שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן יז
שלום וכ"ט לידידי הרב הישיש המופלא מוה' שמואל נ"י אב"ד דק"ק שוראן יע"א:
ע"ד רב בקהל עדתו שמתה אשתו הראשונה ונשא אחרת מבני עירו ויש לו שם קרובי אשתו השני שפסול לדון להם מדין תורה אם יש להכשיר כיון שכבר נתקבל בכשרות שוב לא יפסול יען כי ראה כעין זה בתשו' שער אפרים והוא בחי"ד סי' ס"ז ע"ש:
דברי שער אפרים אינו ענין לכאן התם הי' תקנות הקהל שלא לקבל רב שיש לו שום קורבה בקהלה וטעמם ונימוקם מובן וקצת מפורש שם א' משום דכמה עניני ציבור וגביות מסים יעשו בצירוף הסכמת חבר עיר ואינו מן הדין שיהי' לו קרובי' בעיר הנוגעי' בענין זה אע"ג דממוני הקהל גופי' נוגעי' וגם יש להם קרובי' בעיר ומ"מ כך נהגו לדון על פיהם כמבואר בש"ע ועי' סס"י ר' מ"מ התם א"א אבל לקבל רב בתחלה הנוגע בכל עניני העיר מה לנו ולצרה הזאת אדרבא הואיל ואנשים הממונים נוגעים טוב שיהי' הרב א' מחוץ לעיר שאינו נוגע בדבר לשמור אותם מפרצת עולה זהו חדא, ב' שהוא פסול לדון לקרוביו וכל מי שיש עמהם דין ודברים יצטרך להביא לו דיינים מחוץ לעיר וגם כל קרובי' נפסלו מבוא במנויי הקהל או שלא יצטרפו הרב עמהם או ע"כ יקבלוהו עליהם לדון עם קרוביו ע"כ טוב שלא לקבלו בתחלה אם יהי' לו קרובי' בקהלה, ג' מפני תחלת הקבלה שכל מי שיש לו קרוב למדן יאמר אותו תקבלו לרב וירבו מחלוקו' ביניהם וגם לפעמים לא יהי' אותן הלומדי' ראוי' לכך ומפני זרוע עוז של הקרובי' יתקבל לרב ומפני כל זה תקנו שם בחרם שלא לקבל שום רב שיהי' לו שום קורבה בקהלה ואח"כ כשכבר קבלו עליהם רב א' וישב שם שוב התחתן בנו עם א' מגביר העיר ועל זה סובב תשובתו שאין להסיר הרב מהתמניותו יען עלה לא ירד ובאמת יש לפקפק על ראיותיו:
ובפרט מה דמייתי מכהן הדיוט שאירס אלמנה ונתמנה להיות כה"ג ראייתו תמוה דיש להוכיח משם בהיפוך מעשה מאמר ביבמתו ונתמנה להיות כה"ג דמיעט אשה ולא יבמה וע"ש ואי נימא אין ללמוד חומרא מכהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות ה"נ אין ללמוד קולא מכהנים שאין איסורם שוה בכל אלא מהא ליכא למשמע מיני':
ומ"מ לא עלה על דעתו שיהי' הרב כשר לדון לקרוביו שפסול להם מדאורי' ולא עלה על דעתו מעולם אלא שלא להעביר הרב מהתמניותו וכשיבוא לפניו דין שהוא נוגע בדבר יסלק עצמו מן הדין וכמ"ש רמ"א סס"י ל"ג להדי' ומבואר שם ברמ"א סעיף ו' דאפי' בדיין קבוע דינא הכי ונ"ל אפי' כבר התחיל לדונו טרם שנעשה החיתון וטרם גמר דין נתחתן פסול לגמור אעפ"י שתחלת הדין הי' בכשרות ועיי' שם סעי' י"ג מבואר כשהי' יודע עדות עד שלא נעשה חותנו ונעשה חותנו שוב נפסל אעפ"י שהי' כשר לאותו עדות וה"ה כשכבר התחיל להעיד ונעשה חותנו באמצע עדותו לא אמרי' כיון שהתחיל עדותו בכשרותו נשאר בכשרות זה לא אמרי' דוקא חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ושוב נעשה חתנו כשר השטר משום שהעדים החתומים על השטר כמי שכבר נחקר עדותו בב"ד וכבר העיד כל מה שהי' לו להעיד בשעת חתימת השטר שלא הי' חתנו עדיין וזה מבואר בסמ"ע סי' מ"ו סקפ"ו ומשו"ה כ' שם סקפ"ז להרי"ף ביוצא מת"י העדי' דאז לא הוה כמי שכבר נחקר בב"ד פסול אעפ"י שחתם בכשרותו ע"ש וא"כ כ"ש בנידון שלפנינו דהרב פסול לדון לקרובי אשתו השני' ואין בזה ספק לע"ד הכ"ד פ"ב יום א' ה' שבט תקפ"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: