שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן יט
רב שלום וכ"ט לאלופים ויקירים שלומי אמוני ישראל התורניים קצינים ונגידים ראשים וטובי בק"ק... ועל גבם ובראשם הנגיד המופלג המפורסם... נ"י ה' עליהם יחי':
הגיעוני נעימות ידידותם ונפשם היפה בשאלתם להורות להם הדרך ילכו בה נידן רב א' אשר השתרר עליהם מבלי שאלת ורצון רוב בני הקהלה רק עפ"י פקידה ממקום גבוה על גבוה והלך וישב לו על כסא הרבנות בעל כרחם שלא ברצונם האותיות שאלוני מה משפט האיש הזה עפ"י דת תורתינו הקדושה האם מחויבים או רשאים לנהוג בו כבוד הרבנות ואם כדין עשה או לא:
תשובה הרב הזה ואם גבהו כארזים וחסין כאלוני' לא יפה עשה בעמי' לעלות על גפי מרומי קרת בחוזק יד ואיה חכמתו בתלמוד הלא כה אמרו במס' ברכות נ"ה ע"א אמר ר' יצחק אין מעמידין פרנס על הציבור אא"כ נמלכין בציבור שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת אמר הקדוש ברוך הוא למשה הגון לפניך בצלאל אמר לו רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כל שכן אמר לו אף עפ"כ לך אמור להם לישראל הגון לפניכם בצלאל וכו' מעתה ישפוט אדם אם בצלאל שהי' מלא בחכמה ובתבונה ובדעת וצוה עלי' הקב"ה על ידי שלוחו הנאמן מרע"ה ולא רצה להכריחם להתמנות שלא בשאלת פיהם ורצונם ואיך יתמנה שום אדם בשום התמניות מבלי שאלת פי ורצון רוב הקהל:
אך בכל זה אעפ"י שאין להתמנות אלא עפ"י רצון הציבור מ"מ אם מינה אותו המלך והשר דינו דין דקיי"ל דינא דמלכותא דינא אך שהדיין מחוייב להודיע להשררה שאין רצונו לקבל על עצמו התמניות זה שלא ברצון הקהלה ואז אם השר כופהו ע"כ אז דינא דמלכותא דינא אך אם לא הודיעהו הדיין להשר כך ומכ"ש אם הוא השתדל לעצמו הממשלה הרי הוא אדם שאינו הגון ומצוה להודיע להשר שהדיין זה עושה שלא כהוגן ולא ישב על כסא ישראל ולא ידרוך בארמנותינו וברוך ה' כי תלי"ת רוב כל שרי ארצינו אנשי חסד המה וחסים על ישראל ורוצים בקיום הדת ולא להרסו ע"כ לכשיודיעוהו להשר ישמע ויאזין וירחם ויסיר זרוע רמה מעל קהלות ישראל:
וליתר שאת אביא ראי' לדברינו ממרדכי פ' החובל הביאו גם ב"י בא"ח סי' נ"ג וז"ל השיב רבינו מאיר על השליח ציבור שהי' רוב הציבור חפצים בו וקצת לא נתרצו ונעשה עפ"י השר שבקש הממאנים להתרצות והשיב לא טוב הדבר להמנות עפ"י השר וכו' וכבר נעשה מעשה בימי אבי העזרי שנתמנה חזן והלך א' ונתכווין לכבדו וגרם שההגמון שלח אחרי' ולקח המצנפת שעל ראשו ונתן עלי' ואמר לו הא לך החזנות וכו' ואמר אדוני אין דיני לקבל ממך עבודת בוראינו וכו' יע"ש ופסק כן בש"ע א"ח סי' נ"ג סעי' כ"ח והשתא ק"ו הדברי' השתא ומה שליח ציבור שאין לו שום שולטנות על העם לא לדון ולא להורות וגם הי' רוב הציבור חפצים בו רק גבי ש"ץ אפי' מיעוט יכולי' לעכב ועכ"פ השר לא בא בכפיי' על המיעוט לכוף אותם אלא הטה לבבם בדבריו אפ"ה אמר מהר"ם כי לא טוב עשה כ"ש רב הממונה פרנס על הציבור ולא נמלך בציבור כלל וגורם שכופין הציבור לקבלו שלא ברצונם פשיטא שלא טוב עשה:
ואם אולי יאמר האומר אדרבא רב שאני שבא לדון בין איש לחבירו וזה מחוקי המלכות להושיב דיין ואולי מותר לו לעשות השתדלות אפי' שלא ברצון הציבור אראהו טעות דבר זה בתשו' הרשב"א סימן תרל"ב והועתק בתשו' הריב"ש סי' רע"א כי בדפוס וויען השמיטו המדפיסי' איזה שיטין מתשו' הרשב"א וז"ל בתשו' הריב"ש הנ"ל ובודאי מחוקי המלוכה הוא למלכי האומות למנות שופטים בארץ ואיברא שאין לאדם ליטול רשות מן המלך שלא ברצון הקהלות ומי שעושה כן הוא מצער את הציבור ועתיד ליתן את הדין עכ"ל מבואר מדבריו שאם אחר שבחרו הציבור בו וקבלוהו עליהם אז טוב מאד אם יסמוך השר את ידיו להסכי' עם הסכמת הציבור וזה טוב לו אבל לגרום לכוף הציבור שלא מרצונם עתיד ליתן את הדין וכיון שעתיד ליתן את הדין אצל דיין אמת שופט צדק ית"ש א"כ מובן מזה שאין לשמוע לו דהרי אמרו חז"ל במס' ב"ב נ"ח ע"ב כל דיינא דמפקינן ממונא מיני' בדינא לאו דיינא הוא ע"ש:
והשתא אם מפקי' מיני' ממונא הקל בדיני אדם לאו דיינא הוא לדון בממון אחר שאינו נוגע לאותו ממון שהוציאו ממנו מ"מ כיון שהוציאו ממנו שום ממון בדין שוב לא ידון לעולם מכ"ש זה שמשתרר שלא ברצון הציבור שעל זה הדין עצמו עתיד ליתן את הדין לפני הקב"ה על שציער את ישראל פשיטא דלאו דיינא הוא:
ואין ספק שגם הרשאתו מהשר הרשאה בטעות הוא כי אלו ידע כל זה לא הרשה אותו כי שר חפץ חסד הוא ובמשפט יעמיד ארץ ולא בכח וביד חזקה כמפורסם וא"כ אין לו להרב על מה להשען בזה כ"ז כתבתי עפ"י עיקור הדין אך כבר הי' מעשי' כיוצא באלו בדורות הראשונים וגזרו רבותינו על זה והוא בסוף תשו' מהר"מ מר"ב ואעתיק לשונו בקיצור. ועוד גזרנו וכו' שלא יהא אדם רשאי ליטול שררה על חברו לא ע"י מלך ולא ע"י שר ושופט וכו' לא בדברי הבאי ולא בדברי שמים וכו' אם לא שימנו אותו רוב הקהל מפני חשיבותו והעובר על דברינו יהא.. ויהי' כל ישראל מובדלי' ממנו חתומי' ואינם חתומים ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם וחביריהם גדולים וקטנים וכו' וספריו ספרי קוסמים והשומר תקנותינו ינוחו ברכות על ראשו ועל תקנה זו חתומה שמואל בר מאיר (הוא רשב"ם) יעקב בר מאיר (הוא ר"ת) אליעזר בר נתן (הוא ראב"ן) וק"נ רבנים עכ"ל יע"ש. ובס' אורים סוף סי' ג' העתיק ג"כ קצת מהנ"ל וסיים וחובה על רבני זמן לעשות גדר בזה לבל יהי' ח"ו פרוץ מרובה על העומד ואולי יזכני ה' ליישר חילי ולעשות בזה תיקון וצורך שעה להרים בזה דגל תורה ולנער רשעים מן הארץ אי"ה עכ"ל:
ואתם אחי אם אמת נכון הדבר שהרב ההוא לא נתקבל ברצונכם טרם שהשתדל לו פקידה מהשר מצוה עליכם לעמוד בפרץ ולהתחנן לפני האדון החסיד הגראף שלכם כי חסיד מפורסם הוא וטוב לישראל ישמע ויאזין לקולכם ולמסור הדבר לדייני ישראל ורצון הקהלה ואת אשר יבחר ה' בו עפ"י הרוב יסכים הגראף עמו ויתמכהו בימין עוזו ותפארתו ויהי' לשם ולתהלה ולתפארת יאריך ימים על ממשלתו ויגדל כסא תפארתו והודו ובימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח ואמת משפט שלום שפטו בשעריכם ואיש על מקומו יבוא בשלום כחפץ א"נ:
אחר חיתום שטרות אמרתי אעלה בסנסני השלום יבצעו תמים ויכנסו בפושרי' והרב הזה אשר תורה חתולתו לא יעמוד על דעתו ואתם בני הקהלה עשו אתו ברכה למען לא יורידוהו מכבודו לגמרי ולמען לא יבצע מעשהו זר מעשהו ע"כ יהי' עכ"פ ראש ב"ד יורה וידון אך שם רב לא יקרא עד כי ימצא חן בעיני בני הקהלה ויקבלוהו באהבה ואז ה' ירים קרנו וכסא כבודו ובזה יהי' הפרצה גדורה ה' ישפות שלום ביניכם ואם דעת החסיד הגראף מסכים לית טב מזה ואשרי הדור השומעים לקול מוריהם לטוב גם ה' ייטיב עמהם הכ"ד הבעה"ח שנית:
ולדינא נ"ל דכל מ"ש ש"ס ופוסקים ותקנת ר"ת וסייעתו הכל הוא בימים קדמונים שהי' רק לענין לדון בכפי' ולהיות מושל העיר ואינו נוטל פרס מהקהל ולא הי' השר כופה רק פלוני ימשול וזהו מדינא דמלכות רק שאינו מדרך המוסר שהרב יקבל ממשלתו בלי רצון הציבור והמלכתם אך לכוף הציבור ליתן לו פרס והספקתו והכנסות אינינו מדינא דמלכותא כי אלו יכוף המלך לשכור לו דוקא פועל זה למלאכתו ולא פועל אחר זה אינינו מחק המלך וא"כ כל פרוטה שנוטל הרב מהכנסת הרבנות עפ"י כפיית השר גזל הוא בידו לפע"ד. ישיב ה' שופטנו כבראשונה ויועצינו כבתחלה ויבנה ירושלים על תילה אמן פ"ב יום ב' חמשה עשר בשבט תקפ"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ.