שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן כט
שלום וי"ר למחותני הרבני מו"ה מאיר נ"י:
נועם מכתבו אלי כתי' ראיתי וע"ד קושייתו בש"ס כריתות כ"ד ע"א מודי' חכמים לר"מ באשם תלוי שהוזמו עדיו שתצא ותרעה עדרו וס"ל למעלתו דקאי לר"מ דר"פ אמרו לו שעדים מחייבי' אותם קרבן משא"כ לרבנן דלהתם לא משכחת האי דינא אלא בשותק ומודה לדבריהם ואז אפי' ע"א נמי ומפני זה הוקשה לו על הרמב"ם דמייתי הך דינא בהוזמו עדיו ואנן קי"ל כרבנן דר"פ אמרו לו אלו תוכן דבריו הנה אין זה תפיסה כ"כ על הרמב"ם דמייתי לשון התלמוד כדרכו ומיירי בשותק וה"ה בע"א נמי אלא שלא רצה לשנות מלשון הש"ס. אבל יותר נ"ל דלכ"ע משכחת הך דינא באשם תלוי לפי שנלע"ד דמי שאכל חתיכה שהי' ס' חלב וס' שומן אין חילוק בין ידע שהי' בו ספק ואכלו ובין טעה וסבר שהוא ודאי שומן לעולם מייתי אשם תלוי אעפ"י שהזיד לאכול ספיקא דאורי' ולכשנודע לו שהי' ודאי חלב מייתי חטאת דלעולם שוגג הי' שסמך עצמו על דעתו והשתא לפ"ז כשאמרו לו שנים אכלת ספק חלב והוא אומר לא אכלתי לא מצי לתרץ דבוריי' לא אכלתי שוגג אלא מזיד דהאי אינו בכח דברי העדים בשלמא כשאמרו אכלת שוגג והוא משיב לא אכלתי כמו שאתם אומרי' שהעדים הזכירו בדבריהם שוגג אבל הכא שאומרי' אכלת ספק חלב אפי' לו יהי' שאכלו מזיד באיסור ספק מ"מ מביאו אשם תלוי וא"כ א"א לפטור אלא שיאמר לא אכלתי אלא ודאי חלב והי' מזיד זה אינו בכח דבריהם נמצא הכא לכ"ע חייב אשם תלוי עפ"י דברי העדים ולק"מ אהרמב"ם ומה שהקשה עוד אעתיק לו מ"ש בחידושי ספ"ק דכתובות והחיים והשלום עמו. פ"ב יום ד' יו"ד א"ר תק"ע לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: