שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן סט
העתק השאלה ממו"ח הגאון נר ישראל מו"ה עקיבא איגר נ"י אב"ד דק"ק פוזנא יע"א:
זה מקרוב בעסק משפט בא לידי מקום ספק באלמנה שתבעה כתובת' ועד אחד העיד שבעלה בימי חליו סמיך למותו אמר שמוחל לה שבועת כתובתה אם זה אינו בכלל דינא דעד מסייע כיון דאינו מעיד שלא גבתה כתובתה אלא שמעיד על המחילה בזה בטענתה מחל לי א"ל בשבוע' לא היתה נאמנות דהא לא מהימן לטעון טענות מחילה א"ל בשבוע' אלא דנאמנת לשבע שמחל לה השבועה במגו דנשבעת סתם שלא נפרעה והדרן לדינא דהרמ"א סי' פ"ז סעי' ז' בהגה' בשם מרדכי דעל טענה שמאמיני' רק מכח מגו אין עד מסייע פוטר ובפרט אם היא לא ידעה מזה וע"א מעיד שפטרה שלא בפני' דאין כאן מגו די"ל דכמו באין ע"א נאמן על מחילת ממון ה"נ א"נ על מחילת שבועה או דמ"מ כיון דאין מגיע לה רק שבועה שלא נפרעה כל מה שמעיד הוי כ"ב לפטרה משבועה ידידכם אביכם דש"ת בשלום:
שלום וכ"ט ויראה בנחמה בעיר ה' כמה כבוד מו"ח הגאון הגדול אור ישראל וקדושו הפארת הדור וראשו ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה עקיבא נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פוזנא יע"א ולכל מרבית בית מקדשו שלום וכ"ט:
ע"ד דבדיק לן מו"ח הגאון נ"י אי ע"א המעיד שמחל הבעל לאשה השבעת כתוב' אי פוטר או לא וכמ"ש רמ"א סי' פ"ז סעיף ו' או דלמא כיון דאין מגיע לה רק שבועה דלא נפרעה כל מה שמעיד הוי כ"ב לפטרה משבועה עכ"ל מתוך דברי רבנו נלמד דלית מאן דחש למעשה רב דחכמי ווילנא דמייתי ש"ך דלא כהרמ"א אלא ע"א פוטר לעולם ומו"ח הגאון פשיטא לי' כהרמ"א ומספקא לי' בכתובה אמנם טעמא לא ידעני מ"ט דחי מעשה רב בגילא דחיטתא:
ובגוף הדבר תמה לי ספיקו של מו"ח הגאון נ"י אי באנו לחוש לדרמ"א א"כ פשיטא דגם בכתובה נאמן שהרי רק דברי הרמ"א המה לקוחי' מהמרדכי דפ' חזקת סי' תקכ"ז והתם בכתובה הוי עובדא א' הי' מוחזק בנכסים מירושת אמו ואחיו מאביו טענו שאמו לא נשבעת על כתובה והוא טוען שהאמינוהו על השבועה וע"א מסייע לו ויש לו שני חזקה ומהימן במגו דמן האחים זבין ופסק דצריך לשבע כשם שהי' צריך לשבע היסת אי הוה טוען מינך זבניתי' הרי דעיקור דינו של מרדכי אהשבעת כתוב' איתמר ועוד נ"ל דבנידון שלפנינו כ"ע מודה להמרדכי דע"כ לא פליגו אלא היכי דאיכא למימר מגו דאי משקר הות טעין מינך זבנתה וגם הע"א הי' משקר כמותו להעיד דזבנה מיני' אבל בנידון שעיקור שבועה הוא שלא נפרעת ועל זה אין העד יכול להעיד ליכא מגו ולכ"ע צריכה לישבע והוא פשוט לכאורה כל זה כתבתי לפי הנחת מו"ח הגאון נ"י דמחילת שבועת כתובה הוה כשאר טענות מחילה דהוה טענה גרוע ובעי' מגו בהא לפע"ד לכ"ע אין ע"א פוטר אך היא גופא מספקא לי' דלפע"ד יש לחלק בשלמא טענת מחילת שט"ח הוא טענה גרוע דאין אדם מוחל חובו ושטר לפרעון עומד וצריך מגו אבל למחול שבועה דאשה אם הבעל יודע בעצמה דלא אתפסי' צררי ושהיא מהימנת ואינו חושדה הרי אינו יי"ח שמים שלא להאמינה ולהביאה לידי שבועת שוא אם כן מחילה גופי' טענה מעליותא היא בלא מגו ואי איכא ע"א מסייע' פוטר שבתי וראיתי דיש לחלק בין הפרקים דאי פטרה משבועה בפני עדים אלא שהלכו למד"ה ואין לה עתה אלא ע"א בפנינו י"ל כנ"ל מחילה גופי' טענה מעליותא היא אך אי טענה שפטרה בינו לבין עצמה ויש לה ע"א שהבעל סיפר והודה לפניו שפטר אשתו משבועה א"כ ע"כ א"א לומר שפטרה מטעם דמהימנת לי' ולא בעי להשביע על מגו דהא אכתי צריכה לישבע על המחילה ומה הועיל במחילה בינו לבין עצמו אלא ע"כ דלא מהימני' לי' באמת ולפוטרה משבועה קאמר דהרי עדיין תשבע שמחל לה אלא ודאי לא רצה שלא תצטרך לשבע שלא תפסה אלא שאפילו תפסה מחל לה וזהו טענה גרועה שימחול לה תפיסתה ובעי' מגו והדין דבהא אפי' החולקי' על המרדכי מודי' דלא מהני ע"א לפוטרה משבועה כנבע"נ ואני אצפה תשוב' מו"ח הגנ"י להיכן דעתו הגדולה נוטה למעשה. פ"ב יום א' צום הרביעי יהפך לששון ולשמחה תקפ"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: