שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן מג
שלום וכ"ט לי"נ ח"ח הרב המאה"ג המופלג החרוץ המפורסם גן הדסים כש"ת מו"ה יצחק נ"י אב"ד דק"ק פ"ש יע"א:
יקרתו הגיעני אשר התפלא על דברי פי' המשנה להרמב"ם סוף פרק שבועת העדות דמפרש שאמר להם הנתבע רוצה לומר שהנתבע משביע עדים לפטור אותו מטענת התובע (כגון להכחיש עידי התובע או לפוטרו משבועתו או להעיד על חזקת ג' שנים שאכל פירות קרקע וכדומה) ולא משמע כן בש"ס במשנה ובריתא אלא שהנתבע משביעם לטובת התובע וכפירש"י - גם בעיני יפלא:
ובמעט עיון נראה פירושו קצת מוכרח הנה לעיל ל"ג ע"ב במתני' איש פלוני כהן וכו' ושקיל וטרי ש"ס ומסקו תוס' בד"ה בבא בהרשאה וז"ל דוקא בכה"ג פטור בכל ענין דלא משכחת חיובא אבל מנה לפלוני ביד פלוני זמנין דמשכחת חיובא בבא בהרשאה עכ"ל וא"כ במשנה שילח ביד עבדו או שא"ל הנתבע נמי צריכי' לומר מלתא פסיקא נקיט בהני דלא שייך הרשאה מן התובע לנתבע למכתב דון ואפיק לנפשך וכן אין מרשי' כמ"ש זה תי"ט ואמנם להפוסקים יש קנין לעבד בלא רבו וכותבי' הרשאה לעבד וצ"ל ביד עבדו אינינו מילתא דפסיקתא אלא מיירי בלא הרשאה ורבותא נקיט לא מיבעי' שלוחו בלא הרשאה דאינו יכול להשביע העדי' אלא עבדו בלא הרשאה נמי לא אע"ג דעבדו כגופו וכ"כ בתוס' חדשי' על גליון משניו' ונקיט עבדו מכש"כ שלוחו א"כ קשה נתבע דא"א בהרשאה למה לי אע"כ נתבע בתביעת עצמו קאמר שתובע העדים שיסייעוהו ויפטרוהו מטענת התובע שלו ואימעט מדכתי' לוא יגיד והיינו כי עיקר פרשה ילפי' משבועת הפקדון שתובע ממונו להוציא מחברו ובעי' אפי' יחוד כלי עס"פ נערה ובכי הא נמי מיירי פרק שבועת עדות מתובע מה שיש לו ביד חברו ואתא מיעוטא אם לו להתובע לא יגיד אבל אם לנתבע לא יגיד להחזיק ממונו מזה לא מיירי פ' שבועת העדות כנלע"ד. פ"ב יום עש"ק ב' תמוז תקצ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: