שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן ח
העתקת אגרת מאמסטרדאם וז"ל:
בעזה"י א"ד יום א' ג' אלול תקפ"ג לפ"ק:
לזאת יסלח האדון רופמעכ"ת נר"ו כי ערבנו לבבנו לרמוס חצרות קדשו ולהטריח לצדיק כי"ב באמרינו אלה כי שמעו הטוב הולך למרחוק ונודע בשערים המצויינים להיות נדרש לכל שואל ולהשיב כהלכה ובעצם על ד"ת באנו לדעת המעשה אשר נעשה ובטחנו במקום גדולתו שם ענותנותו ואל ימנע מאתנו תשובתו הרמתה כדת של תורה:
ידוע ליהוי לרופמע"כ נ"י כי כאן הי' גביר ונדיב בעל תורה ובעל מע"ט נ"ע אשר הניח קרן קיימת לדברים טובים ואחד מהענינים הוא שמפירות הקרן ההוא ישתמשו האפטרופסי' שמינה לכך בסך מאתיים זהו' לשנה לסיפוק בחו' אחד הרוצה לשקוד על דלתי התורה למוד גמפ"ת לעוזרו בסך הנ"ל לשנה שיוכל להגיע למדרגה העולה למעלה ראש להיות מורה הוראה בישראל וכל זה כתב בצוואתו הכתובה בלשון מדינתינו ומעבר לדף זה כתוב ההעתק בל"א ועיני קדשו יראו מה שכתוב שם באשר לשלמות למודו להיות רב ומורה לא יש מצוא די עולה במדינתנו ויהי' לכך יתרון הכשר חוץ למדינתנו בכן יהי' לו אלה מאתים זהו' בשנה לצורך זה והננו מעתיקים מע"ל כל הכתוב בצוואה בענין זה אבל זה ת"ד הנצרך לענינינו והנה כאשר נפטר לב"ע הגביר הנדיב המקדיש הנ"ל נ"ע וחל"ש ונבוא אנחנו האפטרופסי' לקיים צוואתו ובחרנו לכך בחור בטוב יניק וחכים בן אחד הרבנים הגאב"ד ור"מ דמדינתינו נרם וצריכינן למודעי לבל יפלא עלינו מה פעלנו בזה הלא המקדיש גילה דעתו ופירש מגמתו שרוצה לגדל בחורי' שילמדו גמפ"ת ופוסקי' עד וכו' והלא גם זולת סיוע דבר טוב ההוא הרב הגאון ההוא נר"ו הי' מגדל בנו לת"ת ולהיות מורה הוראה בישראל בפרט שכבר למד עמו והוא יניק וחכים שפתינו אתנו שמנו על לב מה שכתב הגביר המקדיש נ"ע להשגיח בבחירת בחור על היותר ראוי ומוכשר לקבל טהרה והבחור הנ"ל לפי ערך שניו הוא הי' היותר חריף ומוכשר לקבל טהרה מכל בני גיליו במדינתינו שנית התבונננו כי זולת זה לא ישלחהו אביו הגאון נ"י מאתו ללמוד בישיבה כי גדלו געגועיו אליו והגם אביו הה"ג נ"י ידיו רב לו ורב גוברי' וחילי' לאורייתא תקיף עכ"ז נראה לנו תועלת גדול להבחור הנ"ל שיכתת רגליו לארץ אחרת ללמוד בישיבה בדבוק חברים מקשיבי' ובכן בחרנו בבחור ההוא לטובה והלך למדינת אשכנזי ללמוד בישיבה ושמחנו בקיום דברי המצוה ויהי אחרי היותו שם כשנה וחצי נתבקש בישיבה של מעלה הרב הגאון מארי דאתר' ההוא זצ"לה"ה ונתמעטה הישיבה שם ולא חפץ הבחו' ההוא לשאר שמה במיעוט חברים וישב לבית אביו הה"ג נר"ו ואמרנו לאביו הה"ג נר"ו שכפי הצוואה לא יכול לזכות עוד מן אז והלאה במאתיים זהו' הנ"ל אם אינינו לומד בישיבה חוץ למדינתינו ויתר ממה שכתוב בצוואה ההיא נתברר לנו בברור גמור שרצון המקדיש הי' דווקא שילמוד הבחור חוץ למדינתינו כי בעת עשה צוואתו התיעץ עם אחד מאתנו אשר המקדיש מסר לו דבריו בכתב למען יגיהם ויכתבם בגופן שלהם על נכון ויכתוב לו (בשינוי ממה שמסר לו) שאם לא יהי' מצוא כשרון די עולה ללמודו במדינתינו אזי ילך ללמוד חוץ למדינה וכאשר ראה המקדיש הדברים האלה הגיהם וכתב בצדם בלה"ק (בכל אופנים חוץ למדינה) ובכן חזר המסדר והגי' דברים שסידר וכתב באשר לא יש וכן כ' המקדיש אח"כ בכתיבת ידו ממש בהעתיקו מדברי המסדר הנזכר הרי הדבר ברור שרצון המקדיש הי' דווקא שילמוד הבחור חוץ למדינה והרב הגאון נ"י טוען שכבר נתקיימה הצוואה במה שכבר למד בנו הבחור המשכיל שי' בישיבה למען דעת סדר למוד הישיבה והחדוד בהלכה אכן למלאות כרסו בפוסקי' שיגיע למדרגת מורה הוראה מה שרצה ופי' אחת ושתים המקדיש ההוא נ"ע לזה לא יוכל להגיע בישיבה באפס למוד קבוע בפוסקי' בישיבות וטוב מזה יוכל ללמוד זה אצלו הנודע במדינתינו לאחד מגדולי ההוראה וגם מעשה רב יראה אצלו בבוא שאלות לפני כסא תורתו ונוסף על זה יעשה לו שאלות להתלמד והוא הה"ג נ"י אמר שרוצה להתערב כי אחרי חמשה שנים שילמוד בנו הבחור שי' אצלו יוכל בנו הבחור שי' לעמוד בנסיון לפני הרבנים הגאונים דמדינתינו נרם בשני הש"ע א"ח וי"ד שידע להורות הל"מ ואנחנו האפטרופסי' עמדנו על עמדנו שלא נוכל לשנות ולעבור על דברי הצוואה כי כפי הכתוב שם צריך הבחור דוקא ללמוד חוץ למדינה:
אולם עוד ידוע ליהוי לרופמעכ"ת נ"י כאשר שלח הה"ג נ"י את בנו הבחור שי' לישיבה שלחה הח"ק מגדלי יתומים דפה יתום אחד מבחורים למקום הה"ג נ"י ההוא ללמוד אצלו ותורתו הצליחה בידו וכבר עלה הבחור היתום ההוא שי' במעלת הידיעה בגמפ"ת ופוסקים ומתמיד בלמודו היטב וזה גורם שהה"ג נ"י מתאמץ להחזיק בנו הבחור שי' אצלו באשר יש לו חבר טוב אתו עמו והה"ג נ"י מתערב שגם הבחור היתום ההוא יגיע למדרגה הנזכרת אחרי זמן חמשה שנים שיהי' בקי בש"ע או"ח וי"ד ובכן נזרקה מפי חבורת האפטרופסים אולי יש בזה מקום לזוז מדברי הצוואה אם נאמר שמאתים זהו' הנ"ל יהי' לצורך שני הבחורים הנזכרים מחצה לבן הה"ג נ"י ומחצה להבחור היתום שי' ושניהם ילמדו אצל הה"ג נ"י ההוא עד שיגיע למדרגה הנזכרת נמצא נתגדלו במאתים ההם שני בחורי חמד למורי הוראה בישראל ובהאי הנאה שישיג מגמתו על אחת אפים ניחא לי' למחול על בלתי קיום דבריו שילמוד חוץ למדינה אולם הם אמרו והם אמרו שלא נוכל לעשות דבר זה מדעתינו בלי שאלת חכם רב וגאון מובהק למען דעת כי לא ימצאנו ח"ו עון אשר חטא בדבר זה משום מצוה לקיים וכו' והנה לא רצינו לשאול פי אחד הגאונים אב"ד נרם שבמדינתינו כי הם ידעו על מי תסוב השאלה ואם יסכים יש לחוש ללזות שפתים שיאמר השומע משוא פנים יש בדבר ואם יחלוק יש לחוש מפני דרכי השלום לזאת הסכמנו אנחנו האפטרופסי' לשלוח שאלתינו זאת על פני חוצה ולמי כל חמדת ישראל הלא לרופמעכ"ת הגאון נר"ו ובכן ערבנו לבבנו לגשת היכלו הקודש ואל כסא כבודו עינינו נשואות ובקשתנו שטוחה ילמדנו רבינו המעשה אשר נעשה ויכבדנו נא באמרת קדשו ובתשובתו כהלכה יפה שעה אחה קודם ומד' ישא ברכה ירום ונשא במעלות עליות יאיר פני תבל באור תורתו אורת גלויות ולישרים סודיו צפונות ונסתרות במראה אליו יתודעו ויראה אורות וליום הכסא יכתוב ויחתם לאלתר לחיי' טובים וברורים וכנשר יחדש נעורים ועיניו יראו בעמוד הכהן לאורים ונכון יהי' הר בית ד' בראש כל ההרים כירבב"י ב"ד אוהביו ומכבדיו המשתחוים מול הדרת כבוד תורתו וקדושתו המחלים פני קדשו מהר יכבדנו בכבוד תשובתו אפטרופסי' עזבון הנדיב הרבני המקדיש הנזכר באמרנו אלה הכו"ח בשם כולם אח"ד עבדי אדוני הצעיר לימים ולא ידע אתו מאומה המתאבק בעפר רגליו ונתרצה לעבודתו בלב ונפש תמה המשתחוה למרחוק מול כבוד תורתו וקדושת חסידותו וגודל ענותו המצפה ליום יגיע אליו אור תשובתו. הק' הירשל בלאא"מ הרב מו"ה אברהם משה לעהרן זצוק"ל.
העתק הצוואה הנ"ל מתורגם בל"א:
וז"ל: פערנער זאללען פאן ערוועהנטען צינזען יעהרליך.200 fl. פרווענדעט ווערדן צור אונטערשטיצונג איינעס יינגלינגס ניכט אונטער 10 יאהרען אונד ניכט איבער 15 יאהרען אלט דער זיך דען טאלמודישען שטודיען ערגעבן וויל, אויף איהם דאמיט אין זיינער ערציעהונג בעהילפליך צו זיין, איהן צו דער פאלקאממענסטען קענטניס דעס תלמודס אונד דער ראבינישען לעהרען צו לייטען, ער זאלל אויך אונטערריכט אין דער לאנדעסשפראכע, שרייבען אונד רעכנענקונסט נעהמען, אבער הויפטזעכליך מיססן זיינע שטודיען דעם תלמוד אונד דען ראבבינישען קאממענטארען אים העכסטען גראדע געווידמעט זיין אום ענדליך אים שטאנדע צו זיין, מורה הוראה בישראל, דאס איזט, וואס זיינע תלמודישע קענטניס בעטריפט איינען יידישען אבער-ראבינער זיין צו קעננען, אונד נאכדעם צור פערפאללקאממנונג זיינער ראבבינישן שטודיען היער אים ארטע אדער אנדערסווא אין דיזעם קעניגרייכע קיינע געניגזאמע געלעגענהייט איזט, אונד דאצו בעססערע געלעגענהייט הייט זיין זאלטע אויף דען יידישן זעמינאריען אדער האהען שולען אים אויסלאנדע, זא זאללען דיא פארגעשריעבענע יעהרליכע.200 fl. איהם דאצו דיענען אונד זאלל דער זעלבע שטודענט דיא פארגעשריעבענע יעהרליכע.200 fl. פארטוועהרענד בלייבענד געניסען ביס ער דאס אלטער פאן 25 יאהרען עררייכט האבען ווירד:
אבער דיעזעסאללעס אונטער דעם גענויסטען בעדינג, דאסדרזעלבע יינגלינג אדער שטודענט זיך אלס איינען וואהרען גאטטעס-דיענסטיגען יודען רעליגיעס אונד אלדא אויך מאראליש בעטראגען, אונד דאס ער זיך מיט ערנסטעם פלייסע דעם תלמודישען שטודיאום ערגעבע אונד געהעריגע פארטשריטטע דארין מאכע:
בייא מאנגעל פאן דעם איינען אדער פאן דעם אנדרן געמעס דען איינזיכטען מיינער אדמיניסטראטארען אדער דערען סוקסעסארען (אימער אים אויגע האלטען, ווען עס מעגליך איזט) געבע איך איהנען דיא פאלמאכט, אהנע דאס זיא נעטהיג האבען איהרע אורזאכען דאפיר אפפען אם טאגע צו לעגען, איהם, דעם יינגלינג, דאס פארגעשריעבענע יעהרליכע אונטערהאלט ענטזאגען אונד ענטציעהען צו קענען, אונד אן זיינער שטעללע איינען אנדרען אונד בעססערען סוביעקט אויף צו נעהמען:
בייא דער אויפנאהמע איינעס יינגלינגס וויא פארגעשריעבען, זאללען מיינע אדמיניסטראטארען אדער סוקסעססארען איממער אים אויגע האלטען, ווען עס מעגליך איזט, איינען זאלכען יינגלינג אויס מיינער אנפרוואנדטען פאמיליע צו פינדען, דער אלסדאן דען פארצוג האבען זאלל פאר איינעם מיר ניכט אנפרוואנדטען, מיט פארבעהאלט דאס ער ניכט וועניגער מיט גוטעם וויללען אונד אייפר בעזעעלט אונד מיט גייסטעס פרמעגען בעגאבטזייא צור עררייכונג מיינעס ענדצוועקס וועלכעס אייגענטליך אונד דייטליך איזט, טוגענדהאפטע יינגלינגע צו דער פאללקאממנען קעננטניס דעס תלמודס אונד קאממענטארען צו ערציעהן אונד וויא געזאגט ווירד ער מורה הוראה בישראל זיין קעננין, ווען אלזא קיין זאלכער יינגלינג אונטער מיינער פאמיליע צו פינדען איזט, זא זאללען מיינע אדמיניסטראטארען אדער דערען סוקסעסארען לעדיגליך דארויף אכט געבען, דאס דער יינגלינג דען זיא דאצו ערוועהלען, מיינער פארגעשריעבענען בעשטיממונג אונד מיינעס ענדצוועקס ענטשפרעכע. עכ"ל העתק הצוואה הנ"ל. ומכאן ולהלן יועתק פה תשובת שאלה וז"ל: