שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קפב
עיר א' גדולה לאלקי' שבשנת תקע"ד לפ"ק לא הי' בבה"כ שלהם אלא אתרוג א' וציוה הגדול שיקח הש"ץ עבור כולם והם ישמעו הברכה ויענו אמן ויי"ח ביום השני די"ט ראשון חל בשבת והוא ציוה לי אח"כ טעמו ונימוקו דהנה בבריתא דסוכה מ"א ע"ב דרשי' ולקחתם שחהא לקיחה לכל א' וא' בלי שום חולק וא"כ תימה על הרמב"ם דלא מייתי שום רמז מבריתא זו אע"כ דבריתא גופי' לא אצטריך דכיון דשאול פסול ומה"ט פסול נמי דשותפין דה"ל שאול כמבואר בתוס' א"כ ממילא א"א שיהי' לקיחה א' בשביל כולם דא"כ יהי' אתרוג השותפי' וצ"ל דהבריתא מילי מילי קתני אי לא כתיב לכם משלכם להוציא את השאול הוה דרשינן ולקחתם לקיחה לכל א' וא' ושוב דריש לכם משלכם תו לא אצטריך ולקחתם ללקיחה לכל א' וא' ודרשי' ולקחת' לקיחה תמה נמצא לפ"ז למסקנא לא אתי' לקיחה לכל א' מולקחתם רק משאול וכיון דבשארי הימים לא אסרו חז"ל שאול הה"נ דאין צריך לקיחה לכל א' ומה"ט לא מייתי לי' רמב"ם אלו דבריו:
ולפע"ד איני נ"ל דבריו דמה שהקשה למה לי קרא תיפוק לי' דה"ל של שותפים ושאול פסול ז"א דאטו פסול שותפי' כתיב בקרא לכם כתיב שיהי' הלולב לאותו שלוקחו ולא משל אחר והשתא אי הוה ולקחתם לקיחה לא' בשביל כולם א"כ אי הוה הלולב של כולם הוה שפיר לכם שאותן שלוקחי' אותו הוא שלהם דלכם קאי אולקחתם ולא ממעט אלא שיקחו צבור זה לולב מציבור אחר שאין השליח ציבור שלוחם ואינו מוציא אותם ואז הוא שאול ופסול אבל אם כל השייכים עומדים בבה"כ כשהשליח נוטל בשביל כולם מקיים שפיר לכם וא"נ אם האתרוג כלו של ראובן ושמעון נוטלו בשליחות ראובן נהי דשמעון לא יצא משו' שאול מ"מ ראובן יצא ששלוחו כמותו אבל השתא דכתי' ולקחתם לקיחה לכל א' וא' ועלה קאי לכם ולא שאול א"כ צריך שלא יהי' שאול לאחד וממילא שותפי' פסול וכן שלוחו פסול וזה מדוקדק מסידור לשון הבריתא דבתחלה דריש ולקחתם לקיחה לכל א' ואח"כ לכם ולא השאול ואח"כ מכאן אמרו אין אדם יי"ח בי"ט ראשון בלולבו של חברו אא"כ נותן לו במתנה ומייתי עובדא דר"ג ור' יהושע והיינו אי לאו דמייתי ולקחתם אף על גב דשאול פסול מלכם מ"מ לא הי' מתחייב מזה שיתן ר"ג לולבו במתנה אלא הי' מקנה להם בשותפות וא' לוקח בשביל כולם ואי לאו דמייתי לכם נמי לא הי' מתחיי' שיתן להם במתנה אלא הוה סגי בשאלה אבל השתא דכתי' ולקחתם וגם לכם נולד מזה מכאן אמרו שאין אדם יי"ח בי"ט א' בלולבו של חברו ועובדא דר"ג וזה ברור לע"ד:
והא דהשמיט הרמב"ם הך דלקיחה לכל א' קו' גדולה היא ומיהו שערי תירוצים לא ננעלו דהרי בכפות תמרים הקשה למה לי קרא כלל תיפוק לי' דכל מצות שבגופו של אדם לא שייך שליחות דמ"ש לולב מהנחת תפילין ושופר וכדומה ונ"ל דאין הכי נמי אלא דבלא"ה הקש' הא אצטריך קרא ללקיחה תמה ותי' הנ"ל דאי ללקיחה לכל א' ה"ל למיכתב קחו לכם ואי ללקיחה תמה לחוד ה"ל למיכתב ולקחתם בקמץ לשון יחיד השתא דכתי' ולקחתם וקרינן בסגול שמע מינה תרתי והשתא אומר אני דודאי לא צריך קרא ועיקר קרא ללקיחה תמה אלא מאי הוה קרינן ולקחתם בקמץ לא היינו אומרים דבעי' לקיחה תמה אלא דגז"ה דיהי' סגי בלקיחה א' בשביל כולם ומשו"ה לא כתי' וקחו אלא ולקחתם שיהי' א' לוקח בשביל כולן כך ה"א משו"ה באה המסורות הלכה למשה מסיני לקרות בסגול לקיחה לכל א' א"כ ממילא קשה למה לי כלל לכתוב וקחו וממילא נדע לקיחה לכל כמו כל מצות שבגופו וע"כ ולקחתם אתא ללקיחה תמה נמצא לפ"ז בבריתא דתני ולקחתם שתהא לקיחה לכל א' לא הוה צריך למידרש הכי מקרא אלא לימא דלא נטעה למידרש בהיפוך וכדי למיתני אח"כ מכאן אמרו חכמי' אין אדם יי"ח וכו' והרמב"ם לא הוה צריך לאיתויי דמ"ש האי משארי מצות שבגופו:
מיהו האי גופי' טעמא בעי מ"ט מצות שבגופו לא סגי בשליח ומה בין שחיטת פסח למצות שופר ובאמת ראי' דשופר ערבא צריך דתינח לשיטת הסוברים דעיקר מצוה היא השמיעה ומשו"ה מברכי' לשמוע ולא לתקוע א"כ הרי קמן דכל א' צריך לשמוע ואינו יוצא שאחד ישמע בשביל כולן וגם זה יש לדחות דכיון דאינו אלא שמיעה ולא מעשה אין כח למוסרו לשליח כמו שהסביר הר"ן פרק התקבל גבי מילי לא מימסרי ומכ"ש למ"ד בשופר עיקר המצוה היא התקיעה ונפקא מדכתי' והעברתם והרי קמן שא' תוקע בשביל כולן ואע"ג דהוה מצוה בגופו ומה שהקשה מתפילין מאן לימא לן דהתם נמי לאו מוקשרתם דפ' שני' נפקא לן דנמסר בסגול שיהי' קשירה לכל אחד ואי לא קרא הוי סגי בקשירה א' לכולן וכן משמע ממ"ש תוס' מסוכה דכתיב כל האזרח משמע דאי לאו קרא ה"א א' יושב בשביל כולם וחליצה נמי כתי' קרא ואמרו לו והיכי דגלי גלי ובגוף ענין החליצה כתובות ע"ד ע"א דלא מהני שליח נראה לי היינו טעמא משום דייבום אינו אלא בביאה ולא שייך שליחות בביאה משו"ה החליצה שהיא במקום הייבום א"א ע"י שליח אבל בדוכתי אחריני מנ"ל וצ"ע יהי' איך שיהי' לעיקר הדין נלע"ד דבשארי יו"ט נמי בעי' לקיחה לכל א' וא' הנלענ"ד כתבתי משה"ק סופר מפפד"מ: