שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן סה
יציץ ופרח מטה עוז שבט מושל ביראת אלקים ודברו להקים גוזר ומקים ה"ה כבוד הרב המאה"ג הגאון ומפורסם מו"ה משה נ"י אב"ד דק"ק פ"ב וכאל"ש יא"ש:
ע"ד מטבע שנפסל ופשיטא דאין חילוק בין נפסל כולו לנפסל מקצתו ונפחת מערכו ותדע דהרי אף בנפסל כלו עדיין יש לו שיווי רב מפני הנסכא שלו ומכ"ש בזמן הש"ס שלא הי' שיווי הצורה של המטבע יותר מהנסכא רק בערך חמישית כמ"ש הרא"ש ב"ק דף צ"ח א"כ גם בנפסל כלו ה"ל רק נפחת מערכו ועוד דהא הש"ס מדמי לה לתרומה ונטמאת דיש לה שיווי מכ"מ להסיק תחת תבשילו ועוד דהא התוס' כתבו שמשו"ה לר"ה א"ל הרי שלך לפניך משום דה"ל כהוזל וא"כ גם בנפסל כולו ה"ל רק כהוזל וממילא הה"ד בנפחת מערכו גם הפוסקים לא חלקו בנפסלו בין נפסל כולו למקצתו וא"כ כ"ש באלו הב"צ שאין להם שיווי מצד עצמם רק מה שציין המלכות עליהם על כל א' וא' מה שהוא ועכשיו גזר המלכות שבמקום שמציין חמשה זהובים רק א' אין לך נפחת ונפסל גדול מזה וממילא תלי' הדין באשלי רברבי במאי דפליגי במטבע שנפסל להרמב"ם והראב"ד ורוב המורים שהביא הבעה"ת חלק ח' אות א' שער מ"ו בין בהלוה מעות או פרקמטי' לעולם הדין שוה לרב דנותן לו מטבע היוצא באותו שעה ומינה לשמואל בלית לה אורחא למישן ומכ"ש בב"צ האלו שאין יוצא בשום מקום רק במדינות הקיר"ה וגם שם נפסלו מערכן עד חמישיתן דעל הלוה לשלם מטבע היוצא באותו שעה ר"ל בנ"צ המצויין עליו חמשה יהא שיווי דידיה זהב ולרש"י ותוס' והרא"ש דלרב יש חילוק בין פרקמטי' להלוה מעות ומינה לשמואל בל"ל אורחא דמחזיר לו מטבע שהלוה מכ"מ היינו רק בלא התנה אבל בהתנה לשלם לו מעות מחויב ליתן לו מעות ממטבע היוצא וידוע דבכל נוסחי החלופי' כתבם שנוהגין עפ"י תקון המלכות כתוב בו שמחייב עצמו לשלם במעות מזומנים וה"ל התנה דאע"ג דבתוס' משמע לכאורה דדוקא בהתנה לשלם מטבע אבל בהתנה לשלם מעות ולא הזכיר מטבע אין מפורש בתוס' מכ"מ הטור והב"ח והדרישה וכן בהגה' רמ"א בסי' ע"ד מבואר דל"ד התנה לשלם מטבע דהה"ד התנה לשלם מעות הדין כן ונ' דה"ט דטור נקט בשיטת רש"י המובא במרדכי שחזר בו ופי' הלוהו על המטבע דה"ל הלוהו מעות והתנה עמו לשלם במעות מזומנים ונקט ה"ל כוותי' כיון דבל"ה רוב המורים ס"ל טפי דאפי' בלא התנה נותן לו המטבע היוצא והיינו שכ' המרדכי שחזר בו רש"י דנ"מ בחזר' זו דלרש"י קודם חזר' לא מהני הלוה מעות כ"א כשהתנה להדי' על המטבע ובתר חזרה מהני ג"כ התנה על מעות דאלו למש"כ תוס' שלפנינו אין פלוגתא בין רש"י ותוס' בהלוהו מעות רק בהלוהו פרקמטי' יש חילוק בין רש"י לתו' ובהיפוך דלתוס' גם בפרקמטי' אם קצוב דמם ה"ל כהלוהו מעות ולרש"י לא ושם במרדכי בחזרה דרש"י לא הוזכר כלום מדין פרקמטי' אע"כ דהנ"מ במה שחזר רש"י הוא לענין הלוהו מעות דא"צ תנאי על המטבע אלא דגם התנאי לשלם מעות מהני וביש"ש ב"ק משמע עוד דרש"י בתר חזרה ושיט' התוס' שלפנינו א' הוא ע"ש. ולדבריו צ"ל דגם התוס' ס"ל שהלוהו מעות לשלם מעות וא"צ להתנות לשלם מטבע ממילא ח"כ שלנו כולם ה"ל התנה וא"כ אף בלא כ' הח"כ במילואו ה"ל דבר שנהגו כולם לכתוב שככתוב דמי כמבואר בסי' מ"ב ושם בש"ך שאין לומר ולחלק דנפסל שאני מב"צ שלנו דנפסל בש"ס ה"ל מילתא דשכיח' כיון שלא הי' שיווי הצורה נגד הנסכא רק דבר מועט וע"כ מהני התנה אבל נפסל דבנ"צ הוא דבר שלא עלתה על לב כלל ומילת' דל"ש לא אסיק אדעתי' להתנות עליו ואינו בכל תנאי כמבואר בסי' כ"ה דז"א דהרי גם בהוסיפו על המטבע החדשה אם לא הוסיפו חומש ולא אוזל פירי כמבואר בפוסקים ושם בגדולי תרומה עליו הא הוכיח דגם נפסל המטבע ל"ש מהא דמהני תנאי ולא לריבר"ש כמו סאה בסאה ע"ש:
איברא שדבריו בזה תמוהי' דודאי דקשי' לי לגדולי תרומה שם דאמאי שרי בהתנה דליתסר משום רבית כמו סאה בסאה בהתנה בהוזל ליתן דמי' וכן קשה לי עוד שם בסוף החלק על רבינו יואל שבהגה' אשרי שמתיר ליקח המטבע החדשה אם לא הוסיפו במשקל כלל אע"ג דזיל פירי וק"ל דלהוי כסאה בסאה וע"כ תי' דכאן לא שכיח ע"ש וכ"ז לק"מ דלא אסר גבי סאה בסאה רק באם מתנה שאם הוזל יתן דמיהן ובהיוקר יתן החיטי' אבל באם לעולם יתן דמיהן אין כאן איסור וכן כאן בין שיופסל המטבע או לא לעולם יתן לו המטבע בשעת הפרעון ואין בזה משום ריבית כו' שלא הוסיפו חומש או באוזל פירי בתוספות מועט אבל בלא הוסיף כלום במשקל אע"ג דאוזיל פירי מחמת מטבע החדשה אין בזה ריבית ולא דמי לסאה בסאה דהתיר הזול והיוקר תלי' בחיטין אבל במטבע אין היוקר והזול תלי' במטבע כמ"ש הרא"ש בתשו' שהביא הטור סס"י ע"ד ומשו"ה ג"כ בריש פ' איזהו נשך לא נקט הש"ס רק אוזפי' ק' פריטי מעיקר' שוי' דוקא וכו' ולא נקט הש"ס אוזפי' דוקא מעיקרא שוה מאה פריטי ועכשיו ק"כ וכו' משום דזהו משרי שרי משום דאין היוקר והזול תולה במטבע של כסף אלא בפריטי נחושת דה"ל פירי לגבי המאה כסף ואף למש"כ שם בהגה' אשרי לאסור בנתיקרה המטבע הישנה ואסור ליקח המטבע הישנה ולא ס"ל כהרא"ש בתשו' הנ"ל מכ"מ בלוקח מטבע חדשה דאוזלי פירי מחמתם עדיף טפי דאין נותן לו את הדבר שהלוהו עצמו כהך דריש פ' הזהב דף מ"ו הרי שהיו פועלין תובעי' וכו' ע"ש בתוס' ד"ה נעשה וכו' ודוק. ומכ"מ מדברי ג"ת הנ"ל אנו למדיי שסתם נפסל ג"כ לא שכיח ואפ"ה מהני התנה ובלאו ראי' ידוע ופשוט שנפסל עכ"פ לא מקרי שכיח לגמרי וה"ל שכיח ולא שכיח והרי בתנאי ממון לא שכיח כלל ול"ש קצת שווין בדינין כמ"ש הש"ך בח"מ סי' נ"ה ואפ"ה מהני תנאי הה"ד בל"ש כלל:
ובענין אם בכבר הגיע זמן הפרעון קודם הפקידה מה דינו לד"ת הקדושה נחלקו בו כי המהרש"ל ביש"ש ב"ק ס"ל דכיון דהי' לו לשלם בזמן שעדיין לא נפסלו וע"י עיכוב דהלוה המתין עד שנפסל בכה"ג אף בלא התנה כלל ג"כ צריך לשלם לו מטבע היוצא בשעת הפרעון וסברתו משום דאם הי' משלם בזמנו הי' המלוה מחלף במטבע טובה דלא נפסלה וכ"מ בתשו' מהר"מ אלשוך סי' ע"ט שהביא הש"ך שם בס"ק כ"ז אבל הש"ך הבין מדברי מהר"ם אלשוך הנ"ל בהיפוך דאדרבה בהגיע הזמן קודם א"צ לשלם לו אח"כ רק אותה המטבע שהי' נותן אז בזמנו שהיא עכשיו מטבע הנפסל וצ"ל דהש"ך לא קפליג רק בלא התנה דבזה ס"ל הש"ך דסוף סוף אלו פרע לו בזמנו היה נותן לו אותו מטבע וס"ל מעיקר' כהלוהו מעות דס"ל לרש"י בלא התנה צריך לקבל מטבע שהלוהו משום דגם אצל המלוה הי' נפסלים ולא אמרי' דאף המלוה הי' מחליפי' הה"ד והוא הטעם ג"כ בהגיע הזמן קודם שנפסל אבל בהתנה לשלם מעות דגם לרש"י מחויב מכח התנאי מ"ל הגיע הזמן קודם הפסול או אח"כ סוף סוף התנאי לא יצא ידי פרעון כ"א במטבע היוצא ותנאי שלו לא הי' מזמן שהגיע חיוב הפרעון אלא על זמן הפרעון ממש ואע"ג דגם בנדן דהמהרש"ל הי' חיוב מפורש בתנאי לא דמי דהתם לא הלוה כלום רק נתחייב מעצמו ע"כ מפרשי' חיובו אזמן שהגיע חיוב פרעון אבל בהלוה מעות ומתנה לשלם בזמנו מעות מזומנים ודאי כוונתו אשעת פרעון ממש דאלו בעבר הזמן לא יצטרך לו לשלם במעות מזומנים ע"כ דתנאי דידיה על הפרעון ממש יהי' בזמנו או עבר זמנו כיון דבהתנה נכלל בתנאי' לשלם מטבע היוצא אין חילוק כן נלע"ד נכון ובכה"ג מיירי בתשו' מהר"ם אלשוך ע"ש ולא קפליג הש"ך על הדין רק על הבנתו בדברי מהר"ם ע"ש ויובן:
מיהו בנ"ד מצד דינו דמלכותא גזר אומר שבהגיע זמן פרעון קודם א"צ לשלם רק מטבע שהלוהו אך דין זה אינו מכלל דינו דמלכות' שהן לתועלת המלך דלכ"ע אמרי' בי' דד"מ דמה תועלת יש בזה למלך בחקיו בזה לשלם המטבע הנפסל בהגיע הזמן קודם בשלמא במה שגזר שצריך לשלם מטבע היוצא יש בזה תועלת להחזיק המטבע חדשה דבלא"ה מייקר הבנ"צ החדשים בחמישיתן כיון שהישנים יש להם שיווי לפרוע בהם החובות גם המוכסים והמסים הכל נפרעים בכך חמשה פעמים אבל במה שדן שבאם עבר הזמן ישלם רק מטבע שנפסל אין בזה תועלת למלכות וה"ל רק בשאר דין דד"מ של התוס' לא אמרי' בכי הא דד"מ דינא ולהרמב"ן בכל גווני אמרי' דד"מ דינא וא"כ ה"ל ספיקא דדינא בכה"ג וזכה המוחזק ונ' דבכה"ג מיירי הב"ח סס"י ע"ד דר' דהמנהג דכ' המרדכי בעניני הפרעון עפ"י המלך דלא כוותי' קיי"ל וי"ל ג"כ באותו חלק שיש שם בדין ההוא שאין בו תועלת למלך אבל במה שיש בו תועלת למלך ליכא מאן דפליג:
כ"ש במה שהגיע הזמן כבר מצד הדין בהתנה נותן המטבע היוצא אלא שיש בו ספיקא דדינ' מכח דדינא דמלכותא אבל בלא הגיע הזמן פשוט דכיון דחס' שלנו כולם יש בהם התנה לשלם במזומנים צריך הלוה לשלם מטבע היוצא וכ"ז בלוה ממש אבל בעיסקא שטר שלנו הנהוגין ע"פ היתר עיסקא דלכל הפחות אי אפשר בלי מחצית פקדון ועל הפקדון אין אחריות להיוקר' וזולא על המקבל א"כ יחזיר לו המקבל המחצית הסחורה כפי קרן שלו כפי מה שהי' שוה הסחורה בעד קרנו ביום שיצא הפקיד' דמה שנתייקר' הסחורה מאז ועד עתה כ"ז כבר קנוי' לו להמקבל בעד דמי הרווחים הקצובים שנותן לו שהוא עבור הריוח העולה על מחצית הפקדון דרך משל אם בעת שיצאה הפקדון הי' שוה החתיכה של בגד מאה זהו' בנ"צ אע"ג ששוה עכשיו כפלים דהא צריך להחזיר לו קרן מאה זהו' ב"צ חדשים ואם יתן לו רק הסחורה השוה עכשיו מאה בנ"צ כפי השיווי של עכשיו לא יהי' אפי' הקרן אבל יותר מחתיכה א' א"צ ליתן לו דהא הפקדון ברשות הנותן המלוה הוא ולדידי' הופסד והוזל אבל א"צ לשום החתיכות בגד כפי מה שהוא שוה בתחלת הלואה שאז הי' ב' חתיכות בעד מאה זהו' משום דאותו יוקר שנתייקר אז כל החתיכה של המקבל הוא כיון שקצוב דמי הרווחים בעדו וממילא ג"כ א"א לומר כיון דמשלם במטבע החדשה כפי הפקידה לא יוחשבו הרווחים רק חמשה פרצענט כחוק הקיר"ה דמה שנתחייב יותר רק אדעתי' באם לא יוסיף לו הקרן ובמטבע החדשה דז"א דממילא הריווח של הנותן דפקדון דידי' אייקר אלא שהקנה הנותן להמקבל בדמים הקצובים בדמי הרווחים א"כ או יתן המקבל הסחורה כפי מה שהי' שוה בתחלת הלואה דהיינו המחצית הפקדון ואתייקר ברשות הנותן ואז הרווחים שנתן לו מהקרן או יתן לו כל הרווחים כפי מה שקצוב אפי' פרצענטי מרובה דהיינו תחלת הלואה עד שעת הפקידה ואז יתן לו הסחורה כפי מה שהי' שוה בשעתי' שהי' יוצא הפקידה ומן הפקידה והלאה אין לו לשלם שום רווחים עוד כיון שמחזיר לו הקרן כפי השיווי אז ובזה די לו להלוה שברשותו דהנותן הוזל כנ"ל והוא דין ברור לפי ענ"ד ושלום למר ולתורתו ולכס ישיבתו הרמה כנפשו ונפש הדש"ת. נ"ש יום ד' ח' אלול תקע"א לפ"ק. הק' מרדכי בנעט.