שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קעה
שלום וכ"ט לה"ה ידידי הרב המופלג מו"ה אהרן סג"ל ני' אב"ד דק"ק ב"ק יע"א:
גי"ה הגיעני ע"ד גבאי צדקה שיצא עליו קול שנתפס עם הנכרי' ורצו להעבירו ולא שבק מעלתו יפה עשה שאין לפסול איש על רינון וקול בעלמא ואין להחזיק הקול אלא בעדים ברורים ואין להרהר אחר זה כלל וכלל והנה אח"כ הודה ולא בוש שנכשל באיסור זה כמה פעמים רחמנא לצלן והעבירוהו מגבאותו ונטלו ממנו סמיכת החבר יפה וכדין עשה גם בזה ומה שציוה מעלתו שיתודה ברבים כיון שהחטא מפורסם צריך לפרסם תשובתו ברבים גם זה כדין וכהלכה ועל זה נאמר מכסה פשעיו לא יצליח אך מה שביקש ממני לסדר לו סדרי תשובה לא בי היא והנה עיקר התשובה אינה אלא עזיבת החטא וחרטה בלב וידוי פה ומיד הוא צדיק ונאמן אלא לפעמים אדם עושה כנ"ל להטעות הבריות והוא עושה בלי לב ולב ע"כ אין אנו מאמינים עד שנראה בו סי' תשובה כגון שילך למקום שאין מכירי' ויחזור אבידה בדבר חשוב לענין חשד הנאת ממון כגון שוחט וה"ה בשארי ענינים כיוצא בזה אבל הקב"ה היודע מחשבותיו א"כ מיד שחזר בו נתקבל מכאן ולהבא אך על מה שעבר לא נתכפר לו בחיי' כריתות ומיתת ב"ד עד שיתייסר ביסורים ואם אינו רוצה להתענות ולקבל סיגופים על עצמו ייסרהו הקב"ה כדי לכפר עונותיו שעברו והרוצה לפטור מיסורי שמים מסגף עצמו בסיגופי' לפטור מעונש שמים וכל זה להיות לו כפרה על העבר אבל להבא מיד שקיבל עליו שלא לחזור לדרכיו ומעלליו ובוכה ומתודה וחוטא בל יתגאה במלבושים וגילוח וכדומה מיד נתקבל בלי שום תענית והסיגופי' אינם אלא לפטור מיסורי שמים ולשער כמה סיגופי' יושקלו בחיוב כרת אין אנו יודעי' עד מה:
וקצת רמז ממ"ש הרמב"ם סוף פי"ז מסנהדרין והאריך שם בהגה"ה משנה למלך והכלל הוא דרמב"ם ס"ל כל חייבי כריתות שלקו דקיי"ל שנפטרו מידי כריתותן היינו עם תשובה והגה"ה מ"ל חשב דרמב"ם מיירי כשלקה שלא כדין היינו על לאו דמיתת ב"ד אבל אם נלקה כדין אינו נפטר מכרת שגגה היא דבפ"ק דמגילה אין בין שבת לי"הכ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת ופריך אידי ואידי בידי אדם הוא דחייבי כריתות שלקו וכו' ומאי פריך הא כרת די"הכ נלקה כדין ולא נפטרו אא"כ נלקה שלא כדין היינו על לאו דמיתת ב"ד דלא ניתן למלקות אע"כ דלא כהגה"ה הנ"ל אלא כל חייבי כריתות שלקו נפטרו עם התשובה אך כ' שם שהקשה בס' בני חייא אם עשה תשובה מלקות למה לי ואין לך דבר שעומד בפני התשובה ולק"מ הא קיי"ל שלהי יומא ד' חלוקי כפרה והעובר על כריתות אע"ג שעשה תשובה היה צריך יסורים משמים וקמ"ל כיון שלקה נפטר מיסורים אבל לעולם דוקא בשעשה תשובה והתשובה היינו הוידוי וחרטה ועזיבת החטא כנ"ל למדנו מזה של"ט מלקות בב"ד המה במקום יסורי' של כרת א' וידוע כי הבועל ארמית אמרו עלי' במס' סנהדרי' פ"ב ע"א לא פגעו בו קנאין מאי אדכרי' לרב בחלמא יכרת ה' לאיש אשר יעשנה לא יהי' לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ולא בן מגיש מנחה אם כהן הוא ע"ש ונ"ל דמאשתו ישראלית קאמר שלא יזכה לכל הנ"ל דאי מבעילת ארמית שלא יזכה שיתגיירו הבנים א"כ למה לי קרא שלא יהיה בן מגיש מנחה פשיטא דבן הגוי' לא יגיש מנחה אפי' יתגייר למשפחותם לבית אבותם כתיב אע"כ מאשתו ישראלית קאמר ונראה דמשו"ה הרעישו הנשים העולים אז בימי מלאכי ועזרא עיין בפנים בפסוק וסבבו את המזבח וכסות דמעה את מזבח ה' (ועיי' סוף גטין) מהאי טעמא כי טובי' חטא וזינגד מינגד הוא ברשעו בעל ארמית ונשיו בנות ישראל הכשרות לא יצליחו בבנים הגונים ע"כ בכו והתעוררו כל כך:
נחזור להנ"ל עכ"פ לפטור מיסורי כרת סגי על כל בעילה להתענו' ל"ט ימים אפי' בימי החורף שקול יום הצום כמכה א' ברצועת ב"ד והיינו עם צירוף הבושה שיתבייש בוידוי ברבים כי לולי כך אינו דומה סיגופו בסתר למכת ב"ד בפרהסי' שהרי קיי"ל כפתוהו על העמוד ורץ פטור מפני שהבושה כפרה ש"מ שהביזיון שקול כמלקות אך היכא שמתבייש ברבים י"ל של"ט תענית שקולים כל"ט רצועות על כל ביאה וביאה וירבה בתפלה ותחנונים להשיב מעליו חרון אף וקללת לא יהיה לו ער ועונה וגו' רחמנא ליצלן יותר מזה לא ידענא והנלע"ד כתבתי בחפזי: פ"ב יום ג' י"ד לירחא תליתאי תקצ"ב לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ: