שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן נא
שלום וכ"ט למחו' הרב המופלג המאה"ג המפורסם כבוד מו"ה מאיר נ"י אב"ד דק"ק טעט יע"א:
גי"ה הגיעני אתמול ושם נאמר אודת ראובן שכ' לבתו שח"ז בשעת נישואי' מסך אלף זהו' כנוסח נ"ש הנהוג בינינו ושוב אחר כמה שנים כשהשיא בת אחרת והוסיף לה סך נדן הרבה רצה להפיס דעתה של הראשונה וחזר וכ' לה שח"ז אחר מסך ב' אלפים זהו' כנוסח הנ"ל ממש ועכשיו חיים לנו ולכל ישראל שביק ובאתה בתו הנ"ל לתבוע מן היורשי' ג' אלפים בכח ב' השטרות כי טענה כשכתב שטר השני לא הי' דעתו לבטל את הראשון כי מפני שהיתה נדוני' שלה מועטת ע"כ נתן לה ב' השטרות ביחד והיורשי' טועני' שני ביטל את הראשון כבש"ע ח"מ סי' ר"מ והוא מש"ס ערוך כתובות מ"ד ע"א ובקש ממני לחוות דעתי העני' כמות שהיא:
ועי' מעלתו שם בכתו' מ"ד ע"א ברי"ף ורא"ש דכל השקלא וטרי' הוא במכר ומתנה וכתובה אבל הלואה אפי' נעשו בסכום א' ורצונו לומר אפי' ביום ושעה א' גובה שניהם דנאמר ב' הלואות הי' וחלקם לשתי שטרות וראי' ברורה מב"ב קע"ב ע"א ויעיי' דין זה בטוש"ע ח"מ סי' נ"ג ומשם צ"ע לכאורה על סוגי' דכתובות הנ"ל דא"כ גם ברחובה אמאי אמרי' כיון דלא כת' וצביאת ואוסיפות וכו' נימא להכי חלקו בשני שטרות ולא הזכיר הראשון בהשני שיהי' לו כח ב' שטרות לענין גבי' כתובתה שאם יצאו עליו שטרות הרבה ולא יהי' בנכסיו נגד כולם תגבה היא בשני שטרותי' ב' חלקי' מה שלא הי' כן אלו הי' נכתב בשטר א' ע"ש בש"ך סי' י"ג סק"ב וצ"ע לכאורה מ"מ אמת נכון הדבר דהחליטו רי"ף ורא"ש דבהלואה גובה ב' שטרות וכן פסק להדי' בתרומות סי' ס"ו סוף ח"א והגידולי תרומות שם הקשה אלשון רש"י ס"פ הכותב פ"ט ע"ב ד"ה בזה אחר זה זמנו של זה קודם לזה ושניהם על הלואה א' או על מכר א' עכ"ל הרי דלרש"י גם בהלואה דינא הכי אלא שלפ"ז צ"ע ש"ס דב"ב קע"ב הנ"ל ע"כ החליט ז"ל דרש"י לא דק שם כיון שאינינו עיקור הסוגי' לעולם כהרי"ף ס"ל:
ולפע"ד ליישב שיטת רש"י דס"ל כהרי"ף ועדיפא מיני' דגי"ת הקשה עוד שם על שיטה זו אי ס"ד בהלואה תלינן בתרי הלואות א"כ בכתובה נמי נימא ב' כתובות היו ותגבה תרווי' ולא דמי למכר ומתנה שהשדה מסויים ששני השטרות נכתבים על זה דוקא ותי' לפי מ"ש הרא"ש דאורחא דמילתא הכותב ב' כתוב' מזכיר הראשונה בשני' ואוסיפת וכו' וכיון שלא הזכיר ה"ל כתובה כמכר משא"כ הלואה אין דרך להזכיר הלואה ראשונה בהשני' ע"ש ותי' זה הי' נראה לרש"י דוחק ע"כ הוה ס"ל לרש"י ז"ל דודאי המקשן שהקשה משתי כתובו' אדר"נ ולא אסיק אדעתי' לחלק הסברא הפשוטה כיון דאיכא בי' תוספות לתוספת כ' השני' והסברא היא פשוטה מאוד ואיך אפשר שיטעה בה המקשן ואם לא נאמר דהמקשן לא אסיק אדעתי' כלל דטעמי' דשני שטרות משום אודי' או מחילה אלא הוה ס"ל חוקה היא אין לעשות שני שיעבודי' על אדם א' וא"כ אין לחלק בין הוסיף ללא הוסיף וה"ה דאין לחלק בין מלוה ומכר או כתובה ומכר ומשו"ה פריך מכתובה אמכר ופירש"י בהמקשן דה"ה הלואה דלפי סברת המקשן אין לחלק אמנם לבתר דמסיק דאי אוסיף אמרי' משום תוספת כתבי' הה"נ בשני הלואו' אפי' שוים בסכום וה"ה בשתי כתו' נמצא למסקנא ס"ל לרש"י כהרי"ף דבהלואה גובה תרווי' ועדיפא מיני' דאפי' ב' כתובו' גובה תרוויי' אי לא הוסיף מיהו בכתובה לא קיי"ל כרש"י אך בהלואה ליכא מאן דפליג:
ולכאורה קשי' לפ"ז לא הוה הש"ס צריך למימר ה"נ בדאוסיף לה אלא ב' כתוב' גובה לעולם ועוד תרווי' תגבה אלא נ"ל אי לאו דאוסיף בשני' והי' ב' הכתוב' שוים הי' ראוי' שתגבה שניהן אך בהוסיף בשני' ה"ל למימר וצביאת ואוסיף וכמו שפירש"י להדי' אלא שכתבתי לעיל דלרש"י לא נ"ל ס' זו רצונו שמשום שלא הזכיר ואוסיפת יהי' כתובה כמכר זה לא נ"ל לרש"י אלא בששניהם שוים כתובה כמלוה וכשהוסיף אמרי' אי בעי' בהאי גבי' וכו:
ובדף מ"ד ע"א דמסיק והלכתא א' זה וא' זה מן הנשואי' ולא מן האירוסין לא קשי' לדידן שכבר כ' תוס' ד"ה והלכתא דהיכי דליכא שטרא הא דשייך אוחולי משא"כ היכי דנקיט שטרא ועיי' בש"ך ח"מ סי' רמ"א סק"ד דמייתי פלוגתת דאמוראי' דירושלמי בהך סברא ועי' סמ"ע סימן י"ב ס"ק כ"א דהחליט דנקיט שטרא בידי' לא שייך מחילה ולכאורה אמוראי דשמעתין נמי בהא פליגי ולמ"ד דלא שייך מחילה בנקיט שטרא ס"ל טעמא משום אודוי' אודי וכן פסק הרמב"ם פ"ה מזכי' ותמהו עליו ולפע"ד ק' לי' קו' תוס' ד"ה והלכתא וע"כ צ"ל דבאירוסי' אמרי' אחולי אחלי' משום דליכא שטרא משא"כ במן הנשואי' דנקיט שטרא לא אמרי' אחולי וע"כ הטעם משום אודויי וע"כ במן האירוסין דאפשר לתלות במחילה שהיא סברא טובא ופשוטה תלינן שנמחל לגמרי אפי' הוסיף בשני' משא"כ במן הנישואי' דנקיט שטרא ולא שייך מחילה ואודויי היא סברא רחוקה מאוד לאורועי סהדי ואע"ג דרמב"ם פ"ה מזכי' לא מייתי הך דאורועי סהדי ותמה עליו כבר כתבתי במקום אחר דכיון דאיכא ריעותא גדולה לפנינו דאיכא ב' שטרות חיישינן לנפילה מהמוכר והלוקח מוצאו אלא הש"ס לא בעי למימר הכי משום דאיכא מ"ד לנפילה דיחיד לא חיישינן ומפקיעי' ממון עי' תוס' יבמות קי"ו ע"א וה"נ נפילה דיחיד הוא שזה המוכר אבדו והלוקח הזה מוצאו ע"כ הוצרך לומר אורועי סהדי ורמב"ם חייש לנפילה דיחיד שלא להוציא ממון א"כ לא צריכי' לאורועי סהדי ומיושב הרמב"ם מ"מ יהי' איך שיהי' בדנקיט שטרא דלא שייך מחילה צריך לטעמא דאודויי והיא סברא רחוקה בין דמרעי' סהדי בין דנחיש לנפילה דיחיד ע"כ בדבר קל נדחה ע"כ כשאוסיף בשני' גובה שניהם מן הנישואי' וא"ש:
בהא סלקינן דע"כ בשטרי הודאות לכ"ע גובה שניהם והנה שטח"ז עיקרו הלואה כדפסק רמ"א בח"מ סי' רפ"א וע"ש סמ"ע סק"ד ובית שמואל סי' צ' סק"ה מעתה בנידון שלפנינו גובה שניהם ומ"מ הואיל והוא קצת נגד האומדנא טוב לבצע הריב ומי חכם ויודע פשר דבר והריני חותם בכל חותמי ברכות א"נ. פ"ב כאור בוקר ליום ד' ז"ך סיון תקפ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: