שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן מב
גרסי' בעירוכין ל"א ע"ב בראשונה הי' נטמן כל יום יב"ח כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולט מעותיו ללשכה ושובר הדלת ונכנס ובגמ' מוכיח רבא מזה דבעלמא נתינה בע"כ לא שמי' נתינה מדאצטריך הלל לתקוני הכי וכן הוא בש"ס דגטין ע"ה ע"א ובחי' אגודה פ' מי שאחזו מוכיח מזה מי שנשבע לחברו לפרוע לו ליום פלוני ונתעצל בתחלת היום ולא פרעו כי אמר יש לי פנאי ובסוף היום שכח דלא מועיל לו אונס שכחה לפטורי' מידי שבועתו דאלת"ה ה"נ אנוס הוא שלא מצא את הקונה ביומו אע"כ משום דה"ל לאקדומי' נפשי' בתוך יב"ח משו"ה אע"ג דבסוף הזמן אנוס הוא ה"ל כפשע ע"ש והט"ז בי"ד סי' רל"ב סקי"ט הקשה דלמא תקנת הלל הי' כי היכי דלא לטרוח למוכר שיבי' ראי' ועדים שלא הי' הלוקח בעיר באותו היום ותו עיקור התקנה הי' משום נתינה בע"כ ע"ש ולפע"ד בלאה"נ קשה על מ"ש האגודה שהוא פושע במה שלא הקדים עצמו בתוך יב"ח דלכאורה צ"ע דלמא לא ה"ל זוזי בתוך יב"ח שהרי מפני כך מכרו מעיקרא ולא נמצאו לו זוזי עד יום האחרון וי"ל שעיקור הוכחתו ממ"ש תוס' שם בגטין וכן בעירוכין לדברי רבא שנתינה בע"כ לא שמי' נתינה א"כ לאיזה צורך הי' מטמינ' עצמם כלל קודם תקנה הא אם לא יהי' רוצים לקבל לא יהי' נתינתו שבע"כ כלום ותי' שמא לא יהי' יכול להעיז פניו לפני המוכר מבלי לקבלו או שמא יעשוהו ב"ד עד שיאמר רוצה אני וכ"כ חי' רשב"א בגטין שם וקשה דמ"מ טוב הי' לו שלא להטמין ויעמיד על עצמו שלא להתרצות לא להמוכר ולא להב"ד ממה שיטמין עצמו שאז בודאי יעמיד המוכר עדים שהי' מחפש אחריו בכל העיר ולא מצאו ויהי' נידון כאונס וישבור הדלת ויכנס ואפי' לפי מה שבארתי בתשובה א' בדברי הרמב"ם שפסק בש"ע ח"מ סי' כ"א דאונסא כמאן דעבד דמי דעכ"פ צריך לשלם אח"כ וא"כ ה"נ נהי דיהי' אנוס בהזמן מ"מ יצטרך לפדותו אח"כ והלוקח יהי' מסרב מלקבל ז"א דאכתי מעשהו הב"ד עד שיאמר רוצה אני ואכתי לא הועיל כלום בהטמנתו אע"כ צ"ל דאי הי' לו שום הרווחה שהי' יכול לפדותו בתוך יב"ח והתעצל עד היום האחרון אז לא הי' מועיל לו שום טענת אונס משום דתחלתו הי' בפשיעה והא"ש דהי' נטמנים וירוויחו הרבה עי"ז דאם נמי יעמיד לו עדים שהי' מחפשו בכל העיר ולא מצאו והי' אונס בכל היום ההוא לא יועיל לו עד שיבי' עדים ג"כ שלא הי' לו שום הרווחה בתוך כל היב"ח לפדות את ביתו ורחוק הוא שימצא כן ומוכח דינו של האגודה ומסולקו' ק' הט"ז הנ"ל:
אמנם במג"א סי' ק"ח סקי"א דחה דברי האגודה וז"ל דהתם לא מהני אונס מידי דהוה אהלוהו על שדהו והתנה לפדותו תוך ג"ש וארעו אונס ולא פדאו שהוא חלוט לו כמ"ש הרב"י בח"מ סי' ר"ז עכ"ל ולפע"ד אינו ראי' דהתם אונס דמעלמא וה"נ אם אירעו אונס שחלה המוכר או כה"ג הרי הוא חלוט ומשמים הקנה הבית להלוקח אבל אונסא שאנסו הלוקח שזה הלך והטמין עצמו לא שמענו וכן בהלוהו על שדהו נמי אני אומר כן שאם המציא זה א"ע ומעותיו בידו וזה הטמין עצמו הרי קיים זה תנאו ואין צריך לזה שום תקנה מתקנת הלל וראיתי במביט ח"ב סי' קצ"ב באשה שהתנה בעלה ה"ז גטיך ע"מ שלא אראה פניך ולא אפייסיך בתוך ל' יום ובא האיש בתוך שלשים וחפש אחרי' בכל העיר והיא ברחה לה עד אחר זמן שלשים יום וכ' וז"ל ולא דמי ליב"ח דערי חומה וכו' דמשמע דהטמנה מהני אי לאו תקנה דהלל דהתם כתי' ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה ואם נטמן הקונה הרי לא גאלה המוכר שלא נתן דמי' ונחלטה להקונה אבל הכא אע"ג שנחבאת ונטמנה האשה ולא ראה אותו משו"ה לא גרע תנאו שהרי השלים לעשות כל מה שהתנה עכ"ל ודבריו מאוד תמוהי' ואין לי מוח להבינם כלל התם נמי שלא אראך ואפייסיך אמר והרי לא ראה פני' ולא פייסה ואי משום דאונס ה"נ הא אנס והל"ל כדברי האגודה דהתם נתעצל בתוך יב"ח והלוקח לא הטמין עצמו אלא בסוף הזמן מה שא"כ באשה שברחה מיד בתחלת הזמן דה"ל הבעל אונס גמור ומ"מ צ"ע מי עדיף מהא דאיפיי' ולא אתפייס' בגטין למ"ד ע"א דלמאי דקי"ל אין אונס בגטין ה"ז מגורשת וה"נ מ"ש וצ"ע:
איברא ספ"ב דב"ק אמרי' נתכוון לזרוק ב' אמות וזרק ד' והזיק פטור מד' דברים והקשה הרמ"ה מ"ש דגבי אשו חייב משום חציו ותי' התם הי' פושע בתחלתו שהרוח מצוי' הוא משא"כ בנתכוון ואמיד כחו לשתי' ובלי כוונה נפל ברחוק יותר. ומשו"ה אם הניח אבן בחקו ושכחו ועמד ונפל ממנו והזיק פטור וכ' בנמוקי יוסף מזה יש ללמוד מי שנשבע לפרוע בזמן פלוני ושכח בסוף הזמן פטור וכן מי שלא התפלל מנחה מפני שהי' לו זמן ואח"כ בסוף הזמן שכח נידון כאונס ומשלים ערבית שתים ולא ה"ל מזיד ומסיים מיהו בתפלה החמירו חכמינו ז"ל לא ישב לפני הספר שמא ישכח וכיון שזה אינו רשאי לומר אני אעשה ולא אעבור כשעשה הרי הוא כפושע עכ"ל ברי"ף דף י"ט ע"א והנה לפי הוכחת האגודה הנ"ל צריכי' אנו לומר דדברי הנימוקי יוסף האחרוני' הם אמת ר"ל דודואי שכחה אונס הוא כדברי הרמ"ה גבי אבן ששכח ע"ג חיקו אבל כל היכי שיש מצוה בזריזות כגון תפלה א"כ כשמתעצל וסומך עצמו על הזמן האחרון שלא ברשות הוא עושה זאת וממילא אם נאנס בשכחה אח"כ ה"ל פושע ובשבועה נמי פשיטא שיש מצוה בזריזות קיום שבועתו ומשו"ה כל שהתעצל בתחלתו ושכח בסופו ה"ל פושע. וכ"כ היש"ש בהדי' פ"ב דביצה סי' ו' ע"ש כי דבריו מתקו לחיך ומג"א סי' תקכ"ז קיהה בהם בסק"ו ע"ש ומסיק שכחה של עצלות שאני ולפע"ד ברור כמ"ש לכן כל מ"ש מג"א בזה בסי' ק"ח סקי"א ובט"ז י"ד סי' רל"ב סקי"ט נגד האגודה לא נ"ל ומה שרמז מג"א לעיי' בש"ע רס"י תקל"ח ר"ל דשם פסקי' מי שהפך זיתיו ונאנס או נתעצל בהם מותר לגמור מלאכתו במועד ואין משם ראי' כלל התם העצלה הי' משום שטעה באומדנא שלא יפסידו ויהי' להם כח לעמוד עד אחר המועד וה"ל כמי שאמד עצמו לזרוק ב' וזרק ד' וה"נ משו"ה נתעצל שטעה באומדנא אבל אה"נ אי הוה ברי לי' שלא יעמדו עד אחר המועד ונתעצל לומר עדיין יש לי זמן לגמרם קודם מועד ואח"כ שכחם אפשר דהוה כמו מתכוון מלאכתו במועד אם לא נאמר שאין מצוה בזריזתו כלל ואפי' לכתחלה יכול להמתין עד סוף הזמן ועי' בראב"ד שמבי' נימוקי יוסף הובא ביתה יוסף רס"י תקל"ז והביאו מג"א שם רס"י תקל"ח דמחמיר בשכחה ועצלות וי"ל דמיירי ששכח מחמת עצלות ולא טעה באומד אלא אמר עדיין יש לי פנאי קודם י"ט ובסוף שכח משו"ה מחמיר כך נ"ל להלכה:
היוצא מזה כל שמצוה בהקדימתו להזרז ולעשותו ואדם מתעצל לומר עדיין יש זמן ולבסוף שכח או אפי' נאנס הרי הוא כמזיד מפני שתחלתו בפשיעה הי' ובתפלה כה"ג אין לו תשלומי' אם לא בתורת נדבה בעלמא ובשבועה כה"ג עבר על שבועתו מקרי משא"כ כשלא הי' עליו שום מצוה וחוב בתחלתו להקדים עצמו כגון המניח אבן בחקו ודעתו עליו לשמרו שאין עליו בזה שום איסור שלא לעשות כן ואח"כ שכח ונפל ממנו פטור כשאר אונס הנלע"ד כחבתי פה ק"ק מ"ד נגהי ליום ג' כ' א"ר תקס"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: