שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קע
שלום ורב טוב לידידי הרב המופלא ומופלג הותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה מאיר נ"י אבד"ק סאבאטיש:
על שאלתו עתה באתי היות כי לקחה אזני שמץ מדברי ריבות בשערי' והעיקר בינו ובין התו' מה' איצק ליב משם אודות הוספת אחרון בכל שבת ואם כי בעיקר הדין נ"ל שהדין עם מעלתו כאשר אבאר אי"ה מ"מ אין שלום יוצא מתוך מריבה וכל נתיבותי' שלום כתי' ואחז"ל מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון וכו' דלא ליתי לאנצוי' ואיך ח"ו נרבה בקוראי' להרבות במחלוקת והגם כי לפי דברי מה' איצק ליב בעצמו במכתבו פגע בכבוד הרב אשר לא כדת מ"מ אחרי אשר חזר בו ומתחרט ושלח אליו אנשי' להתרפס בפיוסים ועוד זה לו שקרא אלי להיות מליץ יושר לפני מעלתו ע"כ אין מהראוי להשיב פני ריקם והמוחל אל יהי' אכזרי ויתר מרעהו צדיק ואין נאה לחכמים לעמוד על מדותם ושבח להם שימחלו ובזה הם מושכים רבים לעבודת ה' ועיי' ברמב"ם ספ"ז מת"ת מה שהוא מדרכי החכמים ואפי' בפרהסי' שאסור לת"ח למחול מ"מ מסיים שם עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו משמע כיון שביקש ממנו ראוי לסלוח לו ומ"מ אני אומר שמו"ה איצק ליב נ"י יחוש לעצמו ויבקש מחיל' ממנו ברבים בבה"כ הקדושה במקום שחטא ויאמר חטאתי וישר העויתי וזהו מדרך אנשי יושר שאם עבר עליהם כוס של כעס חוזרים ומתקנים עותתם וכל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו כל עוונותיו וגם יתן ממונו צדקה לכפרת נפשו ויהי' זה קדוש ש"ש ברבים והשעה צריכ' לכך כי רבו עתה עם הארץ המתפרצים ואם איש חכם וירא ה' כמו מו"ה איצק ליב יתן יד לפושעים למרות עיני כבוד הרב ולנהוג זלזול בכבוד התורה ק"ו יהי' חלול ה' בדבר ודלת העם יוסיפו אשמה כי ממנו ילמדו ויהיה ח"ו האשמה תלוי' בו ע"כ מה טוב ומה נעים כי תשמעו בקולי וישמע אליכם האלקים והי' זה שלום ביניכם שלוה בארמנותיכם יהי' כן ה' עמכם:
ודאתאן עלה אודת הוספת אחרון בכל שבת ומה גם בי"הכ שחל בשבת אם כי כבר הלכו בו נימושות מ"מ אאריך קצת לברר שרש הדין גרסי' ר"פ הקורא עומד בשני ובחמישי ובשבת במנח' קורין ג' אין פוחתין מהם ואין מוסיפי' עליהם בי"ט ה' ביה"כ וי"ו בשבת זיי"ן אין פוחתין אבל מוסיפי' עליהם ומפטי' בנביא וכו' והנה רש"י פי' הטעם דאין מוסיפי' בימות החול משום ביטול מלאכה ולפ"ז פשוט דמוסיפי' בי"ט וי"הכ וכן מבואר להדי' בתוס' כ"ג ע"א ד"ה חד אמר דמשו"ה קורין כל המנין ואח"כ קורא למפטיר משום שמותר להוסיף בשב' וי"ט וי"הכ וכן פסק רמב"ם פי"ב מתפיל' וכן משמע מהטור א"ח סי' רפ"ב שהרי כ' כמ"ש לעיל בשם התוס' וכן פסק הריב"ש סי' פ"ד:
אמנם הר"ן פי' הטעם דאין מוסיפי' בחול משום דלא להשוותו עם ר"ח וכן הטעם בכולן נמצא לפ"ז לא יוסיפו בי"ט שלא להשוותו עם יה"כ וכן בי"הכ שלא להשוותו עם שבת ולזה הפי' מה דתנן אבל מוסיפי' עליהם לא קאי אלא אשבת לחוד שאין שום מעל' אחרי' וכן פסק התשב"ץ ח"ב סי' ע' וזה נראה דעת ריב"א שבמרדכי פ' הקורא עומד סי' תת"ח שפ"א היו ג' חתנים והתיר להוסיף מפני שהוא מועד שלהם וה"ל כמו י"ט ומייתי ליה בהגהת מיי' פ' י"ב מתפלה אות ד' ובט"ז רס"י קל"ה תמה מה בכך אם להם הוא יו"ט הא איכא ביטול מלאכה לעם ונראה דהריב"א לא ס"ל האי טעמא דבטול מלאכה דמי שרוצה לעכב אה"נ דמעכב ולא הוצרכו חכמים לעשות תקנה על ככה שיהי' אסו' להוסיף בשביל זה אם הם רוצים אבל העיקר דאסור להוסיף משום שלא להשוות חול לר"ח וי"ט לי"הכ וכו' וכנ"ל אבל לולי זה היה מותר להוסיף והשתא כשיש חתונה ואצלם הוה יו"ט ואם ישוה יום חול הלזה לר"ח אין בכך כלום אע"ג דבעלמא אסור להוסיף אפי' בי"ט ממש היינו משום שבי"ט קורין ה' ואם יוסיפו יהיה ששה ויהי' שוה לי"הכ משא"כ בחול כשמוסיפין א' עדיין אינו אלא כמו ר"ח והיום ראוי להיות כר"ח ועדיף מיני' משום חתונה שלו:
אמנם אחר העיון יש להקשות על שיטה זו קו' עצומה והוא דלשון המשנ' בי"ט ה' בי"הכ וי"ו בשבת זיי"ן אין פוחתין מהם אבל מוסיפין ומפטיר בנבי' והיתכן דאין פוחתין קאי אכולהו ואין מוסיפין לא קאי רק אשבת מה דסיים ומפטירי' בנבי' הדר אכולהו זהו דוחק גדול ותו דבדף כ"ג אר"ע בי"ט ה' בי"הכ זיי"ן בשבת ששה אין פוחתין אבל מוסיפין ויש לשאול ממנ"פ אהאי קאי אי נימא דקאי איה"כ זיי"ן א"כ מכ"ש דקאי אשבת דמסיי' בי' וסמיך לי' ואי קאי אשבת לחוד א"כ הרי קמן דמוסיפי' על ששה של שבת אע"ג דיהיה א"כ שוה ליה"כ ויש לדחוק בזה ולומר דלמא ר"ע לי' לי' האי סברא כלל ולדידי' אה"נ דמותר להוסיף אפי' בחול והר"ן לא קאמר אלא במתני' דאוסר הוספה בחול משום דלא לשווי לר"ח אהא קאמר הר"ן דאין מוסיפי' ביו"ט וי"הכ ודוחק ותיתי לי דבתר דקיימתי מסברא מצאתי שהניח בעל אלי' רב' קו' זו בצ"ע על הר"ן ודעמי' תו יש להקשות לפמ"ש תוס' במתני' דמשו"ה תני ג' פעמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניו ולאחריו משום דה"א דכל דטפי מילתא מחברי' מברך לפניו ולאחריו קמ"ל ואי ס"ד דאין מוסיפי' משום דלא לשוי חול עם ר"ח א"כ ממילא מוכח שאין שום חלוק ביניהם בענין הברכה דא"כ לעולם לא ישוו אפי' אם יוסיפו דהרי הברכה מחלקת ביניהם ומ"ט לא יוסיפו אע"כ איכא בהוספה טעמא אחריני:
גם יש לעיין לפי מה שהוכחתי לעיל דדעת הריב"א כהר"ן א"כ יהיה דברי המרדכי סותרים עצמם דמיד אח"ז בסי' תת"ט מייתי דברי תוס' דלעיל דמשו"ה המפטיר קורא אחר שכבר השלימו מנין ז' משום דמותר להוסיף בין בי"ט בין בי"הכ וכהתוס' וא"כ סתר עצמו וכן בהגה' מיי' אות ד' מייתי דברי ריב"א הנ"ל ובאות ז' מייתי כדברי התו' הנ"ל וכן ק' לי על הטור רסי' רפ"ב שכ' בי"ט ה' בי"הכ וי"ו בשבת זיי"ן ואחר כך כתב אין פוחתי' מהשבעה אבל מוסיפי' עליהם ומדדייק על השבעה ולא כ' סתם אין פוחתין אבל מוסיפי' ש"מ לדיוקא אתי דאשבעה קאי ולא אחמשה וששה אע"ג דלענין אין פוחתין ודאי אין לחלק דמה"ת לפחו' מ"מ משום מוסיפין נקט ז' וכן משמע דבהלכות פסח ושבועות ור"ה וי"הכ בכל אלו לא הזכיר דמוסיפי' משמע דאין מוסיפי' וכהר"ן ואח"כ כ' גבי' כהתוס' ומשמע להדי' דמוסיפי' בי"ט וי"הכ וצ"ע לכאורה:
והנלע"ד דגם הריב"א שבמרדכי והגה' מיי' וגם הטור כולהי ס"ל כרש"י ותוס' ורמב"ם והריב"ש דמותר להוסיף אכולהו קאי אך מ"מ סברת הר"ן אמת מסברא חצונה אם באנו להוסיף כרצוננו יתבלבל הסדר וע"כ מסברא לא נוסף אלא אם נעש' קבע בכל שבת ושבת נוסף א' ויקראו שמנה א"כ אז מותר להוסיף בי"הכ אזי מותר להוסיף בי"ט ומזה מיירי מתני' דמוסיפי' עליה' על כל הני דתנן אבל אם אינו מוסיף בשבת אלא באקראי והזדמן ולפעמים אינו קורא אלא ז' אסור להוסיף בי"הכ וי"ט שלא ישוו עם שבת והשתא אתי' דברי הטור בדקדוק דבתחלה כ' דוקא בשבת מוסיפי' והיינו באקראי כשירצה משא"כ ביו"ט וי"הכ אמנם אח"כ כ' דמפטיר הוא לעולם נוסף על המספר כיון שהוא חק קבוע שפיר דמי להוסיף ג"כ בי"הכ ויו"ט וכן יש לדחוק בריב"א ולומר דמיירי באופן שאין כאן בטול מלאכה כיון שהרוב שייכי' לי"ט שיש תשעה בין שלשה חתנים והשושביני' ששה וממילא דהי' מותר להוסיף אלא דאפ"ה כ' שם במרדכי שלא יעלו לתורה אלא החתני' משום דלגבי אחריני ליכא י"ט אע"ג דלא שייך ביטל מלאכה באותן שבב"הכ עתה מ"מ לא שפיר דמי שיהי' שווה אצלם עם ר"ח משא"כ גבי חתנים די"ט שלהם הוא ומודה המרדכי היכא שקובעי' ההוספה שפיר דמי ומשו"ה מייתי אח"כ הך דמפטיר שכ' תוס' וזה דוחק קצת:
אך מדלא הוזכר בפירוש בטור ומרדכי ובתוס' לא מצינו שום הוספ' אלא מפטיר משמע קצת שגם שום תו לא יוסיפו בי"ט ויה"כ אעפ"י שקבע מנהג קבוע להוסיף א' בכל שבת מזה נ"ל קצת סמך למ"ש מג"א בשם קדמוני' דבי"הכ בשבת אין להוסיף משום דיש קפידא בראשי הפרשיות ואין לחדש פרשה והפסקה חדשה וא"כ גם בי"הכ בחול אין להוסיף אע"ג דבי"הכ בחול אין להקפיד משום ראשי הפרשיות שהרי זה הנוסף יתחיל כמו בי"הכ בשבת שקורין לעולם ז' מ"מ לא יוסיפו שלא ישווה עם יה"כ שחל בשבת וממילא אין להוסיף בי"ט שלא ישווה עם יה"כ ולא הותר אלא מפטיר דשוה בכל י"ט י"הכ ושבת משא"כ הוספת אחרון לא הותר אלא בשבת ולא בי"הכ וי"ט וא"כ לפ"ז מצאנו ראי' לדברי מג"א אמנם בלבוש צווח כי כרוכיא האיך שייך בכל שבת יוסיפו ומשום שנתוסף לו קדושת יה"כ יפחתו מקריאת' גברא חדא ואפשר דמג"א גופי' לא אמרה אלא היכא שאין מוסיפין בקביעו' בכל שבת אבל היכא שקבעו מנהג להוסיף אפשר שצדקו דברי הלבוש ובס' אלי' רבה העידו שכן המנהג בפראג שמוסיפי' בי"הכ שחל בשבת והיכא דנהג נהוג ואריך:
וראיתי בגליון תשב"ץ שכ' ששמע מרבו דהאידנא דכל א' מברך לפניו ולאחריו איכא למיחש לתוס' ברכות שלא לצורך וראיתי להר"י בהלכות קטנות ח"ב סי' צ"ג שדחה זה בדברים בעלמא ולא הבנתי דבריו והנלע"ד דודאי משום גזירת הנכנסי' והיוצאים בעלמא לא הי' חז"ל מתקני' לברך כמה ברכות לבטלה גם י"לד בלשון הש"ס והאידנא דכולהי מברכי' לפניהם משום הנכנסי' וכו' וקשה ומי זה שהתחכם על המשנה ואיננו לא ברייתא ולא משום תנא רק סתמא קאמר והאידנא וכו' ע"כ נ"ל פשוט דגם בימי המשנה הי' כבר זה מימות עולם דנהי אם ירצה הראשון לברך לפניו ויכוון הוא והשומע לצאת גם על כל הסדרים יוצאי' בזה ואין העולי' אחריו צריכי' לברך עוד אך אם ירצה שלא להוציא רק י"ח קריאתו ויברך אחרי' א"כ מי שעולה אחריו מחויב לחזור ולברך מדינא ואין כאן ברכה לבטלה כלל הגע עצמך אם עשרה מתעטפי' בטלית כאחד אם ירצו א' מברך לפני' ולאחרי' לכולן או כל א' מברך לעצמו וה"נ דכוותי' ובמשנה דקאמר הפותח והחותם בתורה מברך לפניו ולאחריו היינו אם שמותר לעשות כן ונפקא מיניה היכא דליכא נכנסי' ויוצאי' וכדהתם כ"ב סוף ע"א שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי מיפק לא נפקי וה"נ אמרינן גווני דלא עיילי ולא נפקא ובכי הא קמ"ל מתני' דאם ירצה הפותח מברך לפני' והחותם לאחרי' אך היכא דאיכא נכנסי' ויוצאי' מעיקרא הכי אתקני שלא יכוון להוציא בברכתו אלא לפטור עד מקום קריאתו והבא אחרי' יברך מדינא אם רבי' יהי' או מעטי' תדע לך דאל"כ תקשי הרי במתני' שילהי מגילה תנן אין מפסיקין בקללות ומייתי תו' בשם ירושלמי משום דכתי' אל תקוץ בתוכחתו לא יעשנו קוצין קוצין ואיכא מ"ד טעמא משו' שלא יברכני בני על הקללות וקשה האיך מפרש זה הטעם על המתני' אין מפסיקין בקללות הלא בימי המשנה לא הי' מברך אלא באחרונה ודוחק לומר דה"נ קאמר אין מפסיקין את הסדר כולו בקללות שלא יסיי' האחרון בקללות דא"כ יכול הוא לחלק הפרשה בין כמה גברא ורק שהאחרון המסיים בברכה יברך בטוב וא"כ אין זה דומה לטעמו של מ"ד אל תקוץ בתוכחתו אל תעשנו קוצין קוצין דלדידי' אסור להפסיק כלל אע"כ שגם בימי חכמי המשנ' רוב פעמים היו מברכי' כל העולים ומשו"ה אסור להפסיק לעולם בקללות וא"כ מוכח עכ"פ שאין כאן חשש ברכה לבטלה כלל:
ומ"מ במקום שאין מנהג להוסיף כלל הייתי חושש אולי הראשוני' קבלו עלי' כדעת האוסרי' עתה להוסיף כלל עמג"א סי' תקנ"א סק"ז וסי' תר"ץ סקכ"ב אך הואיל וחזינן דנהיגי להוסיף בשמחת תורה בכל המקומות שבמדינה זו ואע"ג דכ' רשב"ץ דלא אפשר שאני מ"מ מה לא אפשר הוא שכל א' רוצה לזכות בסיום התורה ומשום כבוד' של תורה א"כ מכ"ש וק"ו כשרואים שאין קיום לקופת הכנסת ת"ת של בני עניים הבל שאין בו חטא שמעמד העול' עליי' קאי ונתמוטטו יסודות הקופה וע"י קריאת האחרון יעומד חי על מתכונתו פשיטא דטבא הוא וטבא להוי ויהיה חלקי עם המחזיקים בזה אבל מה שהחליפו המעות אח"כ לקופת נר תמיד לא ירד בני עמכם ותמהני על מעלתו שראה ונתפייס בזה להוריד מקדושת ת"ת לקופת נ"ת וחלילה לעשות כן ובטוח אני במעלת כבודו שיעמוד בפרץ להחזיר הדבר למקומו לקופת ת"ת אבל זולת זה אין שום פקפוק על תקנת הרב רק מה שהוסיף גם ביה"כ בשבת נגד המג"א פשיטא שקשה הדבר לעשות מעשה כזה ואין בו צורך גדול אפי' לשנות מניגון הנהוג לא שפיר דמי מכ"ש בענין זה ומ"מ כבר כתבתי בשם אלי' רבה שכן המנהג בפראג ומר כי אתריה חן מקומו עליו ואין לתופסו על זה:
ומ"ש לי מהו' איצק ליב נ"י דאין כח לקהל לעשות במקום דאיכא פסידא להאי בלא רוב מנין ובנין באמת היכא דאיכא פסידא אפי' יהי' רוב מנין ובנין איכא כמה עיקולי ופשורי ובן יום א' מעכב וצ"ע במקומות הרבה במרדכי ריש ב"ב אך הכא לא ידענא מאי פסידא שייך הכא אולי משום שהסדרא נחלקת לשמונה חלקים יגיע להקורא איזה פסוקים פחות ממהשהגיע עליו כשהיתה נחלקת לשבעה חלקים ואיכא קפידא בזה כדמשמע במגילה כ"א ע"ב ראשון שקרא ד' משובח וכו' משמע שיש שבח למישקורא יותר מ"מ לא נראה לי קפידא בכך חדא דחזינן דלא קפדי אנשי בהכי בזה"ז ואין חלוק להקונה סגן בפ' וילך שנחלקת לז' חלקים קטנים לקונה בפ' ויצא ועוד דלא שייך כן אלא אי איכא פסידא לאדם ידוע ורווחא לאדם ידוע אבל הכא דהכל שווי' ופעמי' יהיה הפסידא לזה ופעמים לזה והריוח במצות לימוד התינוקת שוה לכולם ע"כ אין ממש בזה הפקפוק כלל:
ופתחתי בשלום ובו אסיים שעכ"פ יהיה כבוד ידידי הרב נ"י מחול ויהי' רך כקנה ולא קשה כארז ח"ו ולא יאמרו הרב כמה קשה וכו' וישיבני על נכון משלום הקהל בכלל ושלומו ושלום תורתו ישגא כאות נפשו ונפש אוהבו הטרוד מאוד: