שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן יח
שוכ"ט לה"ה הרב המופלג החרוץ ושנון בעל פיפיות תל תלפיות כש"ת מה' משה נתן יוסף ני' יהי כבוד תורתו מחול כי לא ידעתיו אכנהו:
יקרתו הגיעני ולא הי' ראוי' להשיב כי לפי הנראה אינינו דיין ומורה ואין להשיב בדיני ממונות לא' מהצדדים ומכ"ש אם שם יושבים כסאות למשפט אשר מהם תצא תורה והוראה אך לאשר עוררני בלוחו' שניו' וקרא קצת תגר על הטמנתי בגפ"ת ע"כ אשיב בקצרה דרך פלפול להלכה ולא למעשה:
ארי נעשה שואל בשנים שנתעצמו בדין ובררו להם ג' דינים בזא"ז ושנים מהם קרובי' וקבלום עליהם ואחר גמר דין חוזר בו המוחזק אם יכול לחזור או לא:
גרסינן בסנהדרין כ"ד ע"א נאמן עלי אבא ונאמן עלי אביך נאמנים עלי ג' רועי בקר ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכ"א א"י לחזור בו וא"ר דימי ברי' דר"נ ברי' דר"י והא דקבלי' עלי' בחד ומייתי לי' ש"ס בב"ב קכ"א ע"א ופירשב"ם הא דלא נקיט רועי צאן דגזלני' ופסולים לכל דין שבעולם אבל אבא ואביך כשרי' מיהא לדינן של אחרי' עכ"ל דברי' אלו צריכי' ביאור הנה מ"ש דרועי צאן פסולי' לכל דין שבעולם כ"כ לאפוקי אבא ואביך דכשרי' לשאר דינים של אחרים אבל מרועי בקר לא חילק כלום דגם הם פסולי' לכל דינים שבעולם וצ"ל כשרי' מיהת לעדו' דאין פסולין אלא משום דלא שכיחי בישוב משא"כ גזלני' אפילו לעדות פסולי' ולא הוצרך רשב"ם לחלק אלא בין רועי צאן לאבא ואביך דתרווי' פסולי' גם לעדות הוצרך לחלק הני כשרי' לאחרים והני פסולים לעלמא וצריך לומר אע"ג דבסנהדרין כ"ה ע"ב אמר רבא דרועי בהמה גסה נמי פסולי' לעדות וקיי"ל הכי ס"ל לרשב"ם דהיינו דתנו רבנן הוסיפו עליהם הרועים דבימי משנה לא נפסלו אלא רועי צאן דמשו"ה לא מזכיר להו במתני' ובברייתא הוסיפו רועים סתם דהיינו רועי בקר ונ"ל הא דהוה בעי התם למימר ג' רועי בקר דמתני' משום פסול גזלנותא פסיל להו וקאמר ה"נ מסתברא ודחי לי' דלא משום גזלנותא אלא משום דלא שכיחי בישוב הומ"ל ולטעמך הא הוסיפו עליהן תני' ובימי משנה לא נפסלו ובכמה מקומות מצי צמימר ולטעמך ולא אמר ולמסקנא טעמא דמתני' משום דלא שכיחי בישוב וכשרי' לעדות ופסולי' לדין משא"כ רועי צאן גם בימי המשנה הי' פסולי' כנ"ל לרשב"ם:
אך הא קשי' טובא לרשב"ם דמשמע דס"ל הא דאמרי' ר"פ ז"ב אבל חד כבי תרי דלעלמא לא חזו אימא מודו לי' לר"מ וכו' ס"ל לרשב"ם דלמסקנא קיי"ל הכא דלא מהני קבלה חד כבי תרי נגד כל הפוסקים ולכאורה ממקומו מוכרע דליתי' דהא בב"ב שלח ר"א עבדי גנבת וכו' ומזה הוכיח רמב"ן דלא כרי"ף דה"ל תרתי לריעותא שמאמינו כבי תרי ועל עצמו שהוא קרוב לעצמו והחולקי' סוברי' שאני הכא דנשבע פי' וס' השבועה הוה רק כחדא לריעותא דאין לומר ע"י השבועה לא הוה ריעותא כלל ז"א דא"כ מאי מייתי מנאמן עלי אבא דהלכה כחכמים ובאתן לך התם איכא ריעותא ואפי' בסיפא דדור לי בחיי ראשך אע"ג דנשבע מ"מ שבועה הוה ריעא היא דהי' לו לישבע בחפץ ובה' ונשבע בחיי ראשו משא"כ הכא דמאמינו ע"י שבועה שלא הי' מתחייב בה וא"כ מאי מייתי אע"כ חדא ריעותא מיהת הוה לכ"ע אלא להרמב"ן השבועה אינה מבטלת שום ריעותא וה"ל תרתי לריעותא ולאינך השבועה מבטל' חדא ומקיימת חדא וא"כ לא מיבעי' להרמב"ן מוכח דאע"ג דלעלמא לא חזי כגון א' במקום שנים מ"מ א"י לחזור בו וס"ל האי דר"פ ז"ב לא נאמר אלא ע"ד צריכותא ולא לקושטא דמילתא אלא אפי' להרי"ף וסיעתו דס"ל גבי עבדי גנבת הוה חדא לריעותא ונשבע צריכא לדחוק דהשבועה מבטלת הריעות' דא' במקום שנים וריעותא חדא הנשארת היא במה שמאמין לבע"ד עצמו ואותו הריעותא חזי לעלמא אבל א' במקום שנים בלא שבועה גם לא יכול לחזור בו זהו דוחק גדול לחדש פלוגתא בין רמב"ן להפוסקים ולא לשתמיט לשום פוסק למימר הכי וזה הסברא עצמה דחוקה:
והנלע"ד דס"ל להרשב"ם דאבא ואביך מיירי בכל גוני לר"מ אפילו קיי"ל בחד ומצרף שנים עמו יכול לחזור כדאמר רב דימי ולרבנן אפי' קבלו בתרי כשר דתרתי לריעותא נמי כשר אך ע"כ לא מכשרי תרתי לריעותא אלא כשהריעותא הנוספת חזו לעלמא כגון אבא ואביך א"כ שלשה רועי בקר דא"נ מיירי בזא"ז ומיחשב תרתי לריעותא ותרוויי' לא חזו לעלמא ומ"מ לא הוה פסול גמור כיון דלא גזלנים נינהו וכשרי' לעדות אבל רועי צאן דהוה תרתי לריעותא ותרוויי' לא חזו לעלמא בזה גם רבנן יכול לחזור בו כצ"ל לרשב"ם ועדיין צ"ע:
אמנם אעפ"י שנדחקתי בזה בדברי הרשב"ם מ"מ נ"ל דחילי' דפירשי' מהדא דהוסיפו רועי' אפי' בהמה גסה ויען במתני' תנן בהדי' רועי בקר לקולא א"כ ע"י היספת הבריתא נשתנה הדין לא לישתמיט לעשות מזכרת בש"ס מזה ואפי' בבריתא גופי' ה"ל להזכיר זה אע"כ גם למסקנא תרתי לריעותא כשר ורב דימי אדר"מ קאי:
ומה שמקשים על זה א"כ מאי פריך ר"פ ז"ב אדר"ל דתני עדו מאי קמ"ל תנינא וכו' ואמר רב דימי וכו' ולפירש"י מאי קושי' דלמא ר' דימי מהכא יליף מדקתני עדו וס"ל לר"מ דמצי הדר בי' נ"ל דהנה רש"י פי' דנאמן עלי אבא בדיינים מיירי דומי' דשלשה רועי בקר דהאי משנה ומיירי נמי דאבא ואביך אינם מומחי' אלא צריכי' צירוף ב' כשרי' עמהם כפירש"י דקבלי עלי' בחד דיינא ואע"ג דאיכא תרי אחרינא בהדי' אר"מ יכול לחזור בו ע"ש מבואר מלשון זה דרבותא דרב דימי אף ע"ג דאיכא תרי אחריני בהדי' שלא יניחוהו להטות משפט גבר דאינהי תרי לא חשידי אפ"ה יכול לחזור דפסול קורבא גז"ה הוא, יהי' איך שיהי' א"א לומר רב דימי למד זה מדתני עדו ז"א דלמא בעד ס"ל לר"מ אפי' בחדא לריעותא יכול לחזור משא"כ בדיין דלא פסול אלא בקבלו בתלת ומנ"ל לרב דימי אי לאו דקבלה בידו בשום מקום דר"מ אפי' בקבלו בחד פסול אפי' בדיין מכ"ש בעד וא"כ עדו למה לי וא"ש ולעולם לרבנן אפילו תרתי לריעותא כשר כדמוכח מרועי' בחד שהוסיפו:
ולכאורה אין הכרח שהתוס' יחלקו לגמרי על ראי' זו שהיא כמעט ראי' ברורה אלא י"ל ולחלק דוקא ריעותא דעוברי עבירה כגון רועים שאינינו פסול ממש וגרוע מפסול קורבא דהרי בידו לקבל דברי חבירו ולחזור בו כדין המפורש לקמן כ"ה ע"ב ויתכשר אפי' לאותו הדין עצמו ע"כ לא מיחשב תרתי לריעותא משא"כ תרתי לריעותא דקורבא וא' במקום שנים הא דס"ל להתוס' דרב דימי ארבנן קאי אנאמן עלי אבא והביאני לזה לשון רמב"ם פ"ז מסנהדרין הלכה ב' מי שקיבל עליו קרוב או פסול להיות דיין בין להיות עד אפי' קבל א' מן הפסולי' בעבירה כשני עדים כשרים להעיד עליו או כשלשה ב"ד מומחי' לדון לו וכו' ע"ש וק' בבבא שני' שביק קרוב שהתחיל בו והוסיף פסול בעבירה ובתחלת דבריו הזכיר פסול סתם אלא עכצ"ל דס"ל כהרי"ף רבי' דתרתי לריעותא יכול לחזור בו ע"כ קרוב או פסול היינו אשה וקטן וכדומה דוקא שקיבל בע"א או דיין א' ואפי' קבל הפסול בעבירה כשלשה היינו רועי' וכדומה כיון דפסול בעבירה אינינו כפסול בגופו ויכול לחזור בו אינו מצטרף לתרתי לריעותא ואינו יכול לחזור ואפשר דגם הרי"ף ס"ל כן ולא מיירי רק מקרוב ופסול ממש דאם קבלו בשנים הוה תרתי לריעותא אבל פסול עבירה מודה כהרמב"ם ועכצ"ל כן להש"ך סי' כ"ב סק"ב דתרתי לריעותא מחד שמא הוה נמי תרתי לריעותא וא"כ שלשה רועי בקר לבתר דפסלום משום גזלנים ופסולי' אפי' לעדות הוה תרתי לריעותא וא"כ איך מייתי לי' רי"ף אע"כ דפסולי עבירה לית לן משום תרתי לריעותא:
לפ"ז לרמב"ן דפליג אהרי"ף כל תרתי לריעותא אינו יכול לחזור בו ולרי"ף ורמב"ם ואפשר להתוס' תרתי לריעותא בפסולי עבירה מיהת אינו יכול לחזור בו ולרשב"ם כל תרתי לריעותא אשר כיוצא בו כשר במקום אחר אינו יכול לחזור אך רש"י משמע ס"ל כרמב"ן שאין לחלק כלל ולעולם אינו יכול לחזור בו:
ודעת הסמ"ע תרתי לריעותא משם א' לא מיקרי לריעות' ומ"ש התומי' ראי' לזה מק' תוס' ומהרש"א בסנהדרין דף ה' ד"ה דן לא נ"ל שום הוכחה דודאי אי נימא יחיד מומחה דן בכפי' ושלשה הדיוטו' הוה כיחיד מומחה או נימא שלשה דנים בכפי' ויחיד מומחה חשיב כשלשה נמצא יחיד הדיוט הוה ריעותא שאינו מומחה ואינינו שלשה ואי קיבלו בתרי או בתלת ה"ל תרתי לריעותא מחד שמא אבל להס"ד דתוס' דיחיד מומחה אינו דן בכפי' אלא בקבלו עליו וכן ג' הדיוטות וכמ"ש מהרש"א דממתני' אין ראי' א"כ לאותה סברא אין בין מומחה וג' הדיוטות להדיוט א' ולא כלום א' מאי ריעותא יש בקבל עליו יחיד הדיוט מה לי מומחה וג' או הדיוט כולם בעי קבלה ומאי ריעותא איכא ע"כ הוכיחו תוס' דבין יחיד מומחה ובין ג' דנים בכפי' ולא יחיד הדיוט וממילא כשקיבלו עליו ה"ל ריעותא וכשקבלו בשנים הוה תרתי לריעותא נמצא מתוס' לא מוכח מידי גם מה שהוכיח ממתני' ג' רועי בקר י"ל במשנתינו דעדיין לא נפסלו לעדות אפשר לא הוה תרתי לריעותא ומיירי בקבלום בבת א' מיהו מהרי"ף הוה ראי' דמייתו להו בתר דנפסלו וכבר כתבתי בזה לעיל דאין ראי' להסמ"ע דאפשר דהרי"ף סובר דבפסול בעבירה לא מיקרי תרתי לריעותא כלל אבל היכי דמקרי תרתי לריעותא אפשר אפי' משם א' נמי:
אך הראי' דמייתי תומי' מתשו' הרא"ש כלל נ"ו סי' א' הוא ברור ואמת כל רואיו יכיר דמיירי ביחיד הדיוט ובלי קנין ואפ"ה פסק הרא"ש דאחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו אע"ג דהרא"ש מהסוברי' כהתוס' והרי"ף דבקרוב תרתי לריעותא יכול לחזור בו אע"כ משום דהוה שם א' לא הוה גוזמא ולא מיקרי תרתי לריעותא ולפע"ד עוד ראי' מהא דעבדי גנבת רצונך השבע וטול דמייתי מיני' רמב"ן ראי' נגד הרי"ף דאפילו תרתי לריעותא אינו יכול לחזור בו שהרי כתרי כשרי' וכמ"ש לעיל אך מה יענה אהשבועה עצמה דהוה תרתי לריעותא כמ"ש רשב"ם שם ורמב"ן עצמו ושיטה מקובצת שם דאין נשבעי' על העבדים אפי' לפטור והכא אומר השבע וטול וה"ל תרתי לריעותא ומ"ט אינו יכול לחזור בו אע"כ משום דשם שבועה א' הוא ובשם א' לא הוה גוזמא: אך גם מהר"ן בחידושי' ר"פ ז"ב משמע כהסמ"ע אהא דמייתי וא"ר דימי כאן דקבלי עלי' בחד הקשה ר"ן וז"ל וא"ת והא שלשה ר"ב שהוא מאמין ג' פסולי' כשלשה כשרי' ולא עלה אותם אלא בחדא מעלה ואפ"ה יכול לחזור וא"כ מאי חדית לן רב דימי ואיכא למימר כיון שהיה מקבל שלשה פסולי' בזא"ז כשלשה מעלות דמי ומשו"ה איצטריך דרב דימי דאפי' בחדא יכול לחזור עכ"ל ושוב כ' בדיבור שאח"ז בצריכותא דאבא ואביך חזו לעלמא איכא לא פסולי כולי האי אלא משום דלא גמירי וכפסולא דחזו לעלמא דמי עכ"ל ורצונו דכשרי' לעדות רק לדין פסולא הוה כחזו לעלמא. וצריך לומר הא דכ' הר"ן מאי חדית רב דימי הא מג' רועי בקר מוכח אע"ג דכ' דמדלא מיפסלא פסול גמור לא הוה ריעותא י"ל היינו למסקנא דמסיק הך צריכותא ונחית לחלק בין ריעות' לריעותא אבל הר"ן הקשה טרם דמסיק ש"ס אדעתי' לחלק והוה ס"ל רועי בקר הוה ריעותא ממש וקשי' לי' הא הוה חדא לריעותא א"כ מוכח מזה דתרתי לריעותא משם אחד לא הוה אלא כחדא לריעותא אלא מתירוצו מוכח דכשהובררו בזא"ז ה"ל כתרי שמות ותירוצו מוכרח והא דלא חילקו הפוסקים בכך היינו משום דכל החילוק של שם א' וב' שמות לא הוזכר בהדי' בשום קדמון א"כ לכאורה להלכה מוכח דשם א' בבת א' לא מקרי תרתי לריעותא ובזא"ז גם הרא"ש והרמב"ן הנ"ל יודו דהוה תרתי לריעותא:
וכיון דבררנו דשלשה עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כולהו ס"ל כהתוס' דתרתי לריעותא דפסול קורבא יכול לחזור ובכל מקום הלכה כהתוס' אם לא במקום שהרי"ף חולק והכא הרי"ף ורמב"ם ורא"ש מסכימי' יעיי' כה"ג במג"א רס"י תמ"ז ובררנו דבזא"ז הוה שם א' כשני שמות א"כ פשוט דהמוחזק יכול לחזור בו כנלע"ד פשוט:
וראיתי בדברי פרמכ"ת דברים שיש להשיב עליהם מ"ש בענין סוגי' דשליש יש לתמוה הא לא קיבל עליו השליש כחד ולא כפלגא אלא אמרי' מדהמני' דהרי אי בעי קלתי' א"כ ה"ל כאלו קבלו עליו ויותר מזה וא"כ למאן דלא הוה ס"ל אי בעי קלתי' לא נתקבל כלל וכלל וא"כ מה ענינו לכאן:
גם יש לתמוה במ"ש פר"מ דה"ל למימר עדיו היינו שפסולי' משם א' וקמ"ל דתרתי לריעותא משם א' מכשרי רבנן ולא הבנתי איך שייך בשני עדים פסולי' משם א' היינו שניהם קרובים קורבא א' ופסול א' וא"כ מאי אמרו רבנן במתני' אימתי בזמן שמביא עליהן ראי' שהם קרובים או פסולים אתמהה הלא מקרובים ופסולים מיירי והכי הל"ל אימתי בזמן שמביא עליהן ראי' שהם ב' שמות פסולין או קרוב וא' משחק בקוביא אבל השתא א"א לפרש כדס"ד למכ"ת ועוד דברי' לא רציתי להאריך:
ואשר שאל בענין ביח הכנסת אם שר גדול ומהולל רוצה להשכיר בהכ"נ מהודר ומיופה על עשרים שנה והנ"ל אינו מהודר כמותו ורק על שנה א' איזה מהם עדיף פשיטא לא יסתפק אדם בזה שמחוייב להדר אחר המהודר ומיופה משום זה אלי ואנוהו וגם שזמנו ארוך יותר אלא מעלתו כתב כי השר נתן קונטראקט עם תנאים בתוכו ולא הוזכר לי מה הם התנאים אולי אין רוב הציבור יכולי' לעמוד בהם ומכ"ש אם חלילה א' מן התנאים להכריח הציבור לקבל עליהם מורה שאינו מרוצה להם שאפי' יהי' כבצלאל בן אורי בן חור לא הכריח הקב"ה את ישראל לקבלו עליהם אלא מרצונם כמבואר פ' הרואה ובלא"ה רב המתמנה עפ"י השר עיי' מ"ש תומים סוף סי' ב' וק"ן רבנים עם ר"ת ורשב"ם החרימו על זה עיי' סוף ס' תשו' מהרממר"ב ועי' ב"י א"ח סימן נ"ג ד"ה כ' המרדכי ואם נתמנה הרי הוא כאשרה אצל המזבח ואין הבהכ"נ ההוא לא מקדש ולא מזבח אם אשרה עומד שם ואם המורה מורא שמים על ראשו ילך ויתמנה במקום שחפצם בו ולא להטיל עצמו על הציבור על כרחם ואתם קבלו עליכם המרוצה לשני הצדדים וה' עמכם וישפות שלום לכם ומה שטועי' נתלי' בריש לקיש וטעו כי הוא לא נתמנה פרנס על הציבור שאלו נתמנה הי' אומרי' לו זכור מעשיך הראשונים וכאשר באמת אצל ר' יוחנן ב"מ פ"ד ליסטא בליסטיותי' ידע ומשם ראי' לנידון שלפנינו והנלע"ד כתבתי בקיצור נמרץ והקוצרים אומרי' יברכהו ה' הכ"ד א"נ. פ"ב כאור בקר ליום עש"ק בטוב כסליו תקצ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: