שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן נו
הרמב"ם פ"ה מגניבה פסק דגניבה וגזילה הניקני' ע"י יאוש ושינוי רשות צריכי' להחזיר הדמי' להבעלים ומובא בטוש"ע ח"מ סי' שנ"ג ע"ש וסי' שכ"ו סעי' ג' ותמהו מנ"ל זה דלא מצינו כן אלא בייאוש ושינוי מעשה ועי' ביאור ק' זו באריכות בפני יהושע ר"פ הגוזל ומאכיל ועי' מ"ש בכפות תמרי' בסוגי' דאונכרי ולפע"ד להוציא כן אי בעית אימא סברא אי בעית אימא גמרא והוא עפ"י מ"ש ה"ה ספ"א מגזילה אמ"ש הרמב"ם שם דאע"ג דתלוה וזבין זביני' זבינא מ"מ עובר על לא תחמוד והקשה ה"ה א"כ איך קנה הא אמר רחמנא לא תעביד וקי"ל כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ותי' כיון דגילה רחמנא ביאוש ושינוי מעשה דאע"ג דאמר לא תעביד מ"מ מהני כדמפיק מקרא פ"ק דתמורה מדכתי' אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר א"כ ה"ה בלאו דלא תחמוד נמי לא עדיף משינוי מעשה דאי עבר ועביד מהני ע"ש בפנים בביאור וידוע דאין בין מזיד לשוגג או אונס כל שאמר רחמנא לא תעביד אי עבר ועביד לא מהני אדרבא ס"ל לתוס' בפ"ק דתמורה דבשוגג מודה אביי דלא מהני ע"ש ומבואר בלשון הראב"ד שהבי' הרב"י סי' שנ"ג דס"ל משו"ה צריך להחזיר הדמים אע"פ שקנאו בשינוי רשות משום דבאיסורי' אתי לידי' ר"ל כיון דיאוש כדי לא קנה א"כ עדיין ה"ל ברשותי' דמרא קמא והלוקח הזה כאלו לוקחו מרשות בעלי' הראשונים ע"ש וא"כ לפי סברא זו דבאיסורא אתי לידי' קשה נמי ק' ה"ה הנ"ל איך יועיל שינוי רשות כלל לקנות אפי' גוף החפץ הא אמר רחמנא לא תעביד ולא מהני אפי' בשוגג וע"כ צריכי' לומר כתי' ה"ה הנ"ל משום דגלי רחמנא בשינוי מעשה דמהני אע"ג דא"ר לא תעביד ה"ה שינוי רשות וא"כ דיו כשינוי מעשה שיקנה גוף החפץ אבל לעכב לעצמו גם הדמי' זה לא שמענו בשינוי מעשה וא"כ הדרן לכללן כיון דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני:
וממילא יש להוציא כן מש"ס דפ"ק דתמורה דמסיק דליכא בין אביי ורבא אלא שינוי קונה ונלאו המפרשים ליישב דהא לכ"ע שינוי מעשה קונה מאשר גזל וכן הקשה שם רש"י ולהנ"ל א"ש דשינוי רשות קונה איכא ביניי' דלאביי דאע"ג דאמר רחמנא לא תעביד אפ"ה מהני א"כ שינוי רשות קונה לגמרי וא"צ להחזיר הדמי' דלא דמי לשינוי מעשה כמ"ש פני יהושע משא"כ לרבא דס"ל לא מהני וא"כ מן הדין לא קני שינוי רשות כלל אלא משום דגלי רחמנא אשר גזל בשינוי מעשה וא"כ דיו בשינוי מעשה דלא קני אלא גוף החפץ לא הדמי':
ומיושב נמי ק' פ"י שהקשה עוד שם מהגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם אין צריכי' לשלם וס"ל לרמי בר חמא הטעם משום דרשות יורש כרשות לוקח דמי וקשה הא לוקח גופי' צריך לשלם ולפי הנ"ל א"ש דתינח לוקח דעבר אמימרא דרחמנא במה שלקחו מרשות הראשון לרשותו משא"כ היורש דע"י מיתת אבא זכי' לי' רחמנא ולא עבר אמאי דאמר רחמנא ל"ת בהא כ"ע מודה דקנה לגמרי:
והי' אפשר ליישב בזה ק' הש"ך סי' שנ"ג מש"ס ב"ב מ"ד ע"א דמכר לו פרה וטלית מעיד לו עלי' משום דקנאו ביאוש ושינוי רשות ולהרמב"ם קשה הא אכתי נוגע בעדות הוא שהבעלי' צריכי' להחזיר לו הדמי' ולפי הנ"ל הי' אפשר לומר דרב ששת בעל אוקמתא דהתם ס"ל כאביי דכל מה דא"ר ל"ת אי עביד מהני ולדידי' אין לו דמים מהבעלי' ואנן קיי"ל כרבא דלא מהני וצריכי' להחזיר לו הדמים אלא שאין זה מספיק דה"ל להש"ס התם למימר התינח למ"ד מהני ולמ"ד לא מהני מאי איכא למימר כדאמרי' נמי התם הניחא למ"ד רשות יורש לאו כרשות לוקח ע"ש:
והנה מה שנתקשו האחרונים הא בלא"ה איכא תקנת השוק שלא להפסיד הלוקח ואיך נימא שיחזיר הדמים ויפסיד ומפני כן חילק בש"ע בין גנב מפורסם לאינו מפורסם ועי' סמ"ע שמחלק עוד בין נמכר בדמי שווי' או בפחות ולפע"ד לחלק עוד עפ"י שכ' תוס' בב"ב מ"ד ע"א הנ"ל דכשקבל הגזלן אחריות אזי אין הפסד ללוקח שיחזיר על הגזלן המוכר שלו ע"ש א"כ י"ל בכי האי גוני לא שייך תקנת השוק כיון שיש לו להלוקח על מי לחזור ובהכי מיירי הרמב"ם משא"כ בקנה בלא אחריות שצריך להחזיר מתקנת השוק בודאי לא יאמר הרמב"ם שצריך להחזיר לו הדמי' ויפסיד מכיסו ובזה הרווחנו ק' הראשונים אשיטה זו מהני אונכרי דמזבנו אסא דאי ס"ד דעדיין צריך להחזיר הדמי' א"כ לא ה"ל לכם ועי' היטב בכפות תמרים שם ולפי הנ"ל ניחא כיון דפשוט שאין אחריותו על הגוי המוכר לאונכרי א"כ אית כאן תקנת השוק ולא צריך להחזיר לו דמיו והוה שפיר לכם:
ובזה מיושב שפיר ק' הש"ך מסוגי' דפרה וטלית דהא רשב"ם פי' דהתם מיירי שלא באחריו' ולא שייך חזרת דמים כנ"ל ואין להקשות א"כ אדמפלגת בבריתא בין קרקע לפרה וטלית ליפלג בפרה וטלית גופי' בין אחריות לשלא באחריות וכה"ג הקשה הש"ך שם גם כן ע"ש וי"ל דהבריתא רצה לאשמועי' אגב אורחי' דין דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי מדלא מוקי לי' ביורש וזה נשמע דוקא אי מיירי בלא אחריות ומפליג בין קרקע לפרה וטלית דזה הו"מ לאשמועי' גם כן ביורש ומדלא נקט יורש ש"מ רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי אבל אי הוה מחלק בפרה וטלית גופי' דבאחריות לא יעיד משום שהלוקח מחזיר לו הדמי' דין זה לא שייך ביורש דלעולם פטור מלשלם משום דלא עבר אמאי דאמר רחמנא לא תעביד ולא הוה ידעי' דרשות יורש לאו כרשות לוקח וק"ל ולא הו"מ הש"ס להקשות אלא למ"ד כרשות לוקח דמי מא"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: