שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן ס
פה דרעזניץ נתעוררו דברי ריבות שהקהל תבעו ליחיד שהי' ראש הקהל כמה שנים ובאותן השנים הלוה לצורך הקהל ובידיעתם סך ששת אלפים זהו' מהם פרע סך שלשת אלפים זהו' למלוה שלהם וי"ג מאות נתחלק לבני הקהלה בתורת הלואה והשאר הוציא הוצאות לפי חשבונו ונגשו למשפט לפנינו וראיתי לרשום פה בקיצור מאיזה טעם נידונו וריבותם מבואר מתוך הפס"ד אחת לא':
מה שטענו הקהל שלפי החשבון שהי' נמצא מונח בפנקס הקהל כתוב מכתב יד סופר הקהל נשאר ראובן חיי' סך הרבה והלה טוען מה לי ולאותו החשבון ולא נכתב אלא להתלמד הלא אין שמי חתום עליו כלל נראה ברור שהדין עמו וגרע משובר שיוצא מתחת יד המלוה שאינו אלא כמשחק ועמ"ש הש"ך סי' ק"ו ס"ק י"ג בכתב הנמצא אצל השליש כ' וז"ל ומ"מ נראה היינו דוקא כשידוע שבא מן השליש כגון שהי' צרור וחתום בחותמו של השליש או סגור בתיבתו או שיש בו איזה סי' אחר שמדעת השליש הונח שם וכו' דאל"כ יש לחוש שמא אחר הניחו שם וכל שטר שהוא ביד השליש שמת יבקש הלוה ליורשי השליש שיניחו שם כתב שהוא פרוע וכו' עכ"ל לענינינו וא"כ ה"ה לנדון דידן כיון שאין כאן שום הוכחה שעפ"י צוואתו הונח חשבון הלז אין לנו כח לחייבו כלל ומכ"ש שסופר הקהל בעצמו אומר שעשה חשבון זה מדעתו בלי צוואת אדם בעולם ולא עוד אלא שאפי' נודע לנו שעפ"י צוואתו הונח שם אותו החשבון יכול לומר שכחתי דדוקא היכי דנשבע על דבר לא מצי תו לומר שכחתי כמבואר בש"ע סי' פ"א סכ"ח משא"כ בלא שבועה כמבואר בב"י סי' ע"ה ועיין בש"ך רס"י פ"ה וכל זה פשוט לפע"ד:
אמנם מה שטען היחיד שכבר פטרוהו המנהיגי' שהי' עמו בראשות ולפניהם נתן חשבון צדק ונתנו לו פטורי' בכל תוקף ועוז כאשר ראינם בעינינו אין בטענתו ממש כי לפי תקנת הקהלה אין להם כח להוציא סך מרובה כ"כ בלי ידיעת כ"ה בעלי סכומות וה"ה שלא יתנו פטורי' על חשבון בלי ידיעת כ"ה בעלי סכומות ואעפ"י שכ' בתשו' צ"צ סי' ל"ז על קהל שנתנו פטורים לא על מסים שהתפשרו עמו וכ' שאין זה בכלל תקנתם שלא יוציאו יותר מה בלי ידיעת עשרה בעלי סכומות ע"ש היטב ותראה שאינו ענין לכאן ומשם ראי' לדברינו דהתם דוקא דלא הי' בריא להוציא מס מיד אותו ת"ח ועביד אינש דזבין דינא ולא הפסידו לקהל בפטורי' שלהם אדרבא הרוויחו ע"ש היטב משא"כ אם יהי' להם כח לפטור ראש הקהל על הוצאותיו שיוציא יותר מן התקנה הנ"ל א"כ נפלה התקנה בבירא שהוא ירבה בהוצאות והם יתנו לו פטורי' אע"כ אין לו רשות להוציא הוצאות יותר מן התקנה בלי רשות בעלי סכומות אמנם זה פשוט שבסוף השנה אינו צריך להראות חשבון כ"א לפני מנהיגם שלו והם יתנו לו פטורי' פי' שיראו בחשבונו את כל שהוציא א' לא' אם הוציאו כדין ובסכום מכתיבת ידם ואז יכתבו לו פטורי' שיעידו עליו שהי' כל הוצאתיו עפ"י התקנה ואין צריך להראות חשבונו לפני כ"ה אנשים כי כך נהגו ואין לנו אחר המנהג כלום אך כל זה אם הוצאתיו הי' עפ"י התקנה רק שהם המנהיגים רוצים לפטרו זה לא מהני כלום שהרי גם להם אין כח להוציא כ"כ ואיך יפטרו אותו ועוד נ"ל דכל זה בהוצאת הקהל אך בעסק הלוואה שהוא דבר שלא נתמנו על זה מתחנה מאן לימא לן שיהי' מועיל הפטורי' שלהם כלל וכלל אפי' רק בתורת עדותן שהוציא כתיקון הקהלה ע"כ אין ממש בפטורים ההמה כלל:
והנה מפני זה הי' מוכרח להראות לנו חשבונו מחדש והוציא יותר מי"ג מאות זהו' והם טענו שלא הרשוהו להוציא יותר משלש מאות זהו' והוא כחש לאמור שהרשוהו הנה פשוט אי לא הי' כדבריו אפי' לא התנו עמו בפירש שלא ירבה הוצאות כ"כ מ"מ לא הי' צריכי' לשלם לו יותר מן הרגיל להוציא כמבואר בש"ע ח"מ סי' קפ"ב בהגה' ס"ג מי שציוה לא' שיתעסק באיזה דבר והוא הוציא עליו הוצאות יותר מן הרגילות להוציא בעסק זה אין צריך להחזיר לו דלא אסיק אדעתי' שיוציא כ"כ אבל לא הוציא יותר מן הרגילות חייב לשלם לו עכ"ל ע"ש ופשוט דאפי' תפס יותר מהראוי' מפקינן מני' וא"כ בנדון דידן צריך להחזיר אך באשר שטען שעל רוב ההוצאות ההמה הרשוהו וציוו אותו בכך ישבע שכדבריו כן הוא ויפטר:
ומה שנמצא בחשבונו שהוציא חי' זהו' למזונות המנהיגי' הדרים בכפרי' והי' מתגוררי' בקהלה כמה ימי' בזמן חלוקות הלוואה אין להביא ראי' לזה ממ"ש בתשו' רשב"א והובא בש"ע סי' קע"ו סמ"ה א' מהשותפי' שלקח מהסחורה בעצת שותפי' להוליכה למקום אחר למכור וכשבאו לחשבון רוצה ליטול מהשותפות הוצאות מזונותיו אין שומעין לו אא"כ יש מנהג בעיר א"כ ה"נ אין שומעין להם ולשלם להם מזונותיהם אין ראי' משם כלל דהתם איירי כשיש לו דרך לשם בלא"ה וצריך להוציא למזונותיו כמ"ש הסמ"ע משא"כ הכא ועי' עוד שם בסמ"ע לחלק אך כיון שלא הרשוהו כ"ה בעלי סכומות להוציא הוצאה זו וגם אומדנא דמוכח הוא שמתחלה לא נתמנו לתת להם מזונות אם יצטרך להתגורר בקהלה איזה ימים דהרי הי' יכולי' למנות עליהם אנשים הדרי' בקהלה וא"כ כגון דא בודאי הי' צריך להודיע שלא רצו אנשי טובי העיר לפקח אם לא יפרנסו אותם ואולי לא הי' רוצים בזה בעלי סכומות ואולי הי' ממני' אנשים אחרים על עסקי ההלוואה שלא הי' צריכי' לפרנסם אבל אין לחייבו משום דהניח מעותיו על קרן הצבי דכיון דתפס תפס כמבואר בש"ע א"ע ס"ע ס"ח בהגה' שני' וע"ש בחלקת מחוקק וב"ש ופשוט:
אמנם מה שטען על איזה זהו' שלקח הוא והקהל שלו שכר טרחה בחלוקות הלוואה אין להוציא מידם דומה למ"ש בש"ע ח"מ סי' רס"ד ס"ד בסוף ההגה' וכן כל אדם שעשה עם חברו פעולה או טובה לא יכול לומר חנם עשית עמדי הואיל ולא צוויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו:
ומה שהוציא ל"ד זהובים לאיזה אנשים שרצו לעורר ריב עם הקהלה בחשבונו' ישנים נראה שצריך לשלם כיון שעשה בלי ידיעת בעלי סכומות אעפ"י שהיא לטובת הקהלה לפי דבריו מכמה טעמים חדא שלא הועיל כלום שהרי אותן אנשים לא נתנו פטורי' להקהלה מחשבונו' ההמה וגם אם עדיין יתנו פטורי' לא יועילו כלום שעדיין לא נפטרו כ"א משנים ושלשה אנשים ועוד דאיכא כאן מי יימר טובא מי יימר שילכו לדין עם הרבים ומי יימר שיזכו בדין וכולי האי ואולי ומי יימר שיבררו להם בחשבונם שום דבר רע עי' בתשו' צ"צ הנ"ל ותבין דברי אלו. ומה שטען שעל ההוצאות שהוציא הוצרך ללות ולתת רווחים על זה נראה פשוט דאם האמת כדבריו צריכי' לשלם לו הרווחים ואע"ג דהווה כרבי' דהרי הגוי המלוה הלוה לו על אחריותו והוא הלוה להקהל מ"מ הא כ' רמ"א בהגה' ש"ע י"ד סי' קס"ט סי"ז בשם תשו' רשב"א דמנהיגי הקהל רשאים לעשות אעפ"י דמשמעות הט"ז משמע דדוקא כשהגוי יודע שההלואה היא לצורך הקהל וסופו לחזור על הקהל מ"מ אין סברתו מוכרחת ואין להוציא ממון בסברא זו אך מ"מ ישבע על זה אע"ג דלכאורה אין להשביעו על כל כיוצא בזה דלמא ממנע ולא עביד וכן משמע ממ"ש הש"ך בח"מ סי' ע"ב ס"ק ל"ב גבי נאמני הקהל ועיי' בתשו' עבודת הגרשוני שאלה י"ט שם מבואר דאם יש עליו ערעורים בלא"ה יכולים להשביעו וה"נ לא גרע מערעורם מה שהוציא בלי שאלת בעלי סכומות וכן משמע דעת השואל בעבודת הגרשוני סוף השאלה ע"ש אעפ"י שלא השיב על זה כלום ע"ש היטב:
ומה שנמצא בחשבונו ששלם רווחים לבעל הלוואה ישנה ונמצא שטעה בחשבון על סך נ"ז זהו' ואמר שא' המיוחד שבעם ידע מזה הטעו' וברצון שניהם הניחו להגוי שיטעום בסכום הנ"ל והגביר הנ"ל מכחש שלא ידע מזה כלום נראה פשוט שחייב לשלם מה ששילם יותר מהראוי דפשע ומזיק בידים מקרי וגרע משותף שנתן באשראי ואפילו לפמ"ש רמ"א בהגה' סי' קע"ו ס"ח דשותף העושה מנדבת לבו לא הוה רק שומר חנם והש"ך העלה דאפי' שומר חנם לא הוה ופטור אפי' מפשיעה מ"מ ממזיק בידים לא פטרו ועוד דהכא לא מקרי עושה מנדבת לבו כיון שלקח לעצמו איזה זהו' לתשלומי' כמוזכר לעיל אך לפי ערך המגיע על אותו הגביר לפי טענתו ידע הגביר מזה הטעות וציוהו ליתן לערל הרי מחל על חלקו ע"כ ישבע שכן הוא ויפטר מחלקו המגיע מסך נ"ז זהובי' הנ"ל והשאר ישלם לקופת הלוואה:
הנה אירע מעשה ששלחו בידו מעות לשלם לבעל ההלוואה ישנה וגביר א' המיוחד בעם נצרך למעות והשתדל זה אצל בעל הלוואה שימתין לו עוד איזה שבועות ובין כך הלוה המעות לגביר הנ"ל והגביר נתן י"ב אדומים ששה מהם ניתנו לבעל הלוואה וששה הנותרים חלקו המנהיגים ביניהם וטוען הגביר שאותן ששה אדומים לא נתן לחלק למנהיגים כ"א לתועלת הקהלה נתן והם אומרי' שניתן להם שכר טרחה ובשכר שערבו אצל הערל בעל הלוואה על סך הנ"ל על איזה שבועות נראה פשוט שישומו ג' בקיאים כמה ראוי ליתן שכר טרחה על השתדלו' כזו ועל אותו סך פטורי' המנהיג' בלא שבועה כי לו יהי' כדבריו שנתן לתועלת הקהלה ואפי' התנו עמהם בפירש מ"מ כיון דמדינא העושה טובה עם חבירו צריך לשלם כמבואר סי' רס"ד שכתבתי לעיל א"כ יכולי' לומר כן הוא שנתת לנו המעות ליתן לקופת הקהל ואנחנו החזקנו לעצמינו כמבואר בש"ע ח"מ סי' פ"ג ס"ב בהגה' ע"ש היטב שהוא ממש נדון דידן אמנם אם ישומו השמאים שאינו ראוי שכר טרחה כ"א ע"ד משל ה' אדומים והם קבלו ששה ישבעו על המותרת שנתנו להם בפירש שכר טרחתם ויפטרו:
מה שתבעו אותו שהי' חייב להלוואה ישנה סך ק"ד זהו' ובפנקס הלואה חדשה לא נמצא שהעתיק אותו השטר שהי' חתום בכתב ידיו בפנקס הלוואה ישנה וכל השטרות דלשם הועתקו בפנקס הלוואה חדשה חוץ משטר שלו והוא השיב שיש בידו קוויטונג מכמה שנים כשהי' גובה המס ואותן ההמה שמגיע לו מהקהלה הרבה יותר מזה וכן נמצא כתוב חשבון ישן בפנקס הקהל חתום מהקהל שהי' בימים ההם שמגיע לו ג"כ פ"ז זהו' א"כ כבר נפרע חובו ועוד מגיע לו מהקהל הרבה יותר מזה ותובע אותם עתה שישלמו לו המגיעו והקהל השיבו על זה ב' תשובות א' ענין תביעת הקהל למעות הלוואה ואם מגיע לו מקופת הקהל יתבע מהם וזה שהי' הוא חייב לקופת הלוואה ישלם ובכלל זה ג"כ מדוע לא תבע חובו מאז ומקדם כדרך כל גובה המס לתבוע חובו אחרי ככלות שנתו והטענה השנית הרי שטר חוב שחתם הוא שחייב להלוואה מאוחר הוא לכל הכתיבות יד וחשבונות הקהל שלו ואיך חתם עצמו בשטר שחייב אם מגיע לו מהקהל. הנה טענותיהם אין בהם ממש דמה שטענו מה ענין חובות הקהל לקופת הלוואה אה"נ מ"מ מוציאי' מדר"נ הם חייבי' לו והוא חייב לקופת הלוואה ע"כ ישלמו הם לקופת הלוואה עבורו והוא נפטר ומזה הטעם בעצמו נסתלקה הטענה שניות ששט"ח שלו מאוחר שכיון שאין זה ברור לההמון שיכול להוציא בזה מדר"נ ע"כ נתן שט"ח ולא הוציא זה בזה אבל עתה שארכו הימים ולא שילמו לו חובו והוא נתמנה לראש הקהל דטבא לי' עביד לי' וכ"כ רמ"א בהגה' סי' פ"ה ס"ג דאם יש בשטר חשש אסמכתא וכדומה לא מצי למימר אלו הייתי חייב לך איך אתה לוה ממני ע"ש אבל אין נ"ל לסמוך אמ"ש הש"ך שם דלעולם זה גובה וזה גובה א' דדוקא התם שלוה ממנו עתה משא"כ הכא גרע טובא שלא לוה אז רק נתן שט"ח בלא הלוואה ולא הי' לו ליתן שט"ח כי בשעת נתינת שט"ח לא הי' זמן ההלוואה כי עברה יותר מכמה שנים ולא שייך כלל סברת הרז"ה. וגם בלא"ה אין נ"ל לסמוך על הש"ך שם כי נעלמו ממנו דברי הרמ"ה ושיטתו הובא בשיטה מקובצת על כתובות ק"י ע"א כי לא נתפרסם אותו הספר בימיו וגם מבעל התומים נעלמו ע"כ כ' מ"ש ואין לזוז מדברי המחבר ש"ע ורמ"א ז"ל ומה שטענו שהשטרות ישנים כמה שנים ולא תבע אז ידוע מ"ש הרא"ש בתשובה ומובא בש"ע סי' ס"א ס"ט שאין לפסול שום שטר בטענה זו והנה מ"מ כ' הרמ"ה והוא ג"כ מתשו' הרא"ש הנ"ל שיש לפשפש ולחקור הרבה בזה הנה הפתקאות הנ"ל לא נמצא בהם דופי ודינם ככתב יד כמבואר בש"ע סי' ס"ט סס"א הפתקאו' שהשותפי' מוציאי' זע"ז וכו'. אמנם החשבון שכ' על פנקס הקהל והקהל חתומים עליו נכתוב בסופו שחתמוהו הקהל אחר כמה שנים כי לא הי' להם פנאי לחתום ביומו והנה אז כבר עברו מההתמניות שלהם ואין להם נאמנות וכח לחייב הקהל בשט"ח שחותמים על שם הקהל והוא פשוט וכמו שמצינו בשליש כל זמן ששלשותו בידו נאמן ואח"כ לא מהימן תו ועוד ראי' מגבאי צדקה בש"ע י"ד סי' רנ"ז ס"ו בעודו גבאי נאמן אך לא לאחר שסלקוהו עוד חזינא בי' תיוה' שהי' חתימתן מרוחק הרבה משיטה אחרונה ולא כ' הכל שריר וקים וגם בסוף העמוד ככלות החשבון כ' מעתה מגיע להגובה סך פ"ז זהו' ובעמוד ב' כ' שהקהל עיינו בחשבון הנ"ל אחר זמן מה ומצאו שהכל אמת נעשה ביום פלוני פה ק"ק ואח"כ כ' בשיטה אחרונה נשמט מלעיל שעדיין מגיע להגובה סך שלו המבואר לעיל וחתמו שמם רחוק מזה א"כ נראה שהוא כעין זיוף ע"כ נ"ל שישבע שבועה חמורה עליו ויפטר מחובו ק"ד זהו' שחייב למעות הלוואה אך לא ישלמו לו המותרות המגיע לו מהקהל לפי חשבונו כי לא יכול להוציא בשטר כזה בשגם שהוא שטר ישן ועוד שארי טענות שאין בהם חדוש דבר להעלותם הקצרתי ולזכרון העליתי על הכתב מה שנ"ל עם שני בוררים יושבי על מדין: