שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן נג
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג המופלג החרוץ בעל פיפיות כש"ת מו"ה ישראל נ"י אב"ד דגליל בארשע:
גי"ה הגיעני לנכון ונפשו היפה בשאלתו וז"ל ראובן נתעסק בהקפת סחורה לשמעון ובראותו כי התחיל להתמוטט לקח הסחורה מאתו ולא רצה להחזירו לו עד אשר תחתום גם אשתו על השטר וכן עשה שמעון הלך לביתו והביא שטר מחותם בשמו ושם אשתו ויד ה' נגעה בשמעון ותצא אש ותאכל הונו וגם הסחורה אשר לקח מראובן נשרף ולא ארכו הימים ושמעון הלך לעולמו והניח ביתו ריקן והאלמנה ובני' הקטני' חיו חיי צער יותר משנה אחרי מות בעלה וגם היא שבקת חיי לנו ולכ"י ונשארו בני' יתומים קטני' והקהל מכרו כל מה שמצאו בביתו כלים ובגדי' ועלה סך הפדיון קרוב לד' מאות זהו' ומסרו המעות ליד ראובן לטובת היתומים לעיסקא וכה הי' כמעט שנה תמימה ממות האלמנה ועתה בא ראובן הנ"ל ושאל פי לפסוק לו דין תורה אי רשאי הוא להחזיק מעות היתומים הנ"ל אשר נמסר לו מהקהל עבור החוב ח"כ משמעון ואשתו אשר בידו ועפ"י תורה יעשה שלא לגזול את היתומי' ח"ו רק עפ"י ד"ת ע"כ לשון השאלה:
ומעלתו האריך מאוד בפלפולו ומתוך אריכת דברי' הזכיר עוד שהח"כ הי' קארטאביאנקא דהיינו שנכ' רק סכום החוב והניח ריוח ובשולי בעה"ח הוא ואשתו וגם הי' בעל והדר אשתו ולא אשה והדר בעלה וגם ח"י האשה אינה מקויימת וקרוב לודאי שאפשר שלא ימצאו עדי קיום ומעלתו האריך לעמוד לימין אביונים היתומים האומללי' האלו והאריך בבקיאות וחריצות וטעמתי מעט דבש מנועם אמרותי' ובפרט מה שפקפק על הט"ז סי' ס"ט כי דברי מעלתו נכו' בזה ודברי ט"ז צ"ע לכאורה ולולי שמעלתו אץ עלי למהר מעשה התשו' מטעם שכ' הי' ראוי לשעשע ולפלפל בד"ת ובפלפולו אך היות הזמן יקר ולשעה קלה לא אוכל להאריך ע"כ אומר בקיצור ובפשיטות נהי בדברי ש"ע צדק מעלתו מ"מ בנידון שלפנינו האמינו בע"ח ומסר לו קארטאביאנקא א"כ הרי יכול המלוה למלאותו ולכתוב בו שהזוג שניהם ביחד הלוו והאשה גם היא קבלה אחריות והזוג האמינו אותו עלי' ועל יורשיהם אחרי' וכיון דהו"מ למיכתב הכי א"כ לפמ"ש ש"ך סס"י ס"ט והתומי' שם ששטרות כאלו גובי' בהם וכן הוא מדינא דמלכותא א"כ הרי הוא כאלו נכתב כן להדיא וגובה בו מן היורשי' ומה שהסבי' מעלתו לא עלה על דעת הלוה שימות דבר תימה הוא הלא כל תוקף נאמנות הוא שאם יהי' שכבר פרע לו ושכח השטר בידו ויבוא לתבוע נאמן הוא לומר לא נפרעתי והנה סוף אדם למות ואיך לא חייש שישאר ח"כ אצל המלוה אחר הפרעון זמן מאה שנים עד שימות הלוה ויכול להעיז ביורשים ויחזור ויתבע ויהי' כתוב בו נאמנות נגד יורשי' אע"כ שהאמינו על הכל:
ומ"ש מעלתו קרוב לודאי דליכא למיחש לפרעון כי הי' מתדלדלי' עניי' ואביוני' רק למחילה חייש כי מרוב עניי' ודלותם מחל המלוה החוב אלו דברי' הנה פשיטא למעלתו דמחילה מהני אפי' נקיט שטרא בידי' ולא החזירו ועיין תומים סי' י"ב סק"ח ועיין תוס' כתובות מ"ד ע"א ד"ה והלכתא וכו' וק"ל ודוחק לומר מרוב עניי' מחל בפירוש ובקנין לבטל הח"כ או נתן שובר זה דוחק ואי איכא למיחש י"ל שנתייאש מן החוב וכבר כ' ט"ז סי' קס"ג דאין אדם מתייאש מן החוב מחמת עוני של הלוה אבל מה שי"ל יען השטר אינו מקוים מח"י האשה ואפשר דטענין מזויף אפי' ביתמי כי האי גוונא דלא חשדינן שהמלוה זייף דלא חציף אינש למיעבד הכי אך הבעל זייף ח"י אשתו כדי להטעות המלוה שיאמין בו וזה אינינו העזה כ"כ נגד אשתו ולא נגד המלוה ואורחי' בהכי ויש לי אריכות בזה במקום אחר מ"מ מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה:
אך מה שיש להפך בזכות היתומים כיון שקיבל המלוה הני זוזי בעיסקא ולשלם מהם ליתומי' ריוח כנהוג ועמד כן שנה תמימה א"כ שמע מיני' דריעא שטרא או פרוע או מחילה בלב אשר מעשי' מוכיחי' עלי' ומהני אפי' בלב כמ"ש קצה"ח רס"י י"ב ודומה למ"ש רא"ש בתשובה כלל ע' סעי' ב' וסעי' ג' יע"ש היטיב בהגה' רמ"א בש"ע סי' פ"ה סוף סעי' ג' וסי' קמ"ב בהגה' סעי' א' וסי' קמ"ז ובסמ"ע סק"ו ודברי ט"ז סימן קמ"ב בשכירות לעולם שטען דממכר הוא תמוה מה בכך דעביד אינש דינר' בדבר מועט כמ"ש רשב"ם ב"ב למ"ד ע"ב ד"ה אמינא למיזבן דינא וכו' יע"ש ואולי אפי' בדמי שווי' נמי אבל לשלם לעולם בכל שנה ושנה ויעלה דמי הקרקע עד אין חקר זה לא עביד אינש והוא פשוט מ"מ בנידון שלפנינו אם אין לו אמתלא ראוי אבד זכותו לפע"ד קצרתי מאוד כמדבר על לב פתוח ואוזן שומעת מלא חכמה ותבונה ודעת הכ"ד החותם בכל חותמי ברכות. פ"ב יום ה' ד' דחנוכה תקפ"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: