שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קמג
שלום וכ"ט לי"נ הרב הצדיק מו"ה סיני נ"י ולגיסו י"נ הרבני מו"ה משה אולמאן ולהאברך תלמידי החריף מו"ה עקיבא נ"י אשר מצפ"ה לק"ק קובין יע"א:
מה שהקשה אפירש"י במנחות מ"ו ע"ב ד"ה שאינו שוקל חוטא דכל הראוי לפקוד קאמר היינו מבן כ' וכו' וסותר עצמו למה שפירש הוא עצמו לעיל במנחות כ"א ע"ב כהירושלמי דשקלים דר"י בן זכאי סובר כל העובר בים סוף אלו דבריו דפר"מ ואנא תיובתא לא חזינא דבדף כ"א לא פירש אלא רישא דקרא כל העובר בים סוף אבל על הפקודים מאי עביד לי' והיא ק' תוס' שם ד"ה כל כהן וכו' בסוף הדבור ונדחקו בזה ויעיי' ביפה מראה בירושלמי דשקלים שנדחק עוד ואתי רש"י לומר דאתי להשוות דכל העובר בי"ס יתן משעה שראוי סתם ישראל לעבור על הפקודים שהוא מבן עשרים ומעלה ותוס' מיאנו בזה נראה דס"ל שוקלין מבן י"ג והוא פלוגתת הרע"ב עם תי"ט פ"ק דשקלי' ורמזה מג"א סי' תרצ"ד סק"ג ועיי' לחם שמים על משנה דשקלים:
מה שהקשה אהתוס' ר"ה י"ג ע"א שהקשו אהש"ס התם דאמר קצירכם ולא קציר נכרי' הא א"י מוחזקת לנו מאבותינו וה"ל קצירכם ותי' דיש לו במה שזרע והקשה מעלתו דעכ"פ כיון שלא נהג איסור חדש עד בואם לא"י וכמ"ש פני יהושע פ"ק דקידושין א"כ לא הו"מ למיתי מיניה עומר כדאמרי' רפר"י דלמ"ד אין חדש נוהג בח"ל אין מביאין עומר מתבוא' שבח"ל וה"נ אין מביאין עומר ממה שגדל בפטור וע"כ דהוה בקיאי' לידע מה שלא הביא שליש בפטור וגדל בחיוב אלו דבריו והמה תמוהים במח"כ תורתו ש"ס אומר קצירכם ולא קציר נכרי והוא אמר כוונת הש"ס הוא קציר ישראל שגדל בפטור זה לא אימעוט ממשמעות קצירכם וא"כ אדרבא יש להוכיח בהיפוך מדלא אמר הש"ס הכי ש"מ דלא כפני יהושע הנ"ל אלא החדש נהג אפי' בתבואה שגדלה טרם בואם לארץ וכמ"ש תוס' בשם ירושלמי שבביאתם נעשו חדש חטין שבעליה מכמה שנים שעברו:
כל זה כתבתי לפי הנחתו דכל שגדל בפטור אין מביאין ממנו עומר אבל לא ידעתי מנ"ל הא דמר"פ ר' ישמעאל אין ראי' דאין מביאי' עומר מח"ל לא מסברא מפיק הש"ס מדאין בו איסור חדש אין ראוי לעומר אלא לגבי איסור חדש כתיב מושבותיכם וכן גבי הבאת עומר כתיב ממושבותיכם תביאו ואם כן מאן דדרש מושבותיכם גבי איסור לחם וקלי בכל מקום שאתם יושבים וה"נ דרוש ממושבתיכם תביאו מכל מקום שאתם יושבים תביאו אפי' מח"ל ומאן דדרש מושבתיכם דאיסור ממושב א"י דוקא לאחר ירושה וישיבה וא"כ ה"נ יפרש ממושבותיכם תביאו מא"י דוקא וא"כ תינח מח"ל אבל מא"י מזמן פטור לא שמענו שלא יביאו עומר אדרבא יש להוכיח בהיפוך מדאיצטרך ממושבותיכם תביאו למעוטי תבואה שבח"ל והא למה לי קרא תיפוק לי' דלהך מ"ד אין חדש נוהג בח"ל ממושבותיכם גבי לחם וקלי וכרמל אע"כ אע"ג דאין חדש נוהג שם הו"מ לאתויי עומר מיני' משו"ה איצטרך ממושבתיכם תביאו וא"כ בגדל בזמן פטור דליכא מיעוטא איכא למימר מקריבי' עומר ממנו בשעת חיוב ומשו"ה הוצרך הש"ס לדיוקא מקצירכם ולא קציר נכרי ועל זה יפה הקשו תוס' הא א"י מוחזקת היא.
ועל דברת מג"א סי' תפ"ט בסופו דאיכא למימר דת"ק דחדש נמי ס"ל כר"ע דמושבתיכם בכל מקום ולא שאיסור תבואה שבכל מקום אלא פירות א"י היוצאי' לח"ל אסורי' בכל מקום והוקשה למעלתו הא ר"ת כ' במנחות מ"ה ע"ב דלר"ע הקריבו עומר במדבר וע"כ נהג בח"ל אי בעי' אימא לי' ממה שתגרי נכרי' מכרו להם מפירות א"י אבל שינוי דחיקא לא משנינא לי' דמג"א לא קאמר ר"ע ס"ל כת"ק דקידושין אלא ת"ק ס"ל כר"ע והענין דבהאי פלוגתא דמושבותיכם דפליגי ר' ישמעאל ור"ע בנסכים דלר' ישמעאל אחר ירושה וישיבה ולר"ע בכ"מ וכו' בהא הלכ' כר"ע בלי ספק דמושבתיכם בכ"מ דהלכה כר"ע מחברו וע"ז אמר מג"א דת"ק ור"א תרווייהו ס"ל כהך ר"ע דמושבותי' בכ"מ אלא ת"ק מוקי ליה בפירות א"י שיצאו לח"ל ור"א מוקי לי' כפשוטו שינהוג בכ"מ ובאמת לר"ת גם בפי' זה פליגי ר"ע ומחלוקתו במנחות מ"ה ע"ב וס"ל להנך פוסקים דהתם הלכה כר"ש בן מנסי' ור"ש דרבי' פליגי אדר"ע ואין הלכה כמותו מחבריו ועוד ר"ש קבע הלכה בלשונו הלכה כר"ש בן מנסי' אעפ"י שאין למדין הלכה מפי תלמיד ורמב"ם פסק גם שם כר"ע מ"מ אין קושי' על אינך פוסקי' בזה ויפה המליץ המג"א בעדם ומש"ס מנחות ה' ע"ב יראה כאלו הש"ס מסופק בהאי סברא לר"ע אי מושבות בכ"מ ינהוג חדש או קאי על פירות א"י שיצאו לח"ל מדקאמר התם ולר"ע נמי לפרוך שכן מתרת חדש בח"ל ולמ"ד נמי חדש בח"ל לד"א וכו' וקשה הא לר"ע קיימי' ואיהו דרש מושבותי' בכ"מ אע"כ לפרש בדר"ע כדמג"א בשם ירושלמי ובהא פליגי תנא קמא ור"א דקידושין וכנ"ל והדברים ברורים בעזה"י:
דברי מג"א סי' תס"ט משבועות י"א רוצה לומר שם מבואר אפי' הקדיש סלת למנחה ממש עדיין לא קדש קדושת הגוף עד דקדש בכלי שרת ולא דמי לבעל חי דלא בעי כלי דבדבור בעלמא נחית לי' קדושת הגוף דבהני אפילו אמר לדמי נסכים דלא חזי בהמה מ"מ חל עליה קדושת הגוף לרבנן דר' שמעון שכ' תוס' בתמורה י"ט ע"ב ד"ה זאת אומרת וכו' משא"כ אותם שצריכים קדושת כלי כגון סלת למנחה שאפי' מקדיש אותם לדחזי לי' דהיינו למנחה לא קדש קדושת הגוף עד שהוקדש בכלי ומכ"ש חטים ודברי מג"א ברורים:
ומה שכתב להקשות על מנהגינו דחזנא מתא מברכים שהחינו בקדושא ביום טוב בבה"כ וחוזרין ומברכין בביתם והוי כעין ברכה לבטלה דהכא לא שייך לאפוקי בני ביתם י"ח דשהחינו הוי ברכת הנהנין וכיון שהוא כבר יצא בבית הכנסת דאפי' אומרו בשוק יוצא בו ואפילו אומרו בחול וכמ"ש תוס' בסוכה מ"ו ד"ה נכנס לישב בה וכו' א"כ שוב אינו מוציא ב"ב אלו דברי מעלתו וגם בעיני יפלא:
אך אמרתי כי הש"ץ מכוון בתחלה שלא לצאת בשהחינו דבהכ"נ ואיננו מברך אלא שלא לבטל תקנה ראשונה הקבוע' אבל לא לצאת בו וממילא אינו יי"ח וחוזר ומברך בביתו וכמ"ש מג"א סי' תפ"ט סק"ז וידוע דלענין כוונה אין חלוק בין מצות לברכת הנהנין כמוכח ממ"ש והאריכו הפוסקי' ורבינו יונה מכללם גבי פתח בחמרא וסיים בשיכרא ע"ש וא"כ כי היכא בספירת עומר אם מכוון שלא לצאת מהני וה"נ דכוותי' ואע"ג דבמצוה דרבנן ספירת העומר לא בעי כוונה כמ"ש מג"א סימן ס' סק"ג במכוון שלא לצאת גרע טפי ובזה נדחה נמי דברי דגול מרבבה סי' רע"א דאין אנו מכווני' לצאת בקידוש בתפלה:
ובשו"ת שב יעקב חא"ח סי' י"ד רצה להוכיח נגד הר"ן דס"ל דקידושא בבהכ"נ תקנה קבועה היא בכל מקום דליתא מלשון הש"ס אותם בני אדם שקדשו בבהכ"נ משמ' איכא דוכתא דלא מקדשי' בבהכ"נ דלא נתפשטה התקנה בכל מקום ואני אומ' אי כדברי הגאון ה"ל למימר אותם בהכ"נ שמקדשי' בהם ולא אותם ב"א שמקדשי' בבהכ"נ אבל האמת יורה דרכו דפשטה התקנה בכל מקום ורק הי' בני אדם שרצו להוציא ב"ב י"ח ולרב לא הוי מצי לאפוקי י"ח מפני שכבר שמעו בבה"כ אע"ג דברכת המצות אע"ג שיצא מוצי' מ"מ לכתחלה לא שפיר דמי למיעבד הכי בלא אונס והכרח ע"כ הי' מכווני' שלא לצאת בבהכ"נ והם אנשי' שלא קדשו בבה"כ אך אותם שאין להם בני בית והם מכוונים לצאת י"ח בבהכ"נ והם אותם שקדשו בבהכ"נ ועליהם פליגי רב ושמואל ולעולם פשטה התקנה בכל מקום והא דרצו תוס' לומר בזה"ז דליכא אורחי' בבהכ"נ הוי ברכה לבטלה לא משום דס"ל דהתקנה לא הוי קבועה מתחלה אלא אע"ג דהוי קבוע מתחלה לא דמי לחזרת ש"ץ התפלה דמייתי ר"ן משום דהתם אין ברכה לבטלה דהלואי שיתפלל כל היו' משא"כ בברכה דקידוש ומ"מ הרי כמו שכתבתי שיתכוון שלא לצאת [עיין לעיל סימן כ"א] הנלע"ד כתבתי בחפזון דברי הבע"ח משה"ק סופר מפפד"מ: