שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קמח
נפשו אוותה לדעת דעתי הקלושה בחימום מקוה בי"ט לטבילת נשים לטהרתן שאלה זו כבר נשאלה לפני שנת תקס"ט לפ"ק לחמם בליל י"ט ב' והיינו לבשל הבשיל אצל האש וגם לשתות ממים חמין ההמה [הוא לעיל סי' קמ"ו] שוב נדפס ס' נודע ביהודא תנינא ושם בא"ח סי' כ"ה התיר בי"ט בע"ש ע"י ע"ת וכבר ראו עיניו וגם דברי פרי מגדים סימן תקי"א במשבצות זהב סק"ב וראוי לסמוך עליהם וכ"ש במקום רפואה מצוי' והגם כי אינני מתיר כי מיראי הוראה אנכי ואני שונא חדשות ומרגלא בפומי החדש אסור מן התורה בכל מקום אבל במקומ' שנהגו להתיר ע"פי הוראת הגאוני' הנ"ל אין מזחיחי' אותם:
אמנם מה שפקפק מעלתו על מה שכ' פרי מגדים שחמום הוא לרפואה כמ"ש תוס' בשבת מ"ז ע"ב גבי זיעה וכתב מעלתו התם הוא לרפואה משא"כ הכא רק לשמירת הבריות איפוך אנא זיעה הוא רק לשמירת הבריות וכן מ"ש פני יהושע התם ללמוד מזה היתר לעישון טאבאק הוא רק ג"כ לשמירת הבריות וכ"ע בריאי' נינהו מעישון הטאבאק משא"כ הכא בנכנסת למים צוננים וקיי"ל הכל חולים הם אצל צינה דמשו"ה התירו לחמם בימי החורף בשבת ע"י אינו ישראל וכמבואר בש"ע א"ח סי' רע"ו ומג"א שם סוף הסי' והרי קמן דהוי ס"ד דש"ס במדורה להתחמם אפילו בית שמאי מודה ועיי' בביצה כ"א ע"ב ועיי' שבת ס"א לא שנכפה אלא שלא יכפה עוד שם ס"ו ע"ב יוצא' באבן תקומה וקצת יש לדחות ראיה זו דעכ"פ תכשיט הם ולא משא ומ"מ האמת יורה דרכו שאין לחלק. ומ"ש דזה לא נקרא שוה לכל נפש כיון דלא כל אדם צריכי' לטבילה לא הבנתי פקפוקו הלא לא על הטביל' אנחנו דנים כי אנו מניחי' שהטביל' צריכא רבא שלא תדחה פ"ו לילה א' וממילא שוה לכל נפש כי הנפש הצריך טבילה ומצטנן צריכים להחם לו חמין ומ"ש בביצה דף ל"ב ע"א דהוה לי' למימר בפחמין צריכים לאוליירי' בו רחיצת נדה הנה א"נ נניח שכבר בימי חכמי הש"ס הי' רגילים להחם המקוואות ויעיי' בב"י י"ד ס"סי ר"א ד"ה כ' המרדכי בתשו' בשבועו' זאת אשר השיב וכו' ובש"ע סוף הסימן ומ"מ משמע בתוס' נדה דף ס"ה ע"ב ד"ה אם סמוך וכו' בסה"ד ולרבינו תם כבר נהגו כן בימי הש"ס במקומות הצפוני' הקרים ואם כן תיקשי קושייתו לכאורה דלמא איצטרך לטבילת נדה אמנם בליל י"ט לא אפשר דמחמם לה מבע"י וטובלת מיד בכניסת הלילה (ומי"ט ב' לא מיירי מתני' בסתם) וביום ממש אין טבילת נדה ביום ואפי' אי משכחת לה בדאיכא ארי' וגנבי' ואבולאי בנדה ס"ד ע"ב והא נ"ל לפע"ד דלכ"ע אין להתיר להחם בי"ט ולטבול כיון דכל עצמינו לא התרנו אלא משום שהטבילה הכרחית למצות עונה ופ"ו וכשתהי' זאת המצוה בלילה שהוא חול לא נתיר בי"ט לצורך מצוה שבחול כמבואר סברא במנחות מ"ח ע"א חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת וכו' וא"כ לכאורה לא משכחת ואפשר שזה מדוקדק בלשון הש"ס ב"ו ביו"ם למא"י חז"י דאע"ג דאפשר לצורך הלילה מ"מ אין שום ה"א לרחוץ בי"ט לבעילת לילה של חול ובו ביום הא לא חזי ומ"מ עדיין תקשה דלמא בי"ט שחל להיות ערב שבת וטובלת ביום או בלילה לצורך שבת וע"י ע"ת וכנוב"י אמנם צריכים שתהי' עיקר ההבערה והבישול לצורך שתיי' וע"י הערמה רוחצין בו כמ"ש נב"י וע"כ אין שום צורך פחמים ומבשל לצורך אכילה ושתי' כי אם לאוליירי' שאין מחממים אלא לצורך רחיצה אבל המחממין לאכילה ושתיי' לא בעי פחמי' דאל"ה הו"ל למימר דמתני' דבעי פחמי' לצורך תבשיליו וא"כ ממילא א"א לאוקמי בי"ט בע"ש ולצורך טבילת נדה ע"י ע"ת דניהו דחמום מים אפשר אבל עשיית פחמים א"א:
שם מ"ש שעכ"פ בחם לתוך צונן מתבשלים קליפת המים וזהו בישול שלא לצורך שתיי' כלל ועיי' שם במקומו לרוב ראשוני' מים במים המתערבים לא שייך בישול כדי קליפה כלל עיי' שם חי' רשב"א ובר"ן פ' כירה ולשון תוס' פ' כ"ש מ' ע"ב ד"ה האילפס ור"ת בס' הישר ס"סי רמ"ג ולכן אפי' שופכין הרבה מים חמין יותר מהצוננין עכ"פ אין שופכין בב"א וקמא וקמא מתערב ואינו מבשל אלא מפיג צינתן עד שלבסוף מתחממי' אבל בישול אין כאן בשום אופן והשתא אפי' אירע שישפוך שפיכה מרובה לא הוה פסיק רישא דבר שאין מתכוון כן משמע שכ' רש"י זבחי' כ"א ע"ב ד"ה הא ר"ש וגם אין צריכין לגוף הבישול כי מה לו למים מבושלי' רותחין וחמין צריך מבושלת אינו צריך ע"כ אין בכ"ז כדאי לאסור:
ויען במכתבי העבר כתבתי דרך אגב בקיצור קשה מה שצל"ע בתוס' ביצה י"ב ומעלתו העלה בזה דבר שכלי ונאה אמרתי אשנה פרק זה ואפרש שיחתי ואחר כך אבוא אל דבריו ומתוך דברי ממילא תשובה על קצת דבריו והלכתא גבורתא ורברבתא איכא למשמע מהני מילי ע"כ אאריך קצת הנה בביצה י"ב ע"א כ' תוס' בשם רבינו חננאל דב"ש וב"ה לא פליגי אלא בקטן למולו ולולב לצאת בו וצלע"ג איך אפשר דבהא פליגי ואוסר ב"ש הא ר"א שמותי מתלמידי ב"ש ס"ל ר"פ רא"דמ מילה וכל מכשירין דוחה את השבת והתם קאמר הש"ס בהדי' דר"א שמותי יע"ש ע"ב וכתבו הראשונים הטעם דר"א שמותי משום שהתפאר שלא אמר דבר שלא שמע מרבו מעולם א"כ כל דברו דברי שמאי הם לכן נקרא שמותי ועיי' תוס' נדה ז' ע"ב ור"א דהכנה צ"ל דס"ל לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה ומ"מ צלע"ג תוס' יבמות י' ע"א ד"ה לעולם שהקשו לר"א וכן ר"פ המגרש וקשה הא ב"ש מתירין צרת הבת ור"א שמותי וצע"ג:
נחזור להנ"ל הא לר"א ולב"ש מכשירי מילה דוחין שבת ומכ"ש י"ט ומ"ט לא יוציאוהו למולו וקצת יש לעיי' מ"ט נקט קטן למולו ולא איזמל למול את הקטן וכמ"ש תוס' רפראד"מ דקטן אין מוציאין אפי' לר"א משום שאח"כ יהי' חול' ואינו נושא א"ע ויצטרך לאמו וא"כ י"ל דמשו"ה לא נקט הכא איזמל משום דלב"ש מותר אבל קטן אוסר ב"ש ומ"מ מתיר ב"ה מטעם מתוך ודוחק כיון דלר"ח לא אמרינן מתוך אלא במצוה שהיא צורך היום קצת וכיון דהמצוה היא שיביא האיזמל ולא התינוק מ"ט שרי בית הלל להוציא התינוק בהליכתו פשיטא חי נושא את עצמו ובחזירתו עברה מצותו תו הוה קשי' לי אלולב לצאת בו הנה פשטא דמתניתין י"ל דכבר נפיק בלולב מדאגבי' אלא שהולך לבה"כ לנענע עם הצבור בהלל וכדומה ויעיי' סוכה מ"ב ע"א אך ר"ח נשמר מזה וכ' לצאת בו דוקא ומיירי לכאורה שמוליך הלולב אצל האתרוג וכדומה א"כ צ"ע הא ר"א שמותי ס"ל לולב וכל מכשיריו דוחה את השבת ויש לדחוק דלצאת בו לאו דוקא אלא ה"ה למיעבד נענועים נמי הוה צורך מצות היום לר"ח אף על גב דאינו דאורייתא דומי' דס"ת לקרות בו חובות היום דאינו אלא תיקון משה ע"ה שלהי מגלה ואסמכתא בעלמא מקרא ודקאמ' לצאת לאפוקי מיקירי ירושלים בסוכה מ"א ע"ב ודוחק אלו דברי בענין זה:
והנה על קושייתי הראשונה ממילה תי' מעלתו דבר שכליי דמשמע בשבת קל"ו דלר"א אין מכשירין דוחין אלא בידעו שכלו לו חדשי' ומ"מ מהלינן ממ"נ וא"כ י"ל בסתם קטן פליגי ב"ש וב"ה דהמיל' היא ממ"נ ומכשירין אינן דוחין ומ"מ מוציאין לר"ה לב"ה מטעם מתוך דעכ"פ מקרי מצוה שצורך היום כיון דמצוה למולו ממ"נ דבר נאה ומתקבל הוא:
אך יעויין במס' חולין י"ב ע"א בתוס' הא דאמרי' הא לא שהה ספק הוה היינו מדרבנן ולפ"ז צ"ל הא דפריך מימהל היכי מהלינן פי' הי' להם לחכמים להעמיד דבריהם והניחו על דין תורה ממילא מחללין על המכשירין בכל הילדים כדאמרי' בעלמא במקומו של ר"א היו כורתי' עצים לעשות פחמין לעשות כלי ברזל בשבת ומשמע בכל הנולדים וצריך מעלתו לדחוק דהאי קטן היינו ספק בן ז' ספק בן ח' שהספק לפנינו דמלין אותו ממ"נ ומכשיריו אין דוחין מ"מ גם בזה לא קיי"ל הני שינויי דהש"ס והרי"ף לא מייתי לי' דס"ל אפי' בן ח' חי ה"ל חובל גמור ולפ"ז חמור חבורה דבן ח' חי אלא שאינו מתקן גברא ויש בו צד קולא ועיין חידושי רשב"א שם והוא פלוגתת הרב"י וד"מ סי' רס"ו ובש"ע שם סי"א ובתשובה הארכתי בזה:
מ"ש תו מעלתו לתרץ א"ק מלולב דמיירי דאפשר לקיים מצות לולב בלי הוצאה והאריך בזה ודבריו אין מובנים הנה לר"ח לא שייך מתוך אלא באו"נ או במצות דיומא קא גרים לה ליעשות היום עיי' מג"א סי' תמ"ו סק"ג ואז אמרינן מתוך להוציא גם הולד ואם נניח דאפשר לקיים שניהם ממילא תו אין מצוה ואין הוצאה דוחה י"ט אפילו במתוך דאין כאן צורך קצת וכי היכא דלא אמרינן מתוך שהותר ללקוט ענבי' בלית לי' הושענא אחריתי לר"א דמכשירין דוחה הותר באית לי' זה לא יאמר אדם ומעלתו עירב אפשר לעשותו מעי"ט עם אפשר לקיים שניהם וזהו כלאים והנה במכשירין שאפשר לעשות מע"ש איכא ג' מחלוקת לר"ע ולהלכ' כל שם מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ואפי' אירע לו מקרה שלא היה אפשר מע"ש בנשבר לו האיזמל תדחה המילה כי שם מכשירין אינן דוחי' שבת ולר"א אפי' הי' אפשר לעשותם מע"ש והשהה אותם ואפי' לכתחלה יכול להשהותם עד שבת ואיכא רבנן דמכריעי' אם אירע מקר' בשבת מותר לעשותו בשבת ואי לא לא וזה מתבאר בעירובין ק"ג ע"א פירש"י ד"ה אלא הא ר"ס וכו' יע"ש ואו"נ עצמו לרוב שיטות אין חילוק בין אפשר ללא אפשר והטעם משום שהותרה בי"ט ולא דחויי' ויעיי' לשון מהר"מ מר"ב ברא"ש פ' יום הכיפורי' סי' י"ד וכן משמע לשון ר"ן פ"ב דביצה גבי ממנ' אשה תנור מלא ככרו' וכו' וז"ל אבל י"ט א"נ מותר בה דאפי' אפשר מעי"ט שרי עכ"ל מבואר מזה דמכשירים דחוים הם ולא הותרו ולכן לא הותרו באפשר לעשותן מעי"ט ולפ"ז ר"א דר"פ תולין דס"ל אפי' מכשירים שאפשר לעשותן מעי"ט נמי מותר לעשותן בי"ט ע"כ גם מכשירים הותרו ולא דחויים אמנם ר"ח בתו' פסחים פ"ד ע"א משמע אוכל נפש דחוים מטעם עשה דוחה ל"ת אתי' עליו וא"כ גם באוכל נפש עצמו יש לחלק בין אפשר ללא אפשר עיי' רש"י ר"פ אין צדין ור"ן שם ותוס' מגלה ז' ע"ב ד"ה כאן וכו' ומהתימא דלר"א אין מ"ע מוכרחת דתהי' לכם דאי בעי עביד כלו לה' ואפ"ה אפילו מכשירים שאפשר לעשותן דוחה י"ט וע"כ לא מטעם דחי' אלא הותרה ודלא כר"ח וצ"ע:
הדברים עתיקים ואין כאן מקום להאריך בכל המפרשים ואפסק באמצע הפרק ישמע חכם ויוסיף לקח טוב והטוב והמטיב ייטיב לטוב וירום כסאו וקרנו הכ"ד: פ"ב יום ה' ח' שבט תקפ"ד לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: