שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן רז
שלום וכ"ט לי"נ הרב המא"הג המיוחס ומהולל מאוד חרוץ ושנון כש"ת מו"ה אלעזר סג"ל נ"י רב אב"ד בוויען:
נידון אתרוגים הבאים מאיים חדשי' אשר לא הורגלו להביא משם אם יש לסמוך אבדיק' סימנים הנאמרים בתשו' רמ"א ע"פי עדותו של מהר"פ זצ"ל:
כבר כתבתי בתשו' אחרת כי כל אלו הסימנים לאו דאוריי' ולא נזכרו בש"ס ובשום מקום ומן הדין דינו של אתרוג כדין עוף טהור נאכל במסורת ע"כ אותן הבאים מיעניווע שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינו' אשכנז שיי"ח באתרוגי' הבאים מיעניווע הן הנה הכשרי' ואין צריך לשום סימן והגאון מהרמ"פ ז"ל לא בא אלא להודיע סימני האתרוגי' ההמה כדי שאם לא ימצא בהם אותם הסימנים ידע שאינם מאותן שמסורת בידינו אבל הבאים בוודאי מאיים אחרים אפילו יש להם אותן הסימנים אין ראי' שאינם מורכבים כן כתבתי מאז.
וכעת זיכני הי"ת ולמדתי פ' לולב הגזול בישיבה עיינתי בי' טפי ושם נאמר פרי עץ הדר שטעם עצו ופריו שווים וכ' כפות תמרים הרי לימונים וכו' פירות חמוצי' כאלו טעם עצו ופריו שוה כי הרב המחבר ההוא הי' בקי בהם ובשמותיהם ותי' כי כל אלו הפירו' הקליפה קצרה ודקה ועיקר הפרי הוא התוך היינו העסיס והגרעוני' כמו בלימוניס ומאראנסים וכדומה וא"כ אין טעם עצו שוה לפריו שהוא התוך אלא טעם עצו שוה לקליפת הפרי שהוא הטפל לפרי ולא לפרי עצמו משא"כ אתרוג שהתוך הוא הטפל והוא קצר ונזרק וקליפתו הרחבה והעבה היא הנאכלת והוא עיקר הפרי נמצא טעם עצו ופריו שוה אלו דבריו ודברי אלקים חיים המה וזכינו לדין שאך רק זה הסי' הוא סי' מובהק דאורי' לומר כל שלא נמצא כן איננו עצו ופריו שוה ופסול בודאי:
ואמנם אם נמצא כן היה לכאורה נראה שודאי הוא אתרוג על כל פנים שהרי לא מצאו בש"ס שום פרי בעולם שיהיה עצו ופריו שוה חוץ מאתרוג ופלפלי' וע"ש בתו' ל"ה ע"א ד"ה ללמדך וכו' ויע"ש ל"ב ע"ב בגמ' ענף עץ עבות שטעם עצו ופריו שוה צ"ל לא מינכר לקיחתו כמו פלפלין מ"מ מבואר שאין שום פרי הגדל באילן שמינכר לקיחתו שיהי' טעם עצו ופריו שוה אלא אתרוג ופירוש טעם עצו ופריו שוה היינו שקליפתו רחבה דאל"ה כל פירות החמוצים טעם עץ ופריו שוה לפ"ז אם אנו מוצאי' פרי חמוץ שקליפתו רחבה ותוכו קצר הרי זה אתרוג לכאורה:
אמנם בתשו' מהר"מ אלשיך סי' ק"י כ' בפסול המורכבי' יען קיי"ל בפ' משוח מלחמה ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה לענין ערלה נמצא ממ"נ אם סיבך יחור של לימוני בעץ אתרוג הרי הפרי הגדל באותו יחור יש לו כל תואר לימוני ואין לספק בו כלל שאיננו אתרוג אך יחור של אתרוג המורכב באילן לימוני' וגדל עליו אתרוגי' מ"מ כיון שילדה בטלה בזקנה הרי איננו פרי של עץ הנקרא הדר אלא פרי של עץ הנקרא לימוני והתורה אמרה פרי עץ הדר והכא שילדה בטלה בזקנה נקרא העץ וגם היחור על שם זקנה והוא פרי עץ לימונים אלו דבריו ז"ל והמובן ממנו אתרוג בלימוני אפילו יהי' הקליפה רחבה באופן שיהי' טעם עצו ופריו שוה מ"מ פסול מטעם שאיננו פרי של עץ הנקרא הדר ואם לימוני מורכב באתרוג ובטלה לימוני באתרוג והוה לימוני פרי של עץ הדר מ"מ אין טעם עצו ופריו שוה בקליפה דקה ועיקר הפרי הוא התוך דתרתי בעי' שיהי' טעם עצו ופריו שוה וגם יהי' פרי של עץ הדר נמצא לפ"ז נפל פיתא בבירא שאיננו מועיל זה הסי' להכשירו בלא מסורת כי אולי מורכב הוא ואיננו פרי של עץ הדר:
ומה שהקשה השואל לרמ"א בתשו' מה בכך שהוא מורכב הרי קיי"ל לענין מתנו' שה ואפילו מקצת שה וחייב בחצי מתנו' וה"נ נימא הדר אפילו מקצת הדר כבר נשמר מזה בתשו' מהר"מ אלשוך הנ"ל דבאתרוג הוה כחצי עבד וחצי ב"ח ואבאר בעזה"י כמו בעבד ושפחה שחצי עבד וחצי ב"ח אמרינן בכל חלק וחלק ממנו מעורב עבדות וחירות ה"נ בצבי ותיש וכן בפרי המורכב מיהו בצבי ותיש אמרינן חייב בחצי ממנו מכח חלק שה שבו אע"פי שחציו שנותן לכהן יש בו חלק שאיננו חייב מ"מ לעומת חצי מתנו' שנשארו ביד ישראל יש בהם חלק שיות שראוי ומחויב לכהן וא"א להפריד' ע"כ מחליפים זה בזה שהרי מתנות מותרים לזרים והרי חליפי' של חלק צבי הוא ביד ישראל וחליפי של חלק צבי שה הוא ביד ישראל אבל הכא באתרוג כיון שבכל פורתא ופורתא יש בו חלק לימוני' אינו יי"ח אפי' בשאר הימים:
ובלבוש כ' עוד טעם לפסול המורכב משום דנעבדה בו עבירה וצווחו עליו מג"א ס"סי תרמ"ח ובט"ז ססי' תרמ"ט ע"ש ולפענ"ד ליישב כל קושייתם דודאי כל כלאי בהמה שאיננו אסור אלא הרבעה להכניס מכחול בשפופר' אבל גוף הגידול איננו באיסור ומותר לקיים הבהמה המעוברת מכלאים כי אין נתעב אלא מעשה ההרבעה שפיר מוכח מש"ס דמותר כקו' ט"ז ומג"א ובאיסורים כאלו מיירי ש"ס בחולין אבל כלאי אילן דאסור לקיימו נמצא כל גידולו באיסור והמקיימו לוקה כמבואר בטור וש"ע י"ד סי' רצ"ה זהו אסור למצוה וכעין זה כתב ה"ה בדעת הרמב"ם באתרוג של אשרה שנטעה מתחלה לכך ע"ש בפ"ח מה' לולב כיון שכל עיקר גידולו בעבירה אסור למצוה וצדקו דברי הלבוש אמנם היינו לדעת הרמב"ם פ' יו"ד ממלכים דבן נח מוזהר על הרכבת אילן ואמנם לחם משנה כתב ליישבו יע"ש ואינו מוכרח לפי מה שכתבו תוס' סנהדרין ס' ע"א יע"ש וא"כ אם אין בן נח מוזהר אין תחלת גידולו של אלו באיסור וגם ביארתי בתשובה אחרת דאפשר דאין אסור במקיים כלאי הרכבה בח"ל אע"ג דהרכבת אילן נוהג בח"ל משום דאיתקש לבהמתך והוה כמו חוב' הגוף וכמ"ש ט"ז בי"ד ר"סי רצ"ז מ"מ מינה מה בהמה מותר לקיימה אם כבר היא נרבעת מאינו מינה ה"נ הרכבת אילן נהי אסור להרכיבו אפי' בח"ל והמקיימו בא"י לוקה מ"מ בח"ל אפשר אין איסור לקיימו [עיין בח"ס חיו"ד סימן רפ"ח] א"כ לפ"ז נמי אין באתרוגי' אלו שבח"ל לאסור מטע' הלבוש אך מטע' הראשון אסורי' העולה מזה כל האתרוגי' שאינם מיעניווע אין ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם מהמורכבים ואין לסמוך על סימני' והשומע ישמע ויונעם לו הכ"ד א"נ. פ"ב כאור בוקר ליום א' יו"ד אלול תקצ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: