אם הי' רוצה שלא לתת מעותיו נמי הי' בטוח בקנינו שלא יחזור בו המוכר והאי דיהיב זוזי מדעתי' הוא דיהיב אין אני רואה עקירת תקנת חז"ל ושוב עיינתי בדרישה וראיתי שעיקור דבריו בנויים אהא דהרא"ש במקום שנהגו לקנות ע"י דיהיב פרוטה וכמוזכר גם זה בש"ע סי' ר"א הנ"ל ועל זה יפה כ' דוקא בדלא יהיב רק פרוטה אבל אי יהיב כולי זוזי ורוצה לקנות בהם הוה כמתנה על מה שתקנו חז"ל אבל אסטומטא נ"ל דהוה כקונה בהגבה' ויהיב כל זוזי דקנה אלא שבסמ"ע נראה דאפי' בסטומטא אמרו נמצא לפי הנ"ל עכ"פ להרב"י ורמ"א דפסק כוותי' דיכול להתנות נגד תחז"ל פשוט דקנה אע"ג דיהיב כולי זוזי ולהש"ך נמי דפליג י"ל היינו בהתנה לקנות במעות אבל בקונה בסטומטי מודה הש"ך ואפושי פלוגתא לא מפשינן ומשמעו' הסמ"ע צ"ע:
שבתי וראיתי דזה תלי' בשני תי' תוס' בעירובי' ס"פ חלון דלר"י ע"כ צ"ל כנ"ל דחכמי' תקנו שיקנה במשיכה ולא יצטרך ליתן מעות ואי עבר לוקח ויהיב זוזי טרם שמשך איהו דאפסיד אנפשי' ומה לנו ולו דעביד מידי דלא שכיח ומיהו להריב"ן לא אמרי' הכי יע"ש והסמ"ע הבי' ב' תי' תוס' הנ"ל סי' קצ"ח סק"ז וחשש לדברי ריב"ן ואם כן להוציא מהמוחזק קשה למיעבד נגד ר"י שבתוס':
ובר מן דין נ"ל דהכא כבר קנה במדידה להסוברים דסתם מדידה קונה אפי' אינו עושה רק למדוד ולידע המדה כמבואר בטור סי' ר' ובש"ע שם ברמ"א סוף סעי' ז' והמחבר הביא דעת הראב"ד החולק בשם יש מי שאומר משמע דהעיקור כדיעה הראשונה ואע"ג שכ' מעלתו שהי' בכליו של המוכר מ"מ היינו אי הי' המדידה רק בתורת משיכה אבל הכא במדידת יי"ש והוצאתו מחביות לחביו' א"א בלי הגבה' טפח לכל הפחות והגבה' קונה בכל מקום אפי' בכליו של מוכר נמצא כבר קנה בהגבה' שהוא הקנין המחוור ולזה בודאי אינו מפסיד מה שנתן כל מעותיו אלא שלכאורה יש להשיב ולומר דהכא כיון ששוב חתם ועשה רושם על החביות גלי דעתי' דברושמא ניחא לי' דליקני ובהגבה' לא ניחא לי' דליקני' וכדאמרי' פ"ק דב"מ כיון דנפל לו עלי' גלי דעתי' דבנפילה ניחא ני' דלקני בד' אמות לא ניחא לי' דליקני ונמצא לא קנה הכא בהגבה' רק בסטומטא והדר תלי' בפלוגתת הסמ"ע שכתבנו לעיל י"ל דזה ליתא לפמ"ש נימוק"י שם דוקא בקנין דרבנן כגון ד' אמו' מצי למימר לא ניחא לי דלקני דכל האומר א"א בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו אבל בקנין דאורי' קונה ע"כ ולאו כל כמיני' דלימא הכי ואם כן הכא בהגבה' דהוה קנין דאורי' קונה בודאי אך לשיטת רש"י ר"פ הכותב משמע אפי' בדאורי' יכול אדם לומר א"א בהאי תקנתא יהי' איך שיהי' א"א להוציא מיד המוחזק:
תו חזי' לאצטרופי דעת הרז"ה וסיעתו בפ' הזהב דס"ל הא דאחז"ל כדי שלא יאמרו לו נשרפו חיטך ר"ל כי הלוקח יחזור בו בראותו דליקה ממשמשת ובאה אבל אם לא חזר בו הלוקח בפני עדים הרי המקח קיים במעות כדין תורה והאונס על הלוקח וכן נראה דעת רש"י שם מ"ז ע"ב ד"ה כך תיקנו וכו' יאמר חוזרני בי וכו' יע"ש ואמנם בגטין ריש נ"ב ע"ב מבואר דס"ל להרי"ף דקיימא ברשות מוכר לאונסי' ויש ליישב וכן בקידושי' כ"ח ע"ב ד"ה שמא מבואר דס"ל כהרי"ף והארכתי במקום אחר וכאן אין צורך להאריך דוודאי להלכה עיקור כהרי"ף מ"מ הכא דבלא"ה איכא כמה סברות למעליותא איכא לצרופי גם שיטה הנ"ל:
ודע עוד דלחד שיטה בתוס' אפי' אי לא נגמר המקח מ"מ פטור משו' דלא הוה אהני זוזי אלא כש"ש והוכיחו כן מדנתנו לספר לא מעל והרא"ש לא הכריע ונ' שאין צורך להכריע כיון דבלא"ה כ' רמב"ם כ"ע כשולחני כיון שרוב עסקנו בריבי' וסחורות ומייתי לי' הרב"י סס"י קצ"ח ולפי ענין השאלה הי' המעות הללו מעות טוב זוזי דכספא או דהבא וידוע כי אינם עשוים במדינתינו לסחור בהם בעינא ולהלותם לגוים בריבי' כי עולי' ויורדי' ביוקרא וזולא ומי שיש לו מהן אוצר אותם עד יום מועד כידוע וא"כ יש לדון גם בזה ונהי דלרוב פוסקים ורובם ככולם ס"ל דבדמי המקח ה"ל כשואל בלאו הך דר"ת מ"מ חזי ג"כ לאצטרופי להנ"ל דהיינו אם יבורר או ישבע שלא שלח בהם יד להוציאם:
מכל הלין נראה דאין להוציא מהמוחזק אם הי' אונס בעיקור הדליקה ולדעתי טוב להודיע כן להצדדי' ויתרצו להכנס בפושרי' על כ"פ. פ"ב יום ג' כ"ו אדר תקע"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: