שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן מח
ע"ד מעות קרן קיימת ללומדי תורה שהניח אביך ז"ל ומעלתך מסרם לשליח להלוותם בריבי' לנכרים וקבעת לו שכר טרחתו פראצענט א' והשליח פשע ולא הלוום רק שלח בהם יד ונשא ונתן בהם בעצמו. הנה דין פשוט ביש"ש פ' החובל דמבטל כיסו של חברו פטור ורמז הש"ך זה ג' פעמים בח"מ סי' ס"א סק"י וסוף סי' פ"א וסימן רצ"ב סעיף קטן ט"ו אך אם ירצה מרצונו ליתן הרשות לקבל כמבואר גם בי"ד סי' קע"ז ובש"ך שם סקמ"א מ"ב אך לא נראה לי שיהי' רשות לגזבר למנות עוד שליח זה דהרי הגזבר פושע בשל עניים דהשליח הזה נחשד שעובר על דעת משלחו ומה שהוא נותן אח"כ מרצונו הוא נותן ואם לא ירצה אין להוציא ממנו בדיינים נמצא פרנסת העניים בחסדו של זה תלוי' ולא כן הי' דעת המצוה ז"ל. וכן יש לתמוה על כנה"ג הנדפס בגליון ש"ע בהל' צדקה אם כי דבריו מכוונים להלכה ולמעשה בלי ספק להלות מעות צדקה כאלו ברבי' דרבנן עכ"פ ובפרט היכי דלא מבוררי' לאיזי וקייצי עניים יתחלק ולא קיץ להו סך מסויים אבל מ"מ מה דמשמע דבעובדא דידי' הי' מלוה ע"ד קנס המבואר בש"ע סי' קע"ז סי"ד לע"ד אין רשות לגזבר לעשות כן שהרי אם ירצה פלוני לשלם בזמנו לא יתחייב שום קנס ומפסדי עניים ואולי התם כן הי' דעת המצוה ולא ידעתי מי סני למיעבד היתר מהר"מ ז"ל שהוא דרך סלולה בלי פקפוק ובלי אחריות וכבר נדפס בלה"ק שבגליון ש"ע הלכות ריבית נוסח שטר ההוא באריכו' ואנו נוהגי' להלות כל זוזי דיתמי שבידינו עד"ז אך לא נכתב שטר הזה אלא אנו מסבירי' הדבר הדק היטב בביאור להלוה ואח"כ כותב ח"כ סתם ואחר החתום אנו מוסיפי' על הגליון תיבות אלו עפ"י היתר מהר"מ כמדובר בינינו בסך כך וכך וחותם שנית כדי שלא יוגרע כח ח"כ בדינא דמלכותא אם היינו כותבי' התנאים בתוך גוף הח"כ ובנידון כזה מכיון שנטל המעות בידו והעלים מנגד עינינו נוכל לתלות שכבר הרויח במעות כסך הנ"ל וחייב הריוח אם לא שיברר ע"י אותן העדים שלא הרויח וכל זמן שלא חייב בריוח ההוא והחכם עיניו בראשו ויומא קאגרים דטרידנא טובא ע"כ אקצר ואומר שלום ורב טוב ושובע שמחו' כחפץ מעלתך א"נ דש"ת. משה"ק סופר מפפד"מ: