שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן נד
אודות מה שכתב ליישב ק' הד"מ אהרא"ש בב"מ י"ט ע"א מצא שחרור בשוק כ' הרא"ש דאמרי' לי' אייתי ראי' מתי מטא שחרור לידך וזה נאמר שם בש"ס למאן דלית עדיו בחתמיו זכי' והא הרא"ש פסק עדיו בחתמיו זכי' לו ועלה ברעיונו לתרץ דלמאי דקיי"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' לא קנה ה"נ לא שייך עדיו בחתמיו זכי' דהא חב לאחריני דשחרור מפקיע מידי שיעבוד וניחוש דלמא חייב לאחרי' ועכצ"ל דהש"ס הכא הא אזל לאביי דס"ל בעלמא למפרע הוא גובה וכ' תוס' בגיטין מ' ע"ב דלדידי' לא מפקיע מידי שיעבוד משו"ה קאמר הניחא למ"ד עדיו בחתומי' זכי' לו אבל למאי דקי"ל שחרור מפקיע מידי שיעבוד א"כ לכ"ע אתאינן לתי' הש"ס דאמרי' לי' אייתי ראי' ומיושב פסק הרא"ש אלו דבריו:
וצ"ל הא דלא אמר בקצור הא איכא השתא חששא דמכר נכסי' מניסן ועד תשרי והרי מחיי' לאחריני ואי תופס לבע"ח בכה"ג לא קנה לא תלי' זה בפלוגתא דלמפרע ומכאן ולהבא וצ"ל דמה שהמוצא מציאה מחזיר לעבד לא שייך בזה חב לאחריני שהרי אין כאן אחריני לפנינו האומרי' שהוא מחייב להם בחזירתם דוקא כעין הא דגטין י"א ע"ב שהאדון רוצה לחזור בו מקרי חב לאחריני אבל הכא הרי אין כאן שום בע"ח לפנינו אלא דהי' לנו למיחש שמא ע"י החזרה יופקע כח המוכרי' שלא כדין וע"ז קא משנינן אי נמי אירע כזה שקנה נכסי' מניסן ועד תשרי מ"מ כדין נעשה שהרי עדיו בחתומי' זכי' ואלו הי' אותם אנשי' בפנינו וצועקי' להמוצא מציאה אל תתנהו לעבד אפשר הי' זה בגדר חב לאחרי' ועוד דאפי' עומדי' לפנינו נמי לא יועיל דהרי ע"כ יחזיר האבידה או להאדון או להעבד והאדון יתנהו לעבדו ויהי' משוחרר למפרע כדין ומשום כן לא הוקשה לו אלא ממה שזוכי' לו העדי' בחתימתם ואז עדיין לא זבין הני נכסי' ולא הי' חב לאחריני ולא משכחת חב אלא ממה שכבר עשאוהו אפותקי לא' והשחרור מפקיעו וע"ז יפה כ' דאתאינן לפלוגתת אביי ורבא:
אמנם לבבי לא כן ידמה דע"כ ל"א התופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' לא קנה היינו שיכולים לתפוס מיד זה והוא בעצמו נמי יכול לחזור בו וכעובדא דיימר בר חשו בפ' הכותב אמנם אם כבר מסרו ליד מי שהתפיס עבורו פשיטא דלית דין ולית דיין שקנה והרי הוא עתה מתפיס בעבור עצמו והוא פשוט ונער יכתבנו והא נמי הני סהדי דאמרי' בחתומים זכו לו ר"ל ה"ל כאלו נתנו מידם ליד המלוה כי בח"י על השטר ה"ל כאלו מסרוהו כבר ביד המלוה ממש אלא דמתלי תלי וקאי על תנאי כך וכך הא למה זה דומה למי שנותן לבע"ח אלף זהו' על תנאי אם יהי' כך וכך ביום פלוני יהי' אלו מותפסי' בחובך ומ"מ לכשיתקיים התנאי הרי ממילא המעות מותפסי' לו מעכשיו וה"נ חתימתם על השטר הוה כמסירת השטר לידו ממש אלא בתנאי שלא יחול עד שיגיע הגויל שבו כתובי' השיעבודי' לידו אבל מ"מ כבר יצא מיד העדים המתפיסי' שהרי אפי' אם ירצו לחזור קודם השחרור או ההלואה או אפי' אם מתו בנתיים מ"מ השטר כשר וישר כי כבר נעשה מעשה וכנחקרו בבית דין מרגע החתימה אפילו שיהי' ביד הלוה והאדון עדיין וה"ל ג"כ כאלו הוא כבר בידו של עבד וזה ברור לפע"ד:
ותדע לך שכן הוא דאלת"ה א"כ נפל פותא בבירא דבכל שטרות דנפיל ואתרע ניחוש דלמא יש עוד שטר נכתב ביומו ויהי' ב' שטרות ביום א' דיחלוקו למר או שודא למר וניחוש שמא הי' זה האחרון ולא זכו עדיו בחתומי' משום דמחייבי לבעל שטר הראשון וממילא כיון שלא זכו לו ממילא איכא נמי למיחש משום כ' ללות ולא לוה עד תשרי דהא לא זכו לו בחתומי' אע"כ דזה ליתא כיון שכבר יצא מיד המתפיס לא אכפת לן בחב לאחריני:
אברא מאי דפשיטא לי' דלא שייך חב לאחריני אלא מה שהוא חוב עכשיו בשעת תפיסה אבל מה שהוא מתחייב אח"ז בין תפיסה למסירה לידו לא שכבר זכו בתחלה בעבורו דבר זה מספק' לי טובא ואופן הספק נולד לי ממ"ש פני יהושע בגטין ט' ע"ב אהא דכ' רש"י והרי"ף שם דכל זמן שלא הגיע שחרור ליד העבד אינו משוחרר כ' פ"י משום דאם ישתחרר מיד אפשר שיארעו לו כמה מכשולי' בביאת שפחה ואכילת תרומה והוא לא ידע ואשם יע"ש משמע מזה דאע"ג דעתה בשעת זכי' הוא זכות גמור מ"מ כיון שיתגלגל מזה חוב בין שעת הזכי' לשעת הגעה לידו מקרי אין חבין אלא בפניו ואם כי יש לפקפק קצת ע"ז נ"ל ראי' ברורה מש"ס דכתוב' י"א ע"א גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד משום דלקטן דלא טעם טעמא דאיסורא זכות חשיב לי וזכי' לו שלא בפניו דקטן כשלא בפניו דמי ומ"מ מסקינן התם הגדילו יכולי' למחות דלפעמי' בגאולתן ניחא להו טפי בהפקירא והזכות נעשה להם חוב אע"ג דבתחלה כבר זכינו להם מ"מ אחר שנעשה להם חוב קודם שהגיע הזכות לידם ר"ל קודם שנהגו יהדות בגדלותן יכולי' לחזור בהם אלא שהתוס' כ' שם דכל זה הזכי' הוא רק דרבנן אלא שבחידושי שם שדיתא בי' נרגא ואין כאן מקום להאריך ועיי' פ"ד מזכי' הל' ב' בה"ה שם וא"כ יש לי ספק בזה אם בחוב לאחריני נמי נימא אע"ג דבשעה שתפס וזכה עבור זה הי' זכי' גמורה לו ולא שום חיוב לאחריני מ"מ אם אח"כ נולד מזה חיוב לאחריני יכלו לומר כי היכי אם הי' נולד חיוב להבע"ד עצמו אף ע"ג דאנן סהדי בשעת מעשה עדיין הי' ניחא לי' מ"מ לא יקבל ממך ולא קנאו עדיין א"כ ה"ל עתה תופס במקום שחב לאחריני ואם זהו אמת נכון א"כ ממילא אי לא נאמר כנ"ל שתהי' חתימת העדי' כמסירה לידו א"כ אי זבין נכסי בין ניסן לתשרי ונעשה חוב לאחריני בין חתימה למסירה לידו בטלה זכיית העדים דה"ל חב לאחריני וזה לא תלי' בלמפרע ומכאן ולהבא וק' על הש"ס איך אמר הניחא:
מיהו בר מן דין נמי צע"ג לדברי פ"י הנ"ל הא כ' תו' בב"מ כ' ע"א ד"ה שובר בזמנו טורף דעדיו בחתמיו מועיל נמי לענין איסור נמצא אפשר שיהי' לו זכי' החתומי' למכשול מזכרת עון ואפ"ה אמר הש"ס הניחא לאביי דאמר עדיו בחתומי' זכי' לו וצ"ע לכאורה ועוד נראה אפי' החולקי' התם וס"ל דמיד שהגיע ליד הזוכה משתחרר העבד היינו התם דזכות גדול הוא לו במה שיצא לחרות מיד אבל הכא יודו כ"ע דקלקולו רב מתקונו דהגט ביד האדון והוא עדיין עבד כפוף תחתיו עד שיתננו לידו ואז ישתחרר למפרע למכשול מזכרת עון וקשה כנ"ל:
וי"ל לפמ"ש לעיל דסברת פ"י יצא לו מש"ס כתובו' י"א הגדילו יכולי' למחות דמשמע אע"ג בשעת מעשה הי' זכי' מ"מ כיון שנעשה חוב אח"כ בטלה זכי' למפרע והא התם פליג אביי וס"ל אינם יכולים למחות ושפיר קאמר הש"ס הניחא לאביי ומיושב פסק הרא"ש והטור דאינהו פסקו כר"י דכתו' התם ע"ש מיהו אכתי צריך להבין דהא הרי"ף שם פסק כאביי דאינם יכולים למחות ואפ"ה פ"ק דגטין ט' ע"ב פסק כרש"י הנ"ל דהעבד אינו משתחרר עד שיגיע שחרור לידו ומטעם שכ' פ"י הנ"ל וע"כ צ"ל הכא בעבד שאני דגם בתחלה בשעת זכי' אנן סהדי' דחוב הוא לו ולא הי' זכות כלל א"כ תהדר ק' לדוכתא מאי קאמר הניחא מ"מ י"ל דע"ד הברור אמר הש"ס כן הניחא לאביי מצינו למימר דלק"מ ונימא דלא מקרי חוב בשביל זה אלא לאידך מ"ד קשה ולמסקנא אמרי' לכ"ע אייתו ראי' ומ"מ יצאו הרא"ש והטור נקי בדינם ובחי' כ' הרבה ישובי' וכאן אין מקום להאריך יותר ותתענג בזה נפשו בדשן. הכ"ד משה"ק סופר מפפד"מ: